מאת עשר פלוס.
שייך לקטגוריית בגרויות, בצפר, חינוך, עמוד הבית מיוחד

shutterstock_489808360

 

חשבתם שהמתבגרים שלכם לא מעוניינים שתתערבו להם בלימודים? סקר חדש מוכיח שההפך הוא הנכון. אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתערב מבלי להידחף

חשבנו שנערות לא מעוניינות במעורבות ההורים בלימודים שלהן, אך בסקר שערכנו בקרב למעלה מ- 250 גולשות 4girls (אתר שהוקם במטרה לקדם נערות לתפישת עולם עצמאית שוויונית), גילינו שיותר מ- 60% מהנערות לא הוטרדו כלל ממעורבות ההורים בלמידה, ולמעשה 23% דווקא חושבות ש”זה מצוין שההורים עוזרים להן ללמוד למבחנים וזה מאוד מקל עליהן”.

בנוסף, גילינו חוסר התאמה גדול בין היקף המעורבות ההורית בתהליך הלמידה בכלל, לבין הידע על המבחנים עצמם: בעוד 92% מההורים מתעניינים בתהליכי הלמידה של בנותיהם (56% לפעמים ו-35% תמיד), 43% מכלל ההורים כלל לא יודעים מתי יש מבחנים.

כמו כן, תמיד ידענו שהאמהות מעורבות בלמידה, ובאמת מצאנו כי בקרב 65% מהנערות האמא היא ההורה המעורב יותר. עם זאת, מספר מכובד של 12% מהנערות ציינו כי האבא הוא הדומיננטי יותר בנושאי הלמידה.

למדו את הילדים שלכם איך ללמוד

מוציאים את השיעורים מהבית

“ממצאי הסקר מפתיעים לכאורה”,טוענת הילה שילה, פסיכולוגית קלינית. “כי הם מראים שלנערות לא מפריע, ואפילו נעים, שההורים מעורבים בלימודים שלהן. זאת בשונה מהתפיסה הידועה על גיל ההתבגרות, כתקופה בה הנערות מתרחקות מהוריהם.
“גיל ההתבגרות מביא עימו עומס לימודי, לצד לחצים רבים נוספים. הנוכחות ההורית משמעותית וחשובה, אך באופן שונה מכפי שהיה בילדות. הורות מעורבת ונוכחת, אך לא מתערבת ללא הזמנה, מאפשרת את האיזון המיוחל בין מתן מרחב להתנסות בעצמאות, לבין האפשרות להישען במידת הצורך”.

במאמר שהתפרסם בעבר ב”עשר פלוס”, העניקה קרן יטיר כמה טיפים כיצד להתערב במידה הנכונה:

1. העניקו לילדים סמכות ואחריות – נערים שמרגישים שסומכים עליהם ושמאצילים עליהם סמכויות של התנהלות עצמאית, נושאים באחריות על בחירותיהם ומייצרים רמות מוטיבציה גבוהות יותר מאחרים.

2. הפסיקו לשבח אותם על כל דבר קטן – בניגוד למה שנהוג לחשוב, התשבחות דווקא מערערות את הביטחון של הילד מכיוון שהן יוצרות עליו לחץ וחשש מתמיד שמא יאבד את מעמדו. התשבחות מורידות מההתלהבות שבהצלחה, וגורמות לילד להתאמץ למען אחרים ולא למען עצמו. לכן, כאשר הילד סיים להכין מטלת הגשה לבית הספר, במקום להגיד לו: “כל הכבוד שעשית לבד”, אִמרו לו: “אני מרגיש/ה שטוב לך שסיימת את המטלה”. כך אנו מדגישים את מה שהנער עשה ולא מתעסקים בשאלה איך מה שהוא עשה גרם לנו להרגיש. אגב, ישנה גישה הטוענת כי במידה ונשבח את הילדים באופן מופרז הם לא ילמדו לשאת אכזבה ועלולים אפילו לפנות, בגיל ההתבגרות, לסמים ולאלכוהול כדי להרגיש טוב עם עצמם ולרומם את רוחם באופן מלאכותי.

3. אל תבצעו עבור הילדים את המשימות שלהם – הכוונה היא שלא נבצע עבורם משימות שהם מסוגלים (או כמעט מסוגלים) לבצע בעצמם. יש לקחת כמה צעדים אחורה ולהתאפק, גם כשמאוד מתחשק לנו להתערב ולעזור.

4. אפשרו לילד לטעות – אי אפשר ללמוד בלי ליפול ולטעות, ואנו כהורים חייבים להבין זאת. הצלחה אמיתית מורכבת גם ממכשולים ומכישלונות. הרי זכרנו את זה לפני כמה שנים, כשרצנו אחרי הילד שלמד לרכוב על אופניים ללא גלגלי עזר. הבנו אז כי כדי שיוכל ללמוד לנסוע עליו ליפול כמה וכמה פעמים. זו צריכה להיות התפיסה שלנו גם בשאר תחומי החיים, מכיוון שרק כך תתבצע למידה ותתרחש התחזקות אמיתית. מה זה אומר? אין צורך שתעשו את שיעורי הבית עבור ילדיכם ותהפכו להיות השעון המתזכר שלהם. היו שם עבורם, ואם הם זקוקים לעזרתכם ומביעים זאת בצורה מפורשת עזרו להם – אך אל תעשו במקומם. יתרה מזו, אם אתם עוזרים לילד בעבודת הגשה, נניח, כבדו את החלטותיו גם אם ברור לכם שהן שגויות. הוא יהיה זה שבסופו של דבר יחליט כיצד להתנסח, על מה לוותר ועל מה לענות בהרחבה – ואתם אלה שצריכים לשחרר ולסמוך עליו. זוהי העבודה שלו והיא מייצגת אותו, לא אתכם.