הגיע הזמן שנפסיק לפחד ונתחיל להתמודד עם אחת מהסכנות הכי ממשיות שמאיימות על בני הנוער בימינו: הסמים הפסיכו-אקטיביים
ידוע לנו שגיל ההתבגרות רצוף שינויים גופניים ורגשיים ובני הנוער לא פעם מתמודדים עם לחצים לימודיים, משפחתיים וחברתיים בניסיון לבנות ולגבש זהות משלהם. מערך הלחצים הפנימיים והחיצוניים כל כך גדול, שאין פלא שמתבגרים מחפשים דרכים שיאפשרו להם לפרוק מתחים. לכן, היום זה כבר ברור שאי אפשר לברוח מהשיח על שימוש בסמים פסיכו-אקטיביים.
כשמדברים על פסיכו-אקטיבי מתכוונים לחומר משנה תודעה. כלומר, חומרים שחודרים אל המערכת הפיזיולוגית והמוח על מנת ליצור שינויים במצב הרוח. כך שמטרת הסם היא לעבור ממצב רוח מסוים למצב רוח אחר. ואם נהיה יותר מדויקים – זהו הניסיון לשלוט על מצבי הרוח ולעיתים אף על ההתנהגות.
עבור בני הנוער, שימוש בחומרים אלו מסוכן אפילו יותר מעבור מבוגרים, מאחר וההתפתחות הרגשית והמנטאלית שלהם עדיין נמצאת בתהליך. מה גם שהשיפוט של בני נוער הוא “מיתרני” יותר, הן בגלל היכולת שלהם להעריך נזקים ארוכי טווח וסיכונים, והן בגלל השפעות של קבוצת השווים (החבר’ה).
חומרים פסיכו-אקטיביים פועלים בכמה מישורים :
- הם מטשטשים רגשות לא נעימים.
- הם יכולים להעצים רגשות נעימים.
- הם מפחיתים מנגנוני הגנה או מעצורים (עוזרים להתחיל עם בנות, להיות הליצן של החבורה, לא לחשוש מעימותים פיזיים וכדומה).
- הם עוזרים לווסת דחפים ו/או רגשות.
מכאן אנו למדים שחומרים אלו גורמים לניתוק או הרחקה של רגשות, ובכך מאפשרים למשתמשים להגיע לחוויה או להתנהגות הרצויה מבחינתם. השאלה הקריטית היא מה מטרת השימוש עבורם – האם זה רק לשם הנאה, או שאולי מדובר במנגנון התמודדות שעוזר למתבגר להתמודד עם חוויות לא נעימות ועם תסכולים?
נפרדים מהתסכולים
גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בו המתבגר מסגל ומפתח יכולות קוגניטיביות ורגשיות על מנת להתמודד עם תסכולים ולחצים שונים. תסכול היא מילת מפתח בצמיחה והתפתחות. דרך התסכול המתבגר למד לסגל לעצמו יכולות וכוחות אשר בבוא העת ישרתו אותו במצבי חיים מורכבים. עלינו לזכור כי כל ילד נולד עם כוחות, יכולות וכישורים שונים. לעיתים, תסכול רב מדי וחוסר בכלים להתמודדות עלולים להוביל את המתבגר להסתמך על מקור חיצוני אשר יעזור לווסת את רמות הסטרס – ובכך סמים יכולים לשמש “פתרון” מהיר ויעיל למצוקה.
למען הסר ספק, אין כל רע בלמצוא וויסות חיצוני. כולנו משתמשים בווסתים חיצוניים על מנת להרגיע ולהירגע מלחצים. ריצה, קפה, סרט טוב ובילוי עם חברים – כולם יכולים לשמש כווסתים, אך השאלה היא התדירות, האופן והמודעות. אם הווסת נצרך באופן אובססיבי והופך להיות המטרה בפני עצמה, עלולה להיווצר תלות.
מה אנחנו יכולים לעשות?
רוב הפעמים צריכת חומרים פסיכואקטיביים לשם וויסות לא נעשית באופן מודע, ועל כן חשובה הערנות של הסביבה לגבי אופן השימוש והעמדות של המתבגר כלפי סמים (חוקיים ולא חוקיים). אל לנו לחכות ולסמוך על כך שאם הם יזדקקו לנו הם יפנו אלינו לעזרה, במיוחד כאשר הסם נותן להם מענה יותר טוב. עלינו לשאול ולהבין ביחד איתם את הקשר שלהם והעמדות שלהם בנוגע לסמים. ניתן לעשות זאת בדרך עקיפה, כמו למשל לשאול בגלוי אם הם נתקלו בחבר’ה שותים או מעשנים ומה עמדתם לגבי מריחואנה ואלכוהול. העמדות שלהם והיחס שלהם כלפי הסם הם מרכיבים חשובים ומשמעותיים בהבנה מה הסם בשביל המתבגר/ת. ככל שישנה נוקשות רבה יותר והאדרת הסם, כך הדבר מעלה סימני שאלה לגבי מה מטרת השימוש בסם ונסיבותיו.
הורים גם צריכים לבדוק עם מי המתבגר מתרועע, מה הוא עושה בשעות הפנאי, האם לאחרונה חלו שינויים במצבי הרוח ומה קורה לו/ה מבחינה חברתית ולימודית. כמובן שבמקרים בהם הורים מרגישים שהדרכים לילד חסומות, הורים יכולים להציע ישירות לילדים ללכת לשיחות כדי לדבר עם איש מקצוע על עניינים שמטרידים אותם, או לפנות בעצמם לסיוע מקצועי, על מנת לחשוב יחד מה הסם משרת ואיך לנהל דיאלוג חיובי עם המתבגר.
לסיכום אומר כי אנחנו חיים בדור רצוף אתגרים והזדמנויות. עלינו לייצר שיח עם בני נוער ובעיקר לשאול ולהקשיב. להקשיב היטב למה שנאמר ולנסות להקשיב גם למה שלא נאמר, ודרך השאלות לבנות דיאלוג חשוב ומגשר בין הורים לבני הנוער. בדיאלוג אין הכוונה שאנו מסכימים עם הדברים, אלא מנסים להבין ביחד מה הסם משרת ומה מטרות השימוש.
הכותב הוא מטפל בבני נוער ומבוגרים (CMsw) בתחומי ההתמכרויות ובריאות הנפש. לעמוד הפייסבוק
