מאת עשר פלוס.
שייך לקטגוריית תרבות ופנאי

חול המועד סוכות הוא זמן טוב לקצת משפחתיות. אם כבר מיציתם את הטבע והטיולים, אתם יכולים להחליט לעשות מרתון בבית, ולצפות עם הילדים בסדרות שלא רק מתאימות לכל המשפחה, אלא אפילו יכולות לתרום לקשר ביניכם ולפתח שיחות במגוון נושאים הקשורים לחיים בכלל ולהתבגרות בפרט

 

 

שולחן לחמישה

כמה אומץ צריך כדי להתחיל סדרה למתבגרים בטרגדיה נוראית. אבל כזו היתה “שולחן לחמישה”, שבשנות התשעים הצליחה לספק לבני הנעורים מראה אמתית לחיים הלא תמיד קלים. במרכז העלילה עמדו חמישה אחים שהתייתמו ברגע אחד משני הוריהם. האילוץ להתמודד לבד עם החיים, כמו גם העובדה שהאחים היו בגילאים שונים, גרמו לסדרה לעסוק במגוון רחב של נושאים הקשורים להתבגרות, והכל בצורה מאוד ראליסטית ומלאת ציניות.

 

דגראסי

על רקע סדרות הנעורים המתקתקות והזוהרות, והסיטקומים האמריקאים של סוף שנות ה-80, שודרה בארץ גם הסדרה הקנדית “דגראסי”, שעקבה אחרי קבוצת צעירים בחטיבת ביניים ובהמשך בתיכון. הכוכבים בה לא היו יפים, גבוהים ורזים, אלא הם נראו בדיוק כמונו – עם חצ’קונים, שיער שלא מסדר וגוף שמשתנה כל יום – בגלל שהם באמת היו נערים ונערות מתבגרים, ולא שחקנים שמנסים להראות צעירים לגילם. בהתאם, הסדרה גם עסקה בבעיות שמטרידות אותם: הריונות בגיל צעיר, סמים, הפרעות אכילה, התעללות מצד הורים ומערכות יחסים אלימות. אלו הפכו את הסדרה לכזו שעדיין רלוונטית גם היום. רק שימו לב שאתם צופים בעונות המקוריות ולא בסדרות ההמשך שנוצרו מאוחר יותר.

 

עניין של זמן

הגאווה המקומית שלנו. אחת הסדרות הכי מצליחות (והכי טובות) שנעשו בארץ, הצליחה לקבץ שחקנים ואמנים מהשורה הראשונה, בהם אביב גפן, דנה ברגר, שרון חזיז, תומר שרון, אורי גוטליב, גלית גיאת, ליאור כלפון וכמובן – איילת זורר. בין השנים 1992 ל-1996 גדלנו יחד עם הכיתה המוכשרת הזו, ועברנו איתה הכל: נשבר לנו הלב כשעידו עזב את שרון לטובת דנה, ריחמנו על ויצמן שנשאר לבד בבית וכאב לנו על אביב שלא הובן כראוי. עד היום אנשים בכל הגילאים נהנים לצפות בפרקים בשידורים החוזרים, משום שהם נכתבו באותנטיות והציגו סוף סוף את ההתבגרות בצורה הכי ישראלית שיש.

 

אלה הם חיי

הרבה לפני “הומלנד”, היה אפשר להתרשם מכישרון המשחק של קליר דיינס בסדרה “אלה הם חיי”. סדרת הנעורים הזו קיבלה ביקורות מהללות גם על הכתיבה והבימוי וגם על המשחק. דיינס, שהייתה אז רק בת 15, זכתה על תפקידה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה, ואף הייתה מועמדת לפרס אמי. למרות זאת הסדרה ירדה אחרי עונה אחת בלבד בגלל רייטינג דליל. עם זאת, לאורך השנים הפכה הסדרה למיתולוגית ושידוריה החוזרים העניקו לה את ההצלחה שלא זכתה לה בשידורה המקורי. כנראה שמתבגרים התחברו במיוחד לדמות אותה מגלמת דיינס, שבניגוד לגיבורות של סדרות אחרות, לא היתה יפה, מוצלחת או פופולרית במיוחד. דווקא הפוקוס על צעירה שהיא כביכול “רגילה”, הצליחה להביא למסך משהו שונה ורענן.

 

גלי

למי שמחפש סדרה קצת יותר קלילה ושדורשת פחות ריכוז – גלי יכולה להיות מושלמת. ההומור בה קליל וכיפי, עם הרבה אירוניה שמצליחה להגיע לכל גיל, וכמובן עם הרבה מוזיקה וגרסאות מוצלחות לשירים שכולנו אוהבים. אז נכון, העלילה שלה שטחית ולעיתים מטופשת, אבל למי זה אכפת כשאפשר לשיר ביחד את “ליידי גאגא”?

 

צפייה בסרט “מועדון החנונים” הציפה מחשבות על מקובלות חברתית

איך לגרום לילדים לדבר על רגשות תוך כדי בילוי?

ספרים לדור הבא