מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים, ספרים למתבגרים

55

לרגל שבוע הספר העברי, ריקי ברוך ממליצה על הספר “55 דקות באנטבה”, שמביא זווית מרתקת וסוחפת על המבצע הצבאי האמיץ

אני זוכרת את הרגע הזה עד היום. 4.7.1976, בוקר קיצי של יום ראשון בשבוע, רונית ואני “טובעות” בערמות דפים, מחברות וספרים, משננות בחוסר חשק מופגן לקראת מבחן הבגרות בערבית, בעוד אמא ניצבת לפתע קורנת בפתח החדר ומכריזה בקול שצה”ל שחרר את בני הערובה. פערנו פה וקפצנו מהמיטות, תוך שאנו ממטירות לעברה מבול של שאלות. ההתרגשות הייתה עצומה. המבחן כבר נשכח ונזנח ואנו התגודדנו סביב הרדיו ובקשנו לשמוע את כל הפרטים.

“55 דקות באנטבה”, ספרה החדש של הסופרת אורה מורג, החזיר אותי לאותו הרגע, משום שהוא מגולל את גדול מבצעי השחרור שהיו עד היום- מבצע אנטבה. מורג היא סופרת ילדים ונוער שהוציאה לאור ותרגמה עשרות ספרים מצליחים, וספר זה הוא ספרה ה-17 בסדרת ספרי המתח היסטוריים (הסדרה ע”ש טוביה מורג ז”ל), בהם מתוארים פרקים מרתקים בהיסטוריה היהודית והעולמית.

במרכז העלילה הפעם עומד עמרי, נער בן 14 שטס ללא הוריו ושהושב באקראי לצד תמי, שאף היא כמותו טסה ללא הורים. לאחר החטיפה, הם שוהים באולמות מופרדים בשדה העזוב באנטבה, אבל בכל זאת מצליחים לרקום תוכנית נועזת, שעשויה לספק ללוחמי צה”ל מידע חשוב שיעזור להם להציל את 100 בני הערובה הישראלים, מבלי לספק לחוטפים את המחבלים שהם דורשים עבור שחרורם.

סופר בן 11 וסופרת לבני נוער מספרים על תהליך הכתיבה 

ספר חדש מספר את סיפורו של נער יהודי שהסתתר בימי השואה

“… ממש בשנייה האחרונה תפס ההרקולס הכבד את המהירות הנחוצה כדי להתנתק ולהתרומם מהקרקע. נראה שהמטוס עצמו חש בחשיבות המבצע, אימץ את כל כוחותיו התרומם והמריא. אחריו נסקו לשמים שאר המטוסים. הם חגו סביב השדה ויצאו לדרך הארוכה לאנטבה: מסע של 3,800 ק”מ משארם א-שייח’. הטייסים פנו דרומה. עיניהם נפגשו מבעד לחלונות תא הטייס. מרגע זה החלה דממת אלחוט. הם זקפו את אגודליהם מעלה זה כלפי זה, ובירכו במבטם בברכת דרך צליחה. אנחנו הולכים לעשות את זה. אנחנו ננצח!” – גם כעת, בעודי קוראת שורות אלו, אני חווה שוב את גודל הגאווה ויראת הכבוד שאני רוחשת מאז לכל מי שהגה והגשים את התוכנית הגאונית, שלימים הפכה למבצע שהתפרסם בכל העולם, ונראה כאגדה הלקוחה מעולמות רחוקים.

כשהסתיים המבצע, הוכה העולם כולו בתדהמה. שום עם לא לקח על עצמו עד היום משימה מסובכת ומסוכנת כל כך. רק עם שבניו התחנכו על הערך המוסרי שלפיו כולנו ערבים זה לזה, מסוגל לבצע מבצע הצלה המסכן עשרות חיילים ואת החטופים עצמם. לאחר המבצע, ישראל נתפסה כמעצמה אדירה וצה”ל הפך מופת לצבאות העולם.

ואני, כמו אומות העולם אז ועד היום, וכאזרחית המדינה, כאם וכמחנכת, רואה הספר “55 דקות באנטבה” כאחד משעורי החיים של ילדינו, ולכן גם קריאת חובה עבורם.