מאת ד"ר שלי גפן. 18.07.17
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים

המתבגר שלכם מסרב לעזוב את המסך במשך כל הקיץ? הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתחיל להסתכל בעיניים ולתקשר

אנחנו נמצאים בעיצומו של מירוץ החיים ורצים כל יום ממקום למקום. ובתוך הטירוף עוד אומרים לנו שהמסכים זה דבר מסוכן, ושצריך לבדוק הודעות בסלולרי ולשאול את הילדים עם מי הם מתכתבים ולוודא שהם לא מתקשרים עם זרים. אז איך אפשר לעשות סדר בבלגן ולהשתלט על הכל, ובעיקר כשמדובר בחופש הגדול? איך אפשר למצוא זמן לעצמנו, אבל לשמור על ילדינו במציאות מתוקשרת שבה הסכנות מגיעות לפתחנו? ליקטתי עבורכם כמה המלצות קלות לביצוע, שיכולות לעשות את השינוי ולאפשר את השגרה גם בזמן החופשה:

1. ניהול זמן: אחת הבעיות של הורים בשיח על המסכים זה שהם אומרים תמיד מה לא, אבל פחות אומרים מה
כן – אילו אלטרנטיבות קיימות ומה הילד יכול לעשות במקום לבהות במסך. אז שבו עם עצמכם ברגע נדיר של שקט, וחשבו מהן הפעילויות שאתם רוצים לעשות עם הילדים בחופש. מומלץ לחשוב על פעילויות מובנות גם בזמן החופשה, כדי לעשות סדר בבלגן וכדי לצמצם את זמני צריכת המסכים. כדאי להציע לילדים פעילויות שמתחברות לתחומי העניין שלהם, ויש עדיפות לפעילויות שנעשות עם בני משפחה ו/או חברים. חשוב לוודא שגם הילדים הצעירים יוכלו לעשות דברים  בעצמם ללא תלות באחרים. לאחר שחשבתם על כך, שבו עם הילדים וארגנו טבלה שבועית משותפת שבה ישובצו הפעילויות השונות, כשהמטרה היא למצוא גם זמנים משותפים.

2. הסכם על המסכים: אין ספק שילדינו יבלו הרבה יותר שעות ביום מול המסכים כשאין להם פעילויות מובנות אחרות. מחקרים מראים שכמות השהות לצד המסכים מגבירה סיכון להתנהגויות פוגעניות. לכן גם בחופש צריכים להיות גבולות וחשוב מאוד להגדיר אותם מראש ובדיאלוג משותף עם הילדים והמתבגרים. כדאי דווקא להקשיב קודם לילדים ולשמוע מה הם רוצים לעשות, ואז להעביר את התפיסה שלנו ולהגיע למכנה משותף שמקובל על כל הצדדים. חשוב שההסכם יכלול התייחסות לכמות השעות ולתכנים שבהם יתעסקו הילדים, כי יש משמעות רבה למה הילדים עושים ברשת. בנוסף, כדאי לחשוב על דרכי אכיפה במידה והילד לא עמד בכללים שנקבעו. יש להמנע מענישה אבל אפשר להתייחס לתוצאה הגיונית של ביטול זמן מסכים ליום אחר. יש לעשות את התהליך באווירה טובה ולתת לילדים תחושת אמון, כי אנחנו לא באמת נהיה שם כדי לבדוק כמה שעות הם באמת בילו עם המסכים. כדאי לכתוב את הכללים שנקבעו ולתלות במקום בולט בבית כדי שנזכור אותם.

3. הצטרפות והובלה. הרב נחמן מהורודונקה, תלמידו של הבעש”ט, היה נוהג לספר את המשל הבא: היה היה נסיך שחי חיי פאר ומותרות עם אביו ואמו. יום אחד עבר הנסיך משבר נפשי והגיע למסקנה שהוא לא בן אדם אלא תרנגול. בהתחלה חשבו המלך והמלכה שהוא מתבדח. אולם כשהנסיך חדל להצטרף אליהם לשולחן המלכותי והחל לבלות את ימיו ואת לילותיו בלול התרנגולות, הם ידעו שהם בצרה גדולה. המלך היה מוכן לשלם סכומי עתק לאדם שיוכל לרפא את בנו, אך ללא הועיל. יום אחד הגיע לארמון איש חכם. “אוכל לרפא את הנסיך בחינם, אך בתנאי שאיש לא יתערב במעשיי”, אמר . המלך והמלכה, נואשים ומלאי סקרנות כאחד, הסכימו מיד. ביום המחרת הוא הצטרף אל הנסיך. “מה אתה עושה כאן?” שאל הנסיך-התרנגול. “מה אתה עושה כאן?” השיב לו האיש בשאלה. “אני תרנגול וזה לול תרנגולות”, ענה הנסיך בלא להניד עפעף. “ובכן, גם אני תרנגול”, השיב האיש, והחל לנתר סביב ולאכול מזון תרנגולות בתאווה רבה. הנסיך השתכנע. כך חלפו ימים מספר. בוקר אחד, האיש החכם ניגש לנסיך ואמר: “אני בא מארץ רחוקה. בארץ מולדתי תרנגולים לא מנתרים בכלל. הם מתהלכים כמו אנשים רגילים”.”באמת?” קרא הנסיך. “כמה כיף לתרנגולים האלו!”, “אנו יכולים גם לעשות כמוהם”, הציע האיש החכם בנדיבות. “בוא נתהלך סביב”. הנסיך-התרנגול הסכים מיד להצעת ידידו החדש. אחרי כמה ימים הציע החכם לנסיך-התרנגול, שכעת חזר להתהלך זקוף כמקודם, שיעברו לגור בתוך הבית, כי בעיר גדולה אחרת שהוא מכיר, תרנגולים אינם חיים בלולים אלא בארמונות מלוכה המתאימים לנסיכים. שוב הסכים הנסיך התרנגול, וכך הם עשו. וכך נמשך התהליך. זמן קצר לאחר מכן שכנע האיש החכם את הנסיך-התרנגול שבארץ רחוקה אחרת אוכלים התרנגולים מזון של בני אדם. לאחר מכן הגיעה שעתה של הישיבה סביב השולחן וניהול שיחה אנושית. תוך זמן קצר החל הנסיך-התרנגול, אף שהמשיך לטעון כי הוא תרנגול, להתנהג בדיוק כמו אדם רגיל.

סיפור משל זה מתאים גם לעיסוק שלנו כהורים במסכים: רובנו עסוקים בשיפוטיות ובהרחקה של הילדים כי איננו מבינים את השפה שלהם ואת העניין המרובה שלהם במסך. המפתח הוא ביצירת שפה משותפת שתאפשר לנו קירבה לילדים ומשם הדרך קלה להובלה. עלינו למצוא את התכנים שמאפשרים לנו להתחבר לילדים ולפעילות שלהם במסכים. כדאי לשאול אותם על משחקים שהם משחקים ועל תכנים שהם צופים בהם. מחקרים מראים שבני נוער אינם משתפים את הוריהם במה שהם עושים במסכים כי ההורים לא שואלים. כמה פשוט, לא?

בשלב השני יהיה לנו הרבה יותר קל להוביל את הילדים למטרות החינוכיות שלנו. אז נוכל ‘להרביץ בהם תורה’ ולכוון אותם לתכנים רצויים וראויים יותר ולקבל שיתוף פעולה מצידם ללא התנגדות וללא התנשאות. השיפוטיות והביקורת מרחיקה אותנו מהם וגורמת להם להאטם למסרים שלנו. הם גדלים במציאות שונה משלנו ועלינו לקבל זאת כעובדה מוגמרת ובתוך מציאות זו עלינו למצוא דרכים להתקרב ולהיות באותה סירה.

4. לקחת את הזמן: ברור לכולנו שהרשת מלאה באפשרויות בלתי מוגבלות לצד סכנות ואיומים, אבל לא סביר שנשב כל ערב וניקח את הניידים של כל הילדים ונתחיל לעבור על כל ההודעות. מה גם שסיטואציה זו בעייתית כי היא מעבירה מסר של חוסר אמון לילדים, היא פוגעת בפרטיותם והיא תגרום לפיטורין שלנו מהעבודה כי נצטרך לשבת שעות כדי לעמוד במשימה של קריאת כל ההודעות. עלינו למצוא דרכים עקיפות להעביר לילדים את הסכנות של המסכים. אין צורך ‘לקחת אותם לשיחה’ וסביר שהם לא ישתפו עם זה פעולה, בפרט אם הם מתבגרים. מה שצריך לעשות זה למצוא זמנים מתאימים ולהעביר מסרים קצרים ועניינים. למשל אירוע חדשותי הוא הזדמנות לדיון בנושא. אפשר לשאול את הילדים אם שמעו על האירוע (הם מעודכנים מאוד באופן עצמאי מאתרי חדשות ומחברים בקבוצות הוואטסאפ), אפשר לספר להם בקצרה מה קרה באופן לא מאיים או דרמטי ומשם להוביל לשיחה עניינית על האירוע ומסקנותיו. אפשר לשאול את הילד מה היה עושה במקרה כזה ואז להציג את הלקח הנלמד מהאירוע שברצוננו להעביר. כך נצליח לגרום לשיתוף פעולה, להקשבה ולהטמעה של המסרים החינוכיים ללא התנגדות הילדים.

5. לחזור לתקשר. אחד הפרדוקסים של המסכים הוא שיש לנו תחושת אשליה שהם מקרבים את הרחוקים, אבל הם גם מרחיקים את הקרובים. רובנו יכולים להמצא באותו מרחב פיזי קטן ולא להרגיש בנוכחים האחרים בחדר כי אנחנו עסוקים בבהייה במסכים. לעומת זאת, אנחנו יכולים לתקשר עם אנשים רחוקים וזרים ולהרגיש שאנחנו קרובים. מציאות זו מובילה לריחוק בתוך המשפחה, לשליחת הודעות בין החדרים במקום לדבר ולהסתכל בעיניים, ולהעברת מסרים שליליים בין חברים טובים כי המסך גורם לתחושת כוח ולהוצאת הרוע מאנשים, וגם מילדים. לכן עלינו לחזור ולחזק את משמעות התקשורת והיחסים. עלינו למצוא את הדרכים שבהן המסכים מקרבים ולא מרחיקים ולתת לילדים כלים לשימוש מידתי וביקורתי במסכים. למשל כדאי לקבוע זמני ארוחות ובילוי משפחתי ללא מסכים, ועלינו לעזור לילדים לקבוע פעילויות חברתיות עם חברים ולא לתת למסכים להחליף משחק במגרש, הליכה לבריכה או לים.

החופש הגדול מאפשר לילדים לבלות שעות בבית למול המסכים, אבל חשוב שזמנים אלה ישולבו בזמנים של יציאה מהבית, פעילות גופנית ומפגשים חברתיים. הסבירו לילדים שיש מצבים שלא מתאימים למסך ויש הבדל בין שיחת וואטסאפ לשיחה פנים אל פנים. גרמו להם להבין כמה טוב מראה עיניים ומבט בעיניים על פני מסך.

מאחלת לכולנו חופש נעים ובטוח עם ובלי המסכים.

הכותבת היא מרצה וחוקרת תקשורת המתמחה ביחסים סביב המסכים, מעבירה סדנאות להורים ולאנשי חינוך על דור המסכים, שותפה במרכז רגעים העוסק בתקשורת, יחסים ומסכים. לעמוד הפייסבוק של שלי גפן  

דימוי עצמי בעידן הסלפי

כיצד אופן הסיקור של מיניות ושל אירועים מיניים משפיע על ילדינו?