fbpx

רזה זה יפה, שמן ממש לא

display-window-shutterstock

 

האם אנחנו מתעסקים באופן תמידי במראה החיצוני (ניתוחים קוסמטיים, דיאטות)?; האם משפט כמו “אכלת מספיק להיום!” שגור בביתנו?; אם כן, כדאי שנפסיק. רק אנחנו נעניק לילד את הכלים להתגונן בפני מודל הרזון והלחצים החברתיים העלולים להוביל להפרעת אכילה. בואו נישא באחריות על דימוי הגוף של הילדים!

 

“אל תגזימי בארוחת החג, שלא תשמיני”.

“אכלת מספיק להיום”.

“תמיד הסתכלי על מספר הקלוריות המופיע על אריזת המוצר”!

“הירשם לחדר הכושר, ותראה איך אתה יורד במשקל”.

“יעל נראית נפלא, היא רזתה מאוד”.

“את לא אוכלת בריא, לכן את משמינה”.

“החולצה הזו מרזה אותך”.

“אם היית יורדת בחמישה קילו, היית מושלמת”.

 

חשבתם פעם על הכוח הטמון במשפטים השגורים הללו, שהמתבגרים (וגם אנחנו) זוכים לשמוע בבית ומחוצה לו מגיל צעיר? כל האמירות האלה מתגבשות למסר אחד, ברור וחד: “רזה זה יפה, שמן ממש לא!”. ויש כאן גם מסר סמוי: אני (אמא / אבא / החברה הטובה) לא מקבל/ת אותך כפי שאת/ה. אותו מסר ממש זועק מחלונות הראווה, שבהם מוצבות בובות דקות גזרה, או משלטי החוצות המעטרים את כבישי ארצנו בכיכובן של דוגמניות דקיקות. עולמות הפרסום, הטלוויזיה, העיתונות והאינטרנט – כולם שבויים בסטנדרטים האלה, המכתיבים קריטריונים ברורים למראה הרצוי ולמקובלות חברתית.

הדימוי הגופני מתחיל להיבנות מרגע שהתינוק נולד, והוא מושפע כבר בשנות חייו הראשונות מההתייחסות של הוריו לדימוי הגוף שלהם בכלל ושל ילדיהם בפרט. ככל שהילד מתבגר, ההשפעה החברתית והתרבותית תלך ותתעצם. וכמובן שדימוי הגוף קשור באופן הדוק לדימוי העצמי בכללותו, היות שברגע שאנחנו מרגישים טוב עם המראה החיצוני שלנו, אנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו ומקרינים זאת לסביבה. ילדה שגדלה בבית שמקדש את המסר “יפה זה רזה” תהיה עסוקה יותר במשקלה, ולרוב גם לא תהיה מרוצה מהמראה שלה (בעיקר בשלב שבו הגוף עובר שינויים הורמונליים ומתעצב – גיל ההתבגרות). לעתים הסביבה תופסת אחרת את המתבגר/ת, ועדיין מה שיקבע הוא האופן שבו המתבגרים תופסים את עצמם – בעיקר בעקבות המסרים שנקלטו אצלם מגיל צעיר.

כבר אמרנו שהדיאלוג שלנו עם הגוף מתחיל מיד עם בואנו לעולם: התינוק מטופל על ידי הוריו דרך מגע פיזי, וגם גילויי החיבה באים לידי ביטוי דרך מחוות גופניות. כך למעשה מרגיש הילד האם הוא אהוב, קיים, שייך ורצוי. בהמשך חייו, דרך האווירה בבית, הילד יחווה את ההתייחסות של הוריו למגוון נושאים – ודרך ההתייחסות הזו הוא יפתח לעצמו השקפת עולם. השקפה זו כוללת בתוכה בהכרח גם התייחסות לשאלה: איך צריך להיראות?

ברובד הסמוי, המסרים שאנחנו מעבירים נובעים קודם כול מדימוי הגוף שלנו, ההורים. האם אנחנו עושים דיאטות חוזרות ונשנות או מתעסקים באופן תמידי במראה החיצוני שלנו (ניתוחים קוסמטיים, שיחות רבות עם חברים סביב ענייני יופי)?. במסר הגלוי, הורים מביעים באופן מפורש את דעותיהם ואמונותיהם סביב הנושא של דימוי הגוף. מאחר שהאווירה בבית היא גורם מרכזי בהתפתחות ובהיווצרות סגנון החיים של הילד – כך על פי מחקרים רבים –  מתבגר שגדל בבית המקדש את נושא המשקל יאמץ לרוב אחת משתי הדרכים הבאות: מאמץ מתמיד לעמוד בציפיות ההורה ועקב כך חתירה בלתי פוסקת לדימוי גוף מסוים. או להפך – ויתור, ייאוש והתנערות מהמאמץ להיכנע לקריטריונים הנוקשים. אולם כך או כך דימוי הגוף יהפוך ל”אישו”, והמתבגר עלול לחוות סביבו תסכול או קושי.

חוסן ואהבה עצמית

לאחר שהתבססה בילד תפיסה מסוימת של דימוי הגוף בשנות חייו הראשונות (דרך הוריו, בעיקר), הדיאלוג הזה מורחב ומועצם בגיל ההתבגרות – בשלב שבו קבוצת השווים רובה ככולה עסוקה בדימוי הגוף. אחרי הכול, אם איני נראה או מרגיש כמו חבריי, מן הסתם ארגיש “לא שווה”. כך עלולה להתפתח לא פעם הפרעת אכילה (אנורקסיה או בולימיה), הנובעת מתפיסה שגויה של האוכל ושל הגוף – הפרעה שבה באים לידי ביטוי גורמים פסיכולוגיים משפחתיים, אישיים וחברתיים. מובן כי ההורים אינם האחראים הבלעדיים, וכי הרצון לרדת במשקל עשוי להתעורר בעקבות לחץ חברתי ובעקבות אידאל היופי הגורס כי נשים רזות נחשקות יותר. יחד עם זאת, רבים המקרים שבהם ההפרעה מביאה לידי ביטוי ערך עצמי נמוך ויחסים משפחתיים מורכבים.

כדי שהילד יפתח דימוי גופני חיובי, עליו להרגיש ‘טוב עם עצמו’. עליו להרגיש שהוא מתקבל ללא תנאים – בין אם הוא שמן/רזה/נמוך/ מתקשה בלימודים וכו’. תפיסת הילד את עצמו ודימוי הגוף שלו קשורים היטב בבנק החוויות שהוא צובר בחייו. האם הרגיש שהוא נאהב?, האם העצימו אותו גם כשהוא שגה?, האם סמכו עליו?, האם סייעו לו לפתח עצמאות ואחריות?, האם סייעו לו להפעיל את הרמזור הפנימי שלו כך שיוכל להבחין בין מותר לאסור ובין טוב לרע?; ובמשפט אחד הממצה את כל אלה: האם המתבגר שלנו מרגיש שרואים אותו ומקבלים אותו ממש כמו שהוא?

כהורים אנחנו חייבים להיות מודעים להשפעה הגדולה שיש לנו על תפיסת העולם של הילד את עצמו, ובהתאם לכך לנהל את ההורות שלנו. רק כך נוכל להעניק לילדנו את החוסן ואת האהבה העצמית אשר ישמשו מגן יעיל בפני מודל הרזון והלחצים החברתיים והתרבותיים שיקיפו אותו עם התבגרותו.

הכותבת היא בעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים, מנהלת אקדמית במרכז אקדמי “רופין” בתכנית להדרכת הורים

לכל הטורים בקמפיין: “אמא, השלמות לך היא הפלוס שלי”!

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.