מאת ד"ר גנית אשל קדמי. 11.05.17
שייך לקטגוריית הדרכת הורים

shutterstock_455593156

אופניים חשמליים הפכו כבר לסמל סטטוס עבור בני הנוער, שלפעמים לא מודעים לסכנות שיש בנהיגה על כלי כל כך מהיר ובדרכים שלא מותאמות לכך. אז איך אנחנו, ההורים, יכולים לעמוד בלחץ הסביבתי ולשמור על ביטחונם?

לפני כמה ימים ראיתי נער רוכב על אופניים חשמליים כמעט נחתך על ידי מכונית. זה לא היה בלתי צפוי, שכן הוא הרכיב חבר שלו, דיבר בטלפון והתבונן הצידה תוך כדי נסיעה קדימה. כמה ימים לאחר מכן פורסמה כתבה על ילד שנדרס למוות בעת שנסע על אופניים חשמליים. כשהסתכלתי על התמונה של הילד, ראיתי לתדהמתי שזה אותו רוכב שראיתי רק יומיים קודם לכן. לא האמנתי, אך בסתר ליבי לא הופתעתי, הרי כבר אז לא הבנתי כיצד הוא שורד. לא הבנתי מי קנה לו את האופניים ובעיקר תהיתי איפה ההורים.

באותו רגע התחלתי לשאול את עצמי מה פשר התופעה של מתבגרים על אופניים חשמליים, והאם היא חיובית ביסודה. האם נכון לאפשר למתבגר/ת לנהוג באופניים חשמליים? כיצד נכון לנהוג? והאם וכיצד ניתן למנוע קיפוח חיים?

להיות כמו כולם

נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלמדים כי הכלים החשמליים נפוצים יותר בקרב צעירים וילדים בני 14–17, שם תופס כלי הרכב החשמלי כ-70% מסך הכלים הדו-גלגליים.

שליש מהרוכבים על אופניים חשמליים הם בני 14, ועוברים בכך על החוק הקובע שגיל המינימום יעמוד על 16 שנים. הנתונים העגומים מראים כי בשנה האחרונה נהרגו שישה רוכבים. כמו כן בשנת 2014 נפצעו כ-190 ילדים (בגילאי 0-14) כתוצאה מתאונה ברכיבה על אופניים או קורקינטים חשמליים. אחד מכל שלושה נפגעים בתאונות אופניים שנזקקו לאשפוז, היה ילד מתחת לגיל 14. ואלו הן התאונות המדווחות בלבד. יש תאונות רבות אשר מסתיימות בפציעות קלות ולכן לא מדווחות.

והנה עוד כמה נתונים מדאיגים: שיעור חבישת הקסדה בקרב בני נוער המחויבים בכך על-פי חוק, נמוך מהממוצע ועומד על 19% בלבד. ילדים שרוכבים בחברת מבוגר (הולך או רוכב) נוטים לחבוש קסדה יותר מילדים שרוכבים בחברת ילדים אחרים. ובמחקר שנערך בשוודיה ב- 2015, נמצא כי מהירות הרכיבה באופניים חשמליים גבוהה מהמהירות הממוצעת באופניים רגילים.

לאור כל אלו, החלטתי לערוך סקר קטן: פניתי להורים שנתנו לילדיהם אופניים חשמליים ושאלתי אותם מדוע קנו אותם. מרבית התשובות שקיבלתי היו “לכל החברים כבר יש”, “סוף סוף לא מנדנדים לי: תיקח אותי תביא לי”, “עכשיו אני יכול לבקש ממנו עזרה”, “אי אפשר ללכת נגד הקדמה”, “אני לא רוצה שיהיה שונה”, “הבטחנו לו ליום הולדת”, “זה בסך הכל אופניים”, “זה מרגיע אותו” וכדומה. האם אלו נראות כמו סיבות נכונות שבגללן נאפשר לילדינו לרכב על אופניים חשמליים?

ממש כמו משחק מחשב

בקרב הצעירים האופניים החשמליים הם טרנד חדש, ממש כמו בגדי מותגים או משחק מחשב חדש. ומסתבר כי לא מדובר בתופעה ישראלית מקומית – עקומת השימוש באופניים חשמליים בקרב צעירים עולה בתלילות גם בסין, אוסטרליה גרמניה וארצות הברית.

לכאורה מדובר בעוד זוג אופניים תמים, אך החיבור המהפכני של הבטרייה החשמלית לאופניים משנה את כל הסיפור. מתקבל רכב דו גלגלי, המגיע למהירות גבוהה יחסית, ללא צורך ברישוי וביטוח, ונכון להיום מעט מאד ידוע לגבי בטיחותם, וכיצד הם משתלבים בתנועת הרכבים, הולכי הרגל והתשתית התחבורתית.

בעוד שנהיגה ברכב ארבעה או דו-גלגלי כרוכה במעבר בחינת תיאוריה של חוקי התנועה, בשיעורי נהיגה רבים, במעבר מבחן רשמי ובליווי של מבוגר בחודשי הנהיגה הראשונים, במקרה של אופניים חשמליים אין רישוי והם זמינים לכל מי שידו משגת. כך שקיים פער בין המראה הרגיל והבלתי מזיק שלהם לבין פוטנציאל הסכנה הנשקפת מהם. הרוכבים הצעירים חשים עצמם בטוחים בזמן הרכיבה, כשלמעשה הם נמצאים בסכנת היפגעות ובסכנת פגיעה באחרים.

עצמאות – למי זה טוב?

כאמור, אחת מהטענות של ההורים ושל הילדים היתה שהרכיבה על אופניים מאפשרת למתבגרים עצמאות. ואכן, עצמאות היא צורך מרכזי של נוער בתהליך ההתבגרות וכשלעצמה היא חיובית ומבורכת. יש לציין שגם עבור ההורים מדובר בעצמאות, שכן האופניים משחררים אותם מחובות ואילוצים הקשורים להסעות של הילדים לחוגים, לחברים והסעות חזרה מאוחר בלילה. אולם השאלה מה המחיר של עצמאות זו כשהיא מגיעה יחד עם אופניים חשמליים.

כידוע, ההתבגרות ותהליך עיצוב הזהות כוללים בדיקת האסור וגיבוש הדימוי העצמי. הבעלות על אופניים חשמליים נותנת עצמה והיא עלולה לעודד את הנטייה ללקיחת סיכונים ולבדיקת הגבולות. האופניים יותר מהירים מאופניים רגילים ולכן הם מספקים תחושת כוח. הם דורשים איפוק, אך היכולת הנמצאת מתחת לידיים “מדגדגת” לחלק מהמתבגרים האוהבים לדחוף דברים לקצה. הם משתכרים מעוצמת החופש ומהמהירות היחסית ושוכחים את עצמם.

האופניים גם מוציאים את המתבגר/ת ממרחב המקום והזמן של מותר ואסור, כי עם אופניים אפשר לחזור יותר מאוחר, אפשר ללכת מתי שרוצים ולאן שרוצים, ללא תלות במבוגר או בתחבורה ציבורית. הכוח של האופניים מייצר למתבגר פריצת גבולות ומרחב חדש של חופש ותנועה.

הסכנות החברתיות והפיזיולוגיות

הנטייה של המתבגרים לא פעם היא לרכב בחבורות, כאשר אז האופניים הופכים גם לסמל סטטוס  – למי יש ולמי אין, מי נוסע יותר מהר, מי מעז יותר, מי קופץ גבוה יותר. הלחץ החברתי בחבורות המתבגרים חזק. הרצון להשתייך לקבוצת הדומים, להיות חלק מהחבורה ולהיות מקובל, דוחף את המתבגר לעשות מעל ומעבר על מנת לעמוד בסטנדרט. זה לא שונה מחבורה ששותה אלכוהול או מעשנת כדי להראות “קול”, אלא שכאן במיוחד מדובר בחיי אדם – לא רק של בני הנוער עצמם, אלא גם של האנשים במרחב שאותם הם מסכנים.

הבט נוסף הוא ההתפתחות הפיזית והחושית של הנער/ה הצעיר/ה: ידוע כי מרחקי וזמני התגובה של ילדים להתפתחות סכנה בדרך ארוכים יותר משל המבוגרים, והמודעות שלהם לסכנות פחותה מזו של המבוגרים. יש לזכור גם שהילדים קטנים יותר פיזית מהמבוגרים, על כן יכולת הנראות וסקירת הסביבה – במיוחד של ילדים נמוכי קומה – פחותה מזו של המבוגרים. התשתית הבטיחותית בכבישים מותאמת לזמני הבנה ותגובה של מבוגרים, וכן ליכולות הראייה שלהם. לא היתה התחשבות בילדים בזמן תכנון התשתית, ולכן היא אינה מותאמת להם וחושפת אותם לסכנות רבות.

 

נהיגה בעידן הדיגיטלי

דימוי עצמי בעידן הסלפי

איך נזהה שהילד חווה דחייה חברתית, ומה נעשה עם זה?

 

מה נוכל לעשות כדי להגן על ילדינו?

לזכור שהסמכות ההורית היא בידינו – באפשרותנו לשקול ואף לסרב לבקשותיו ותחינותיו של הילד/ה לקנות אופניים חשמליים. לעיתים מופעל עלינו לחץ רב לרכוש אופניים, לא רק מהילד/ה אלא מהסביבה, מהורים אחרים ומחברים שלנו. אבל אנחנו לא חייבים לפעול כאוטומט – בידינו לקבוע את החוקים והגבולות.

אופניים חשמליים אלו לא אופניים רגילים – הם מהירים יותר, חזקים יותר והם כלי רכב דו-גלגלי לכל דבר. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו בכנות – האם הילד/ה שלי בשל/ה לכך? ישנם מתבגרים בוגרים ואילו אחרים פרועים יותר. האם לילד שלי יש את הבשלות המתאימה לתת בידיו כלי רכב?

ליצור אמון ולעודד לקיחת אחריות – להסביר לילד/ה את הסכנות וליצור מודעות לצורך לשמור על עצמו/עצמה. לא להסס לשוחח עם הילד/ה על כך ואף לשתף אותו/ה במידע ובתמונות.

להפעיל שיקול דעת – לוודא שהילד/ה מכיר/ה ומקפיד/ה על חוקי בטיחות הנהיגה.

הגדרת גבולות – מקום, זמן ומהירות. להבהיר שרוכבים רק בשבילי אופניים, מצייתים לחוקים ומתחשבים בזולת- בהולכי רגל, במכוניות ובמעברי חציה. רצוי לצאת ביחד עם הילדים לשכונה ולמפות את כל הדרכים בהן הם יכולים לרכב (למשל פארקים, מגרשי ספורט, הדרך לבית הספר, הדרך לחוג ספורט) והיכן לא. וכמובן לאסור לצאת לכבישים ראשיים.

להתנות עם הילד/ה הקפדה על ערנות וזהירות – לבדוק שתמיד רוכבים עם קסדת וציוד מגן, גם אם מדובר רק בנסיעה קצרה וגם אם החברים צוחקים.

לכוון את המתבגר/ת לקחת אחריות רק על עצמו/ה – ולכן לא מרכיבים אחרים לא עושים תחרויות.

לסכום, נהיגה באופניים חשמליים דורשת בגרות, אחריות ושיקול דעת, הכרות עם חוקי הבטיחות וציות להם. עלינו לבחון האם תכונות אלה קיימות במידתיות המתבקשת בקרב מתבגרים שלנו, משום שהם צריכים לדעת שנהיגה באופניים חשמליים פירושה לקיחת אחריות על חייהם ועל חיי אחרים.

 

הכותבת היא דוקטור, מומחית בפיתוח חשיבה יעוץ ארגוני והכוון תעסוקתי- יועצת למבוגרים ונוער, חוקרת ומרצה.