מאת שגית ברמי.
שייך לקטגוריית בלוגים, הדרכת הורים

shutterstock_561667111

עם כל הקושי והכאב, אנחנו ההורים צריכים לדעת כיצד להעניק לילדים שלנו יותר ויותר עצמאות, החל מהגילאים הרכים, כשהם לומדים ללכת, ועד לגילאי ההתבגרות, בהם הם לומדים להכיר את עצמם. עם זאת, חשוב להבהיר להם שיחד עם העצמאות שהם כל כך מייחלים לה, מגיעה גם לא מעט אחריות

אני נשואה לצבא כבר 25 שנים, ולכן בערך כל שנתיים אנחנו נאלצים לעבור דירה. המתבגרת שלי עברה שמונה בתי ספר מהרגע שהתחילה את כיתה א’, והמתבגר הצעיר שלי יתחיל בשנה הבאה את כיתה ו’ בבית הספר השלישי שלו.

הילדים שלי חוו המון מעברים וזה לא תמיד היה קל. יש לי הרבה סיפורים על כל אחת מהפעמים, אך הפעם אני רוצה להתמקד במעבר האחרון והחביב שלנו (שהוא באמת האחרון, כי בקרוב אנחנו סוף סוף משתחררים מהצבא).

באוגוסט עברנו לבית הקבע שלנו, והמתבגרת שלי נכנסה לכיתה י’ בבית ספר חדש. המעבר לא היה קל, וכל החודש הראשון עבר עלינו בבכי וברצון לחזור דרומה. התקשינו להבין איך מתמודדים עם הגעגועים העזים לחברות, ועם אמירות כמו “למה היינו צריכים לעבור את זה שוב?”, או “למה הייתי צריכה לעזוב את החברות שלי, עד שסוף סוף יש לי חברות טובות?”

כחלק מהתהליך שעברנו יחד איתה, החלטנו לאפשר לה לנסוע לבד ברכבת ולהתארח אצל החברות בדרום. זה לא היה קל, הרי זו נערה בת 15 שצריכה לנסוע לבד מהקריות עד לבאר שבע. היו לי הרבה חששות עד שהסכמתי לאפשר לה את לקיחת האחריות-העצמאות הזאת, אבל ידעתי שעל מנת שהמעבר יהיה טוב יותר עבורה, ההיפרדות ממקום מגורינו הקודם צריכה להיעשות בהדרגה. לכן אפשרנו לה לנסוע עד שהיא מצאה חברות חדשות בבית הספר הנוכחי.

היא עדיין נוסעת לדרום מדי פעם, אבל לא בתדירות שהיתה בתחילת שנה/ לפעמים גם החברות הישנות שלה באות לפה, אז כנראה שאני לא המשוגעת היחידה, ויש עוד אימהות שמאפשרות את האחריות-עצמאות הזאת.

האחריות שעם העצמאות

כמו ששמתם לב, בעיני יחד עם העצמאות קיבלה בתי על עצמה את עול האחריות: אחריות לשמור על עצמה ולנהוג על פי הנהלים שסיכמנו איתה, אחריות להיות איתנו בקשר כשהיא עולה לרכבת, יורדת ממנה וכשהיא מגיעה לבית חברתה, אחריות להגיד לנו לילה טוב ולא לשכוח אותנו כשהיא שם, ואחריות על ניהול הכסף שברשותה. כל המשימות האלו הן לא מעט עבור נערה בת 15, אבל זה אפשרי בהחלט.

בגיל ההתבגרות חל תהליך הנפרדות של המתבגר מההורים. לפעמים זה מתחיל אפילו מגיל 10. לנו, ההורים, קשה לשחרר את הגוזלים מחד, ומאידך אנחנו מעוניינים שהם יגדלו ויהיו פחות תלויים בנו. למרות הקושי, אנחנו צריכים להעניק לילד שלנו עצמאות, כלומר לאפשר לו להיות הוא עצמו, למצוא את עצמו, לברר עם עצמו מה הוא אוהב ומה פחות, מהם הכישרונות שלו ובמה הוא פחות טוב. במקביל, אנחנו צריכים להבהיר לו שיחד עם העצמאות מגיעים תחומי אחריות נוספים.

כמו לכל אזרח במדינה, גם לו יש זכויות וחובות. הוא זוכה להיות יותר עצמאי, אך הוא עדיין מחויב לתת את הדין וחשבון לנו, הוריו. וכמו שכולנו מחויבים לעמוד בחוקי המדינה, כך גם הוא מחויב לעמוד בחוקים של הבית. הוא אולי מתבגר ונעשה בוגר, אך עדיין אין לו זכות להרים עלינו את הקול או לדבר אלינו בשפה לא מכבדת.

עצמאות עם גבולות

ילדים בכל גיל מגלים רצון לעצמאות בתחומים שונים. כשהם פעוטות הם רוצים לעמוד לבד, ללכת לבד, לפתוח את כל ארונות המטבח ולהציא הכל. כשהם גדלים קצת הם רוצים לטפס על הסולם הגבוה בגן השעשועים לבד, או לצאת לסיבוב על האופניים עם החברים. במהלך השנים הם עושים עוד ועוד דברים בכוחות עצמם והם צמאים לעצמאות. תפקידנו ללוות אותם בדרכם, לאפשר להם להיות עצמאיים בהתאם לגילם, ומצד שני לזכור שגם כשהם כבר עוברים אותנו בגובה, עדיין יש תחומים שבהם עלינו לשים גדר ולא להתבייש לומר “עד כאן, חכה עוד קצת ילד”.

מדברים על זה – סיפורים מהחיים של נפגעי אלימות ברשת

גם לנו, בדיוק כמו לטלפונים שלנו, מגיע להיטען מדי פעם

אז איך קובעים מינונים? הנה כמה עצות:

1. מה הגבול? כדאי שאתם, ההורים, תחליטו ביחד עד איפה אתם משחררים ואיפה מותחים את הקו.

2. שני ההורים צריכים לדבר אל הילדים באותה השפה. אין פה האיש הטוב והאיש הרע. שניכם נוהגים לפי מה שקבעתם ביניכם מבעוד מועד.

3. שאלו שאלות במקום לענות ישר את ה”לא” האוטומטי. לא לפחד לברר כמה שיותר פרטים. לדוגמא, אם הוא/היא רוצה להתחיל לצאת בערבי שישי, לחקור עד כמה שאפשר לאן בדיוק, עם מי, מה יהיה שם ומה שעת החזרה.

4. תתחברו. כאשר מדובר במתבגר צעיר, כדאי להיות בקשר עם ההורים של החברים/ות, וכן להתארגן ביניכם על הסעות במקרה שהם רוצים לצאת.

5. תנו לילדים מידע מנסיונכם האישי על השלבים בדרך לעצמאות. הזהירו אותם מפני הסכנות ועברו איתם על תרחישים אפשריים.

6. תנו להם את ההרגשה שאמנם אתם סומכים עליהם, אבל אתם עדיין שם למקרה שהם יזדקקו. והבהירו להם שזו לא תהיה בושה לבקש עזרה.

7. כשאתם לא בטוחים איך לנהוג- תתייעצו. עם איש/אשת מקצוע, עם חבר/ה, עם בן/בת משפחה ועם כל מי שאתם מתחברים אליו ושיש לו ניסיון.

הכותבת היא בעלת תואר ראשון בחינוך, מאמנת ילדים ובני נוער ומדריכת הורים למתבגרים.