fbpx

סכנה ברורה ומידית

סכנה ברורה ומידית

במהלך החופש הגדול נוטים בני הנוער לפרוק כל עול, ולכן לא פעם הם נגררים למצבים שהם לא יודעים להתמודד עימם. אבל עם קצת תשומת לב ופקיחת עיניים, תוכלו לעזור להם להימנע מהם

רבים מבני הנוער שכרגע מאפסנים בארון את הלימודים והמסגרות, ישנים בימים, מבלים בלילות ובין לבין משוטטים ברחובות. הסכנה העיקרית שאורבת להם בזמן הזה היא שימוש בסמים ואלכוהול, אשר מגבירים את הנכונות שלהם לקחת סיכונים נוספים, כמו נהיגה בשכרות (או נהיגה עם חבר ששתה), אלימות ופעילות מינית בלתי רצויה. וכך, בני נוער רבים מוצאים את עצמם במצבים שלא ציפו להם, ושאין להם את הכלים להתמודד עימם.

בעשור האחרון נפגשתי עם אלפי בני נוער במסגרת תפקידי השונים בעמותת עלם ובמסגרות חינוך פורמאליות. בשיחה עימם תמיד עולות שלוש תחושות עיקריות: “לא רואים אותי”, “לא מקשיבים לי” ו”לא מבינים אותי”. לכן, אם נצליח כהורים לראות, להקשיב ולהבין את ילדנו המתבגרים, נהפוך לרלוונטיים ומשמעותיים בעולמם. דבר זה זה נכון במיוחד בתקופת הקיץ, שבה אנחנו צריכים להיות ערניים יותר ולפקח יותר, אבל בד בבד גם להיות נגישים וסבלנים יותר.

אז איך תוכלו לשמור על הילדים המתבגרים בקיץ? הנה 12 כללים שכדאי לשמור עליהם:

1. הגבירו את המעורבות. דעו איפה הילדים נמצאים ומתי הם חוזרים. הזהירו אותם מפני סכנות, ואם אתם נוסעים לחופשה בלי הילדים, וודאו שבן משפחה או מבוגר אחראי נמצא בתמונה ומבקר בבית.

2. עודדו אותם למצוא תעסוקה. זה יכול להיות עבודה, בייביסיטר, או תחביבים – כל מה שיוציא אותם מהבית לפעילות בתוך מסגרת שלא תאפשר את “היפוך” השעות הנפוץ במהלך הקיץ.

3. תשארו עם היד על הדופק. שימו לב האם הם מסתגרים יותר בחדר, פחות נפגשים עם חברים, חוזרים מבילוי עם עיניים אדומות, לא מרבים באכילה, או הולכים עם בגדים שמנסים להסתיר ולכסות פגיעות פנימיות וחיצוניות. ברגע שרק תראו להם שאתם רואים, הם כבר יבחרו להראות יותר.

4. שאלו אותם שאלות אמתיות וכנות על הרגלי הפנאי שלהם. ובעיקר אל תפחדו לשמוע את התשובות. אתם יכולים לשאול אותם, למשל, האם הם שותים אלכוהול ואם כן האם הם מערבבים סוגים שונים; האם מישהו מהחברים שלהם שומר עליהם כשהם שותים; האם הם מסתובבים בחברת אנשים שמעצימים אותם או דווקא אנשים שפוגעים בהם, ועוד.

5. במקום לנאום להם, הקשיבו להם. הרבה מתבגרים רוצים שמבוגר פשוט ישב ויקשיב להם. הם לא צריכים שננאם להם ושנהיה תמיד מוכנים עם תשובות, ואתם גם לא צריכים למהר לענות. תתעניינו, תנו תחושה שאתם כתובת שאפשר לפנות אליה. הם צריכים להרגיש שאנחנו לא מפחדים לשמוע גם את הדברים הקשים שיש להם לומר. הם צריכים לדעת שאנחנו מוכנים להיות איתם גם בחוסר אונים ובלבול.

6. התאימו את התגובה שלכם למצב. דעו מתי להגיב ברוך ומתי לנהוג בקושי. הם יודעים מתי הם התנהגו לא בסדר. כאשר אתם מבחינים שהם לוקחים אחריות על מעשיהם, מתמלאים רגשות אשם ועצב מטעות שעשו- היו רכים איתם. קבלו את הטעות ותנצלו את הרגע לשיחה, לחיבוק ולמילות עידוד. זכרו, אי תגובה היא גם תגובה. הם מכירים את התגובות שלכם ויודעים מתי אתם בוחרים להיות עקשנים ואסרטיביים, ומתי אתם מעלימים עין.

7. תתנדבו עם בני נוער. דרך ההתנדבות תלמדו על עולמם הפנימי של המתבגרים שלכם, ועל הדרך גם תשמשו להם דוגמה. צאו לרחובות, תפגשו את בני הנוער, תחשפו אליהם במצבים של שיכרות ואלימות, בלבול ומצוקה. תטו להם אוזן קשבת ותופתעו לגלות עד כמה אתם רלוונטיים לעולמם כאשר אתם בוחרים לפגוש אותם במגרש הביתי שלהם.

8. תראו אותם כמו שהם, ולא כמו שהייתם רוצים שיהיו. מתבגרים רבים טוענים שלא רואים אותם כמו שהם – את המצוקות שלהם, הכמיהות, הרצונות והתסכולים. לכן בשלב הראשון צריך לבחור לראות אותם כמו שהם, ולא כמו שאנחנו היינו רוצים שיהיו. לראות אותם בהקשר המשפחתי, החברתי והאישי. ברגע שהם יבינו שהרכבתם את המשקפיים, הם יאפשרו לכם לראות אותם גם במצבים פגיעים יותר.

9. תראו את הכוחות שלהם ותתמקדו בחלקים הפעילים בחייהם. גרדנר (שהיה פסיכולוג התפתחותי) הגדיר 8 סוגי אינטליגנציות: לשונית, לוגית-מתמטית, חזותית-מרחבית, מוזיקלית, גופנית-תנועתית, בין-אישית, תוך-אישית, נטורליסטית-סביבתית. אנו מאומנים להאדיר את שתי סוגי האינטליגנציות הראשונות, אך למרות זאת למדו לזהות במתבגרים שלכם את האינטליגנציה הייחודית להם. תנו לה מקום, תתפעמו ממנה והעניקו תחושה לילדיכם שהם הכי טובים במה שהם עושים. זכרו, יש מקום לכולם בחברה שלנו וכל כישרון נחשב.

10. שימו את עצמכם בנעליים שלהם. אמנם אתם בתפקיד “המבוגר האחראי”, אבל חשוב שגם תתנו דרור לילד שבכם. תשחקו איתם ותשתטו, תכירו את השירים שהם שומעים ואת המקומות בהם הם מסתובבים. נסו להתחבר לחוויה הרגשית שלהם כמתבגרים, לבדיקת הגבולות, לבלבול, לתעצומות הנפש. חפשו בכם את המקומות בהם אתם הייתם על שפת המצוק ואת הרגעים בהם משהו התערער בכם במהלך החיים.

11. תמיד תשאירו להם את הדלת פתוחה. אלון, נער שליוויתי בעבר, סיפר לי ארוכות על חוויות גיל ההתבגרות שלו, על השימוש בסמים ועל חברים רבים ששמו קץ לחייהם, או מתו משימוש יתר בסמים. שאלתי אותו מה הציל אותו והוא ענה שזו היתה העובדה שאימא שלו אף פעם לא סגרה את הדלת בפניו. הילדים שלכם לא חייבים להגיע למצבים קיצוניים כמו שימוש בסמים או שתייה אלכוהול מופרזת כדי לבדוק האם הדלת שלכם תמיד פתוחה עבורם.

12. לא להפסיק לעדור. גידול ילדים זו עבודה, וזו עבודה קשה. פעולת העדירה היא פעולה סיזיפית שלא מפסיקה אף פעם, ובחלקת האדמה שלנו תמיד יצמחו עשבים. עלינו לקבל זאת בהבנה ובהשלמה. גידול ילדים היא איננה פעולה של “שגר ושכח”. אנחנו צריכים להיות נוכחים תמידיים בחייהם, להבין שהם משתנים כל הזמן ושעלינו להשתנות בהתאמה אליהם.

הכותב הוא ראש תחום עבודת רחוב בעמותת עלם, למען נוער בסיכון. 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.