נכון, לא נוכל להשלים עם בלגן קיצוני וחוסר היגיינה זועק (ולכו תשטפו לו את החדר כשלא רואים רצפה), אך ההבנה שהבלגן הוא בעל ערך עשויה להקל על הורים בהתמודדות עם המתבגר ולהפחית במעט את החיכוך היומיומי סביב הנושא
במהלך חופשת סוכות, לפני כמה ימים, נכנסתי לחדר של הבת של החברים שלי וחשכו עיני: ספרים זרוקים על הרצפה, ניירות מונחים בכל מקום, דיסקים מפוזרים, על הכיסא הר של ספרים ועל השולחן תכשיטים. שאלתי אותה אם היא מרוצה ממצב החדר שלה, והיא ענתה לי: “מצב החדר משקף את המצב בראש שלי. יש לי בלגן בראש”, היא ענתה לי. ואכן, בדרך כלל כשמדברים על הבלגן בחדר של המתבגר הקונוטציה היא למרד גיל הנעורים וחיכוכים עם ההורים סביב נושאים של סדר וניקיון. בלגן נתפס כמצב המנוגד לערכים של סדר וניקיון, וכבר נכתבו תלי תלים על חדרים מבולגנים טיפוסיים של מתבגרים. מראה שכיח הוא שהכול זרוק, הפוך, לעתים גם מלוכלך, ומכאן קצרה הדרך לוויכוחים והתנצחויות העומדים בבסיס הקשר בין ההורים לילדים. הורים בדרך כלל דורשים מהילד לסדר ולארגן את החדר, ואילו המתבגר מצדו נוהג לא אחת להתבצר בעמדתו ובטיעוניו. החדר הוא המרחב האישי שלו ובו הוא רוצה לנהוג ‘איך שבא לו’, בטח שלא איך שמצופה ממנו. הפתרון מגיע בדרך כלל בגיבוש תכניות פשרה, שמטרתן לגשר בין רצונות המתבגר לצרכי ההורה. נשאלת השאלה האם זו הדרך? האם נגזר דיננו להשלים עם הברדק והלכלוך במידה כזו או אחרת? מדוע מתבגרים דבקים כל כך בסביבה ה’הפוכה’ שלהם, ואיך היא משקפת את תהליכי החשיבה שלהם או משפיעה עליהם? האם אפשר בכלל לקיים תהליכי למידה לצד התפתחות אישית-רגשית-קוגניטיבית מיטבית שנחוצה להם כל כך בשלב הזה? ובמילים אחרות, האם חדר מבולגן זה בהכרח רע?
לפני שנים אחדות פורסם מחקרה של הפסיכולוגית קתלין ווס, שהאיר באור שונה הנחות בסיסיות שלנו בכל הנוגע לסביבת עבודה נקייה ומסודרת. המחקר, שנערך באוניברסיטת מינסוטה ופורסם בכתב העת המדעיPsychological Science , אינו מתמקד במתבגרים בלבד, אך עשוי לעזור לנו לקחת נשימה עמוקה רגע לפני שאנחנו יוצאים לקרב נוסף מול המתבגר/ת (וגם, אגב, מול בן או בת הזוג) סביב הברדק החוגג בחדרם ומדיר שינה מעינינו.
חיפוש זהות עצמית מתוך בלגן
המעניין הוא שבלגן בחדר המתבגר אינו תלוי מגדר, מעמד סוציו-אקונומי, מוצא או מדינה. לפני הכול, בלגן מייצג אפיון בולט מתוך רשימת מאפיינים של מתבגרים (כן, נכון, יש גם ילדים מסודרים להפליא – אבל הם מיעוט). ומכאן נשאלת השאלה: האם נוכל להסיק כי בלגן בחדר משרת פונקציה מסוימת בהתפתחות המתבגר, שאיננו מכירים בה או איננו מודעים לה?
גיל ההתבגרות מאופיין בשלב של הגדרת הזהות העצמית. המתבגר עסוק בשאלה “מי אני, ומי אני לא?”, ומחפש באופן מודע וסמוי תשובות לשאלות הללו. מתבגרים מגבשים את תפיסת עולמם, ערכיהם ורצונותיהם לעתיד, ותוך כדי כך הם חווים קונפליקטים פנימיים וקונפליקטים עם הסביבה – לעתים בליווי רגשות סוערים. בתקופה זו נע המתבגר בין הרצון לעצמאות מההורים ולתפקוד אוטונומי לבין התלות בהורים בסביבה ובסמכות. ההבשלה משלב זה, במקרה החיובי, באה לידי ביטוי בגיבוש זהות המופרדת מזהותם של ההורים.
הביטוי המוחשי לאי השקט הפנימי שבו שרוי המתבגר ולחיפוש ולתהייה האינטנסיביים האלה בא לידי ביטוי מן הסתם גם בסביבה הפיזית שלו. הבלגן בחדר שבו הילד מתגורר – אי הסדר וחוסר הניקיון – הוא ללא ספק ביטוי לחוסר השקט ולחיפוש הפנימי של המתבגר, כמו גם הדרך שלו לבוא ולהגיד להורים שלו: אצלי זה אחרת, אני לא כמוכם. יש לי דרך אחרת לחיות ולסדר את הדברים שלי, או אולי לא לסדר אותם. מנקודת מבט כזו קל להבין כי אי-סדר מהווה פונקציה תומכת בהתפתחות הזהות הרגשית-קוגניטיבית של המתבגר.
נכון, לא נוכל להשלים עם בלגן קיצוני במיוחד וחוסר היגיינה זועק (ולכו תשטפו לו את החדר כשלא רואים רצפה), אך ההבנה שהבלגן הוא בעל ערך עשויה להקל עלינו ההורים בהתמודדות עם המתבגר ולהפחית במעט את החיכוך היומיומי סביב הנושא.
בלגן = חשיבה מחוץ לקופסה
מעבר לרצון להקנות ערכים של סדר וניקיון, הורים חוששים שאי סדר בחדר ובייחוד בשולחן הכתיבה מהווים גורם מפריע ביותר בתהליכי חשיבה מרכזיים שאליהם נדרש המתבגר בשנים אלה. האם אפשר להכין שיעורי בית, ללמוד, לשנן, לקרוא ולהתכונן למבחנים בסביבת עבודה כל כך מבורדקת? תתפלאו, אבל גם כאן אין תשובה חד-משמעית, וכדי להמחיש לכם זאת נסתייע במחקרה של הפסיכולוגית ווס ועמיתיה – אותו הזכרנו בתחילת הכתבה.
המחקר של ווס כלל שלושה ניסויים: בניסוי הראשון נדרשו המשתתפים למלא שאלון, בזמן שהם חולקו לשתי קבוצות – קבוצה שענתה על השאלות בחדר מסודר, בעוד אחרים ענו עליהן בחדר מבולגן שבו היו דפים ואספקה משרדית מפוזרים באי סדר. לאחר מכן הציגו בפני המשתתפים את האפשרות לתרום לצדקה, והוצע להם לבחור שוקולד או תפוח בדרכם החוצה. נמצא כי השהות בחדר מסודר עודדה את המשתתפים לנהוג כפי שמצופה מהם בשונה מהמשתתפים ששהו בחדר המבולגן. המשתתפים בחדר המסודר תרמו יותר מכספם לצדקה והעדיפו ברובם תפוח על פני שוקולד. כלומר, הם פעלו על פי נורמות מתוך מגמה “לעשות את הדבר הנכון”.
בניסוי השני התבקשו המשתתפים משתי הקבוצות להציע רעיונות לשימושים שונים בכדור פינג-פונג. המשתתפים משתי הקבוצות יצרו אמנם כמות דומה של רעיונות חדשים, אולם הרעיונות של הקבוצה מהחדר המבולגן היו מעניינים ויצירתיים בהרבה. בעוד המשתתפים מהחדר המסודר עבדו בתוך מסגרות חשיבה נתונות המזכירות יותר תהליך למידה של שינון חזרתיות ושליפת ידע קיים, המשתתפים מהחדר ההפוך הפגינו חשיבה יצירתית וחדשנית.
בניסוי השלישי נמצא כי כאשר התבקשו המשתתפים לבחור בין מוצרים חדשניים לבין מוצרים מוכרים, המשתתפים מהחדר המבולגן נטו לבחור ברובם במוצר החדשני.
מסקנת החוקרים היתה כי סביבה לא מסודרת מעוררת השראה ליציאה מאזור החשיבה המוכר לחשיבה פורצת דרך וחדשנית בעוד שסביבה מסודרת מייצרת חשיבה שמרנית ובטוחה. ליתר בטחון חזרו על ניסוי זה במספר חדרים בעלי תנאים דומים שההבדל היחידי ביניהם היה סדר או בלגן. הממצאים חזרו על עצמם. זה לא שינה באילו חדרים היו המשתתפים, אלא אם החדר היה מסודר או הפוך.
דרך המלך = סדר בתוך הבלגן
תהליך גיבוש הזהות שבו שרוי המתבגר הוא יצירתי מטבעו, ומצריך העזה ופריצת דרך. מהבחינה הזו, חדר הפוך עשוי לעתים להקל על המתבגר בתהליך. כמו כן, מחקרים מאוחרים מראים כאמור כי סביבת עבודה מבולגנת עשויה דווקא לתרום לחשיבה יצירתית ורעיונות חדשניים. אולם על אף היתרונות האלה, אין ספק כי כדי לקיים תהליכי חשיבה יומיומיים של שינון וארגון נחוצה למתבגר סביבה מסודרת יחסית. לכן חשוב שהשולחן שלו יהיה מסודר לפחות באופן יחסי, כדי שיתאפשר תהליך הכנת שיעורי הבית מבוסס ברובו על חשיבה בתבניות קיימות, שיטתיות, סדר, ארגון, ריכוז, שינון ופתרון בעיות המבוססות על החומר הנלמד בכיתה (בלי להתפזר לרעיונות אחרים ולהתפתות לגירויים שונים). יחד עם זאת, יש מקום להשאיר בלגן בחדר, לטובת תהליכי פורצי דרך, חשיבה שונה, מציאת רעיונות מקוריים קריאת תגר על הקיים וחיפוש הדרך. הדרך הנכונה היא למצוא את שביל הזהב בין הסדר לבלגן ולהכיר בחשיבות של שניהם. הכול במידה.
כמו כן, עלינו לסייע למתבגר להתאים את סביבת המגורים שלו להתנהגות שאותה אנו רוצים להפיק. סביבות מסודרות תומכות יותר בסביבה הנורמטיבית שבתוכה אנו פועלים מתוך ציות, כפי שמצופה מאתנו ומותר לנו לעשות. לעומת זאת, מרחב מבולגן יחסית מעודד חשיבה חופשית יותר, שונה מהמצופה, ומעודדת העזה ורצון לקחת סיכון ולהתנסות בדברים חדשים.
סידורים שונים של החדר והשולחן מביאים תועלות ותוצאות שונות, וכדאי לנו לזכור זאת בבואנו לדרוש מהמתבגר שוב לסדר את החדר. מי אמר שלהיות הורה זה עניין פשוט?
בתמונה: חדרו (המבולגן) של אלברט איינשטיין
הכותבת היא מרצה וחוקרת פיתוח קוגניטיבי של ילדים
מיזם חדש לאיתור ילדים מחוננים באינטרנט
