מאת אורנה היילינגר. 06.04.17
שייך לקטגוריית בלוגים

damage to the eyes by computers. shutterstock

“בני היקר ______, ימים ושעות רבות אני רואה את צדודית פניך המוארת באור הירקרק הזה הפורץ מן המסך  (של המחשב, של הטבלט של הסמרטפון..). אני תוהה ביני לבין עצמי מה מרתק אותך שם כל כך …”. לרגל החג, אורנה היילינגר, כותבת לבנה המתבגר ארבע קושיות/ משאלות, ברוח המרחב המקוון.

פסח נחשב אצלי חג גדול כזה החובק בתוכו הזדמנות לחשבון נפש, הצהרות, והבטחות ביני לבין עצמי (נכון שמרביתן מתפוגגות עם שוך ענן המצות, ובכל זאת). השילוב של היותי אם  למתבגר מחד והעובדה שפרנסתי מבוססת על הניסיון להפוך את  המרחב המקוון לבטוח יותר ומזמין יותר מאידך יוצר לא מעט התנגשויות. אתחיל ואתוודה- אני הפסדתי במלחמה הזו, כמו גם במערכה כולה. אינני שולטת ואף לא במידה מועטה בכמות השעות שבני מבלה מול מסך. בעיני הוא רוב היום נמצא במצב בו הוא ישן או מבלה את זמנו מול מסך. ואני רק מקווה שבבית הספר מצליחים יותר ממני, ושם לעיתים הוא מול מחברת (אבל אני לא משוכנעת). על כך נאמר, הסנדלר הולך עם בלנסטון. בעיני זו סיבה נהדרת (וגם בגלל שנירית בקשה) לנצל את הבימה הזו לומר לו כמה דברים ולאחל לו ולעצמי כמה דברים  .

הפוסט שהייתי כותבת למתבגר שלי:

נניח שאם היה לו פייסבוק (או בעצם אם היה נכנס מעת לעת לפייסבוק) הייתי רוצה לכתוב לו פוסט בזו הרוח:

בני היקר ______, ימים ושעות רבות אני רואה את צדודית פניך המוארת באור הירקרק הזה הפורץ מן המסך  (של המחשב, של הטבלט של הסמרטפון..). אני תוהה ביני לבין עצמי מה מרתק אותך שם כל כך. אני יודעת שהעולם  שלכם היום הוא העולם הווירטואלי (ודי חבל לי שכך)  אני יודעת שאתה משחק שם ונפגש עם חברים, ורואה סרטים וסדרות. אני אפילו יודעת שאתה גם לומד שם (לפעמים). לקראת פסח אני מבקשת לומר לך שהעובדה שאני כועסת עליך בקשר למסכים היא לא כי אני לא מבינה אותך אלא היא כי אני מתגעגעת אליך. אני מתגעגעת אפילו לזה שנראה יחד טלוויזיה, העיקר שנהיה קצת ביחד. אני צועקת כי אני חרדה לשלומך ורוצה לוודא שלא תפגע שם במרחב הזה שאת מרביתו אינני מבינה, מרגישה צורך להיות בשליטה. אני לחוצה למרות שאני יודעת שאתה זהיר ואחראי. וקצת אני מצרה על כך שאינך מכיר עולם אחר כגון זה שאנחנו הצלחנו להתבגר בו, למרות שלא היו לנו מסכים והטלוויזיה הייתה האויב הנתעב.

טוב אני יודעת ________ שאף אחד לא קורא פוסטים ארוכים אז לפני שתגיב לי ב-א”מ-ל”ק (ארוך מידי-לא קראתי)  אוסיף רק שלכל דוד ודור יש “המסך” שלו ומאומה לא בא עלינו לכלותינו. חג החירות או לא חג החירות (גם פסח, אביב, יציאת מצרים, המצות וזהו אני חושבת)

החירות שאני מאחלת לעצמי מהמתבגר שלי:

אני מאחלת לעצמי להיות מסוגלת לשחרר אותך בני היקר, המתבגר הפרטי שלי. אני מבקשת להיות מסוגלת לראות את הפלא הזה שמאחורי המסכים שלך, לראות את העולם המופלא שאתה בטח חווה. אני רק רוצה לומר שברגע שתרצה, הושט היד וגע.. כי יש גם עולם פיסי. או בעברית , תניחי לו כבר אורנה, זה סתם יוצר לחץ בבית. ואני תוהה, בעולם כל כך מתקדם, מה הבעיה להמציא איזו אפליקציה?

אם הייתי יכולה להמציא אפליקציה ( וואי יש מלא):

אחת שתתרגם לי את הקיצורים המקוונים של הצעירים

אחת שתסביר לי לאט על כל האפליקציות החדשות

אחת שתספור בשבילי עד 10 לפני שאני מגיבה (גם במציאות הפיסית למען האמת)

אחת שתסכם לי כתבות ארוכות (אה יש דף פייסבוק כזה)

ואחת שתאפשר לי מעת לעת להוריד חצי הילוך במירוץ כדי שאוכל להדביק את בני, ואח”כ אשתמש בברכה של השיחרור

 

ומהי הקושיה הרביעית? זה כבר בשבילכם..

מה הייתם כותבים למתבגר/ת שלכם? מה הייתם מאחלים לה /לו ולעצמכם? איזו אפליקציה תשפר את חייכם?

שלכם,

אורנה

הכותבת הנה מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח באיגוד האינטרנט הישראלי. אמא לבן 14.5חובב מסכים מכל סוג ובעלת קילומטראז’ עצום של הרצאות והדרכות ברחבי הארץ בנושא גלישה בטוחה ופעילות למען שיח מכבד ברשת.