בכל בוקר היא התעוררה בהרגשה שהיא לא מרוצה מעצמה ובכל בוקר החליטה מחדש “לעשות דיאטה”, היום היא תאכל רק מה ש”מותר” לה. הדיאטנית, יעל ברנר, מסבירה מדוע דיאטה אינה הפתרון הנכון לבעיות משקל.
בכל בוקר היא התעוררה בהרגשה שהיא לא מרוצה מעצמה ובכל בוקר מחדש החליטה “לעשות דיאטה”, היום היא תאכל רק מה ש”מותר” לה. בערב נפגשה עם חברים שהזמינו פיצה, אכלו פופקורן, הגישו עוגיות או פתחו שקית חטיף… מיד היו נדלקות הנורות האדומות בראשה. “זה אסור”, היא הייתה אומרת לעצמה, “היא חייבת לא לאכול”. כשכולם היו אוכלים, הייתה מחליטה לאכול רק קצת ואז כשהיא מרגישה כל כך רע עם כך שאכלה, הייתה מבטיחה לעצמה שמחר תקזז ואיכשהו זה היה מסתיים בהרבה יותר ממה שבאמת רצתה. מחר, הרי, כבר יהיה אסור אז היום צריך להכניס כמה שיותר.
כי מה היא דיאטה? הפירוש האמיתי למילה הוא אורח חיים, אבל הפירוש שאנחנו נותנות למילה הוא הגבלה, הגבלה קלורית או המנעות ממאכלים מסוימים ואז, מה קורה?
אני מחליטה לעשות דיאטה (לאכול מעט ולהימנע ממאכלים מסוימים), נשברת ואוכלת הרבה, מכל הבא ליד ובעיקר מהמאכלים ה”מסוימים”, כועסת על עצמי, מלקה את עצמי ומחליטה לעשות דיאטה (לאכול מעט ולהימנע ממאכלים מסוימים), נשברת ואוכלת הרבה, מכל הבא ליד ובעיקר מהמאכלים ה”מסוימים”, כועסת על עצמי ואז… שוב מהתחלה.
אנשים רזים באמצע הדרך
במקום ללמוד כל הזמן איך לעשות דיאטות, אולי נהיה אנתרופולוגים לרגע ונסתכל איך מתנהלים ה”אנשים הרזים”?
אם נביט בהם נגלה שהם לא סופרים, נמנעים, נגמלים, מתאפקים, מדלגים או מקזזים.
נגלה שהם מפסיקים לאכול כשהם שבעים, לפעמים הם עוצרים עוד לפני שהשקית נגמרת או שהצלחת ריקה. אפילו במסעדה ממש שווה הם לפעמים לא יגמרו הכל. לפעמים הם אומרים: “לא טעים לי” ומפסיקים אחרי ביס.
כשמציעים להם קרואסון טרי וריחני, לא מופעלת במוחם אזעקת אזהרה והם לא חושבים “אסור לי”, במו עיני חזיתי באחותי אומרת שהיא לא רעבה כרגע. כשמתחשק להם גלידה, הם קונים לעצמם, ובכן… גלידה. הם לא מקפיאים יוגורט, מנסים לאכול מלפפון במקום או מנסים שלא לחשוב על זה. אגב, בגלל שמותר להם לאכול גלידה, יכולה להיות להם קופסת גלידה במקפיא והם לא יחשבו עליה כל הזמן עד שהיא תיגמר. הם לא מתחמקים מ”פיתויים”, תופסים מחסה מ”אויבים”, מלקים עצמם על “חטאים”, משבחים עצמם על “גבורתם” וכן הלאה… הם אומרים “אני רעב”, “אני שבע” ולא, “אסור לי” או “מותר לי”. הם לא חושבים מה אכלתי אתמול ומה אני אוכל בערב, אם אני אחטא או אוכל מה שמותר לי, הם לא אומרים לעצמם “למה אכלתי?” “כבר הרסתי אז אני אוכל עוד”. הם חושבים פחות, מחשבים פחות ומקשיבים יותר לגוף.
אנחנו עולות במשקל לא בגלל שאכלנו פרוסת עוגה או “מאכל אסור” אחר. אנחנו עולות במשקל בגלל אכילה בהיסח הדעת, בגלל שחבל לזרוק, כי הציעו ולא נעים לי ובגלל רגשות אשם לא מוצדקים שגורמים לאכילה נוספת. תשאלי את עצמך, האם אני רעבה? למה אני אוכלת? טעים לי? בדקי האם את שבעה, לפני הארוחה וגם במהלכה. אל תחששי להפסיק לאכול גם אם נשאר אוכל בצלחת. נכון שיש רעבים באפריקה ואם את יכולה להביא להם את מה שנשאר בצלחת זה יהיה נפלא, אבל אם לא, תזרקי.
איך עושים שינוי אמיתי?
נסי להתייחס אל הגוף שלך בכבוד וחשבי מה את יכולה להכניס אליו כדי לחזק אותו, כדי לעשות לו טוב. אל תכעסי על עצמך על מה שאכלת או על כך שאכלת ותנסי להכניס מאכלים חדשים ליום יום שלך. נסי להפסיק לחשוב מה לא ותתחילי לחשוב מה כן. התענייני מה יש באוכל שאת אוכלת, מה הרכיבים שנמצאים באוכל שאת קונה, בדקי מוצרים דומים ולמדי מה כדאי לבחור. נסי להזכיר לעצמך, אני רעבה – אני אוכלת, אני שבעה – אני מפסיקה, סיימתי לאכול – אני ממשיכה הלאה. נקודת הפתיחה היא שמותר לאכול הכל וההחלטה, הבחירה, היא שלי. כמו אימון של שריר, המוח יבין לאט לאט שהעוגה נשארת ויהיה מותר לאכול ממנה גם מחר. אם האכילה היא אינה חטא, היא לא תגרור בולמוס ואפשר יהיה לשלוט בכמויות. כדאי לזכור שהגוף הופך יעיל יותר בכל פעם כשאנחנו מגבילות את הקלוריות שאנחנו מכניסות אליו. עם כל דיאטה מוגבלת קלורית שאנחנו עושות, הגוף לומד להסתדר עם פחות ופחות מזון ובכל זאת לשמור על המשקל, כך שבדיאטה הבאה נצטרך לאכול עוד פחות בכדי לרזות, כאשר בשלב מסוים הירידה במשקל תיעצר ונסתובב בתחושות של רעב ותסכול.
אם את רוצה לעשות שינוי אמיתי, נסי לעשות אותו תוך שאת מתנהלת עד כמה שיותר דומה לחיים “הרגילים”, שימי לב שאת לא מוותרת, נמנעת ומתאפקת. זה לא פשוט לאכול הכל תוך שליטה בכמויות ובלי רגשות אשם, לרדת במשקל לאט ובעקביות ולסגל הרגלים שישארו לתמיד, אבל כשזה מצליח, זה משחרר (או אפילו מונע את הכניסה) מתוך מעגל אינסופי של ירידה ועליה במשקל. פעמים רבות אומרים לנו ללמוד מטעויות של אחרים, זה קשה וברוב הדברים אנחנו רוצות להתנסות בעצמינו. על הקטע של הדיאטות, אפשר לוותר.
הכותבת היא דיאטנית קלינית. לעמוד הפייסבוק של יעל
