מאת אירית א. נהר.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים

ג’נדרקוויר, ג’נדרפלואיד וקרוס דרסר הם רק חלק מהשמות שיש עכשיו כדי להגדיר מיניות. אך מה הם בעצם אומרים? ומה לעשות כאשר בנך/בתך מחליטים שהם כאלה?

לא מזמן קיבלתי טלפון מאמא לנערה בת 16. היא נשמעה מודאגת וסיפרה לי שהילדה שלה הסתפרה בתספורת קצרה מאוד, התחילה להתלבש באופן נערי וכעת היא מגדירה את עצמה ג’נדרקוויר. מבחינתה, הילדה נראית לה מבולבלת לגבי זהותה המינית.

חשבתי לעצמי שאולי הילדה מבולבלת, אבל גם האמא לא ממש מוצאת את עצמה מול ה”דבר הזה” שעובר על הבת שלה. אחרי הכל, אחד התפקידים שלנו בתור הורים, כשהילדים מגיעים אלינו עם “בלבול” ומניחים אותו אצלנו, הוא להעביר את הקושי שלהם דרכינו, לעבד אותו בכלים הבוגרים שלנו, ולהחזיר אותו אליהם כשהוא מעובד ומפורק וניתן להבנה.

כשמדובר במצוקות של ילדים צעירים יותר, קל מאוד להבין איך עושים את זה. למשל ילד שלקחו לו צעצוע בארגז חול מגיע לאמא שלו בוכה משום שהוא מתסכול על חוסר היכולת להתמודד עם האירוע. אמו יכולה לגשת לאמא של ה”גנב” הקטן ולצעוק עליה ולקחת את הצעצוע בכוח חזרה ולעורר מהומה. אבל פתרון כזה מעביר לילד הבנה שהעולם הוא מקום שיש בו רוע, מלחמות ומאבקים, ולא מעיד על בגרות רגשית של האם. אבל אפשר גם לבחור להרגיע, להציע אפשרות לשאול את הילד מתי יוכל להחזיר את הצעצוע, להגיד לו שאנחנו צריכים אותו כרגע אבל נוכל להשאיל אותו אחר-כך, ולנהל את המשבר בדרך שתלמד את הילד להכיל קשיים הנוצרים בין אנשים, תמיד, גם כשיהיה רחוק בגיל מארגז החול. בדרך הזו, באמצעות פתרון המשבר, אחנו מקנים להם כלים לחיים.

סטיות טובות

בשנים האחרונות, העיסוק בזהות מינית, בבחירה במי להיות, היא נושא נשמע ומדובר, המקבל יותר ויותר לגיטימציה ויותר נראות. הוא נמצא יותר בתקשורת, בסרטים, בסדרות ובקרב סלבריטאים. פעמים רבות הוא משדר שיקיות, סטייל ואטרקטיביות. גם אם לפעמים “הומו” היא עדיין קללה, ככל שאנחנו מתקרבים לאוכלוסיות ברמה סוציואקונומית גבוהה יותר – אנחנו נתקלים ביותר פתיחות לנושא.

אבל רוב ההורים למתבגרים של היום, אלה שהם באמצע שנות ה-40 לחייהם, יושבים היטב בתוך החוויה הבינארית שלהם. זו הגורסת כי יש שני מינים – גברים ונשים. הם מודעים לכך שיש אמנם פה ושם גילויים להט”בים של משיכה לבני אותו מין, אבל עדיין, גם הסטיות הן סטיות מנורמת החשיבה המחלקת לשניים – זכרים ונקבות.

לעומתם, בני נוער הם ספוג ענק לחדשנות. הם ניצבים בעולם עם הצורך לעצב לעצמם את זהותם ולוקחים מן העולם את מה שהוא מציע. אחד ירצה להיות היפסטר, אחת  תצבע את השיער בכחול וירוק, אחת תתלבש בשחור גותי, וה”רוחניקים” יתלבשו כאילו עכשיו חזרו מריטריט בהודו. בתוך העיסוק בעיצוב העצמי, שהוא בעל חשיבות רבה ומשמעות עבור בני נוער ונמצא בהתאמה מוחלטת לגילם ולמשימה ההתפתחותית שלהם, נמצא גם העיסוק בהגדרת הזהות המיניות. מיניות מעסיקה בני נוער כמו את בני האדם כולם. הם מתעסקים בנושא מתוך צעירותם, ראשוניותם, העדר בשלותם, אבל גם כשמבטם נישא אל טרנדים חדשניים המעצבים את החברה העתידית, שבה יעברו את שנות בגרותם ובה יחיו ויתמודדו.

המדריך המקוצר למגדר

ומה קורה היום בזירת הטרנדים של הזהויות המיניות? הפתיחות דוחקת את רגלי השמרנות. יש הרבה יותר אפשרויות לחיות חיים טובים ונורמטיביים גם אם אינך סטרייט, ופחות ופחות בעלי נטייה מינית שאינה סטרייטית בוחרים לחיות בסתר (בארון). הומו ולסבית זה חדשות ישנות. עולם הגדרות המגדר אינו נח והגדרות חדשות מתווספות אליו בהתאם לשיח העכשווי. לעולם הזהויות המיניות נכנסות הגדרות חדשות שפורצות את החלוקה הבינארית המסורתית לגברים ונשים, למשל:

ג’נדרקוויר –  מי שזהותו המגדרית אינה “גבר” או “אישה” ועשויה להיות מורכבת מזהות כגבר וכאישה גם יחד בשילובים שונים, או שונה ונפרדת לחלוטין משתיהן, או לעבור באופן חופשי בין סוגים שונים של מגדר.

ג’נדרפלואיד או בי-ג’נדר – מתאר אדם בעל שתי זהויות מגדריות נבדלות, במקביל או באופן המשתנה בזמן.

סיסג’נדר – סיסג’נדרים הם אלו שימשיכו להגדיר את עצמם על פי ההגדרות שנקבעו כאשר נולדו, גבר או אישה, זאת בניגוד לאלה שיערערו על הקביעה הזו.

טראנסג’נדר – מונח הכולל קשת רחבה של זהויות שקשורות לחווית אי הלימה בין זהותו המגדרית של אדם לבין ייעודו המגדרי ו/או לבין מינו הביולוגי. היסטורית, טראנסגנדר הוא מי שלא עבר ניתוח להתאמת מיניותו, זאת לעומת המונח טראנססקסואל שמציין את מי שכן עבר. היום ההבדל בין שתי השימושים בשתי הצורות המינוח פחות מובחן.

אינטרסקס – הם בני אדם שנולדו עם סימני מין זכריים ונקביים כאחד. ברפואה יש נטיה לנתח תינוקות אלה בהקדם האפשרי. היום, כביטוי לתפיסות החדשות, מתקיים מאבק לשנות זאת.

קרוס-דרסרס (cross-dressers), דראג קווינז (drag-queens) ודראג קינגס – אלה המתלבשים כבני המין האחר תוך כדי חיים במגדר אחד, או המופיעים על הבמה במגדר שונה. זוהי תופעה של מעבר בין תפקידי מגדר, ולא של זהות המגדרית .

א-בינרי – מי שאינו מוכן להתמיין בחלוקה הבינרית לגבר או אישה.

וגם: פמית, בוצ’ה, אוחצ’ – שהם מושגים מעולם הלהט”ב שמקבלים משמעות חדשה תחת מערכת התפיסות הקווירית החדשה המתעצבת בנושאי מגדר.

נדרשת כאן אבחנה. ברשימת הזהויות שלמעלה לא מדובר בנטייה מינית, כלומר מה מינו של מושא התשוקה שלך, אלה בשאלת הזהות הבסיסית – מי אתה? בן או בת? כל אותם אנשים לא בינאריים, בוחרים לא להתמיין על פי החלוקה לגברים ונשים באופן המקובל, אלא לזוז בין המגדרים, או לכפור בכל החלוקה, או להיות גם וגם, או לפעמים פה ולפעמים שם. לפעמים, כאשר מדובר באנשים צעירים, זה עשוי להיות שלב בהתפתחות שלהם, ולעיתים זו הופכת להיות הזהות הקבועה.

לגבי צעירים רבים, האופציה להתמיין אחרת מציווי המין הביולוגי, מאפשרת מרד בתפקידי המגדר ובכלא המגדרי, שיש בו ציפיות סגורות לגבי מאפיינים של גברים ושל נשים, ושהוא אינו מאפשר ביטוי אותנטי של האישיות, שיש בה חלקים גבריים וחלקים נשיים (ולמי מאתנו אין?), ולא מאפשר קיום יחסים תקינים בין המינים ובתוך מערכות זוגיות ומשפחתיות, מפני שהוא מקבע את תפיסת תפקידי המגדר.

אמא, אל תטיפי

מה אגיד אם כך לאמא המבוהלת שבתה מגדירה את עצמה כג’נדרקוויר? האם יש בידי להרגיע אותה? באופן אישי, ג’נדרקוויר נראית לי הגדרה מתבקשת לכל נערה נבונה שמתבוננת על החיים ורואה מולה מערכת של ציווים מיניים נשיים שעומדים לעצב את חייה, כמו פסיביות, ריצוי, השקעה בזולת ולא בעצמך, עיצוב עצמך כאובייקט תשוקה גברי, ויתור על האופציה להיות נושאת התשוקה המינית, ויתור על נגרות לטובת סריגה, ויתור על צניחה לטובת פקידות פלוגתית וכדומה. אישה צעירה שרוצה אפשרות אחרת לביטוי עצמי  – הרי זו אופציה נהדרת לעצמה לבחור בקיווריות מגדרית.

אבל מה שמדאיג את האמא הן השאלות האם בתה תהיה חריגה? האם תהפוך ההגדרה הזו לנטייה מינית לסבית? או האם תרצה לשנות את מינה ולהיות טרנסית שהפכה מאשה לגבר, והאם חייה נועדו להיות קשים בשל כך? על כך אין תשובה ברורה. אין לדעת אם ההגדרה העכשווית תהפוך להיות הגדרה קבועה. ככל שהמשפחה והחברה תתעסק בה פחות, ככל שזה יהפוך פחות לנושא למאבקים, כך האפשרות לנזול מההגדרה למקומות מתאימים יותר תהיה קלה יותר. למעשה, ברוח ההגדרות החדשות, הפתרון הוא באמת להסתגל לפלואידיות של המצב ולתת לו /לה להיות. זה מה שמבקש מאתנו הג’נדרקוויר – אל תקבעו אותי בהגדרה הבינארית.

יחד עם זאת, יתכן שהעיסוק בהגדרות מעיד על תחילת התגבשותה של נטייה מינית או זהות מינית שלא יחלפו ויהפכו להיות חלק מזהותה של הנערה. פעילי זכויות של קהילת הטאנסג’נדרים טוענים כי תחושת חוסר הנוחות בתוך המגדר מורגשת כבר בגיל צעיר מאוד, לפעמים אפילו שנתיים. יתכן שהיא תבחר לחיות כלסבית, או יתכן שזו התחלה של מסע לקבלת זהות מינית אחרת מהמין בו נולדה. ברור שזו אופציה קשה להכלה להורים, אבל כדאי לזכור שאם ילד נושא בתוכו זרעים של חוסר התאמה להגדרות הבינריות המסורתיות, ואם הוא נמשך לבני מינו או אם הוא חש שגופו אינו תואם את תחושת המגדר הפנימית שלו, הרי אושרו תלוי ביכולתו להתקרב אל האמת שלו. אף אחד לא בוחר להיות הומוסקסואל אם אינו הומוסקסואל. זו אינה בחירה קלה. ואף אדם אינו לוקח הורמונים אם אינו אישה בגוף גבר, או גבר בגוף אישה. ועל אף הכאב שעלול לחוש הורה גבי הנושא, רק אהבה וקבלה על ידי הסובבים ובני המשפחה יאפשרו לצעיר המתחבט בסוגיות האלו לבנות לעצמו חיים טובים ומוגשמים.

הכותבת היא מטפלת משפחתית וזוגית ומנחת קבוצות מתמחה במגדר ובמעברים הנוגעים לזהות המינית. 

 

הילד שלי הומו?

“בני מדוכא ומוטרד מהמיניות שלו”

נוער ומין: פורנוגרפיה, אלכוהול והרבה לחץ חברתי