fbpx

לא קשור לביקיני

family vacation. shutterstock

 

מעשה במשפחה חילונית אחת, חופשה אחת ודוס אחד. נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל אצלנו ככה נראה הקיץ. האם ידעתם שאילת זה בחו”ל?

 
מה הייתי הכי רוצה שנעשה הקיץ? חופשה משפחתית, זה ברור. כזו אני. אמא, כמו אמא, חושבת שההנאה הכי גדולה עלי אדמות היא לראות את כל אפרוחיה נהנים יחד בפעילות משפחתית ענפה, בזמן שאני אשב לי שם באמצע ואתמוגג מכל אחד מהם – מהאיש שגדל להיות ובייחוד מהקשר בין האחים. ואם יש עוד דבר שאני אוהבת במיוחד, וזו כבר ‘שריטה’ אישית שלי, הוא העיר אילת. החיבור הזה של הים והמדבר, ההרים והאוויר. אלא מה? בשנים האחרונות התפתחה העיר בכיוונים שהפכו את העיר הזו לשיבוט בין קניון לבין כדור מראות של דיסקו, ולכן לא ביקרתי בה כבר זמן רב ולא נראה סיכוי באופק שאגיע לשם בעתיד הקרוב. אבל אז גיליתי שהומצא פתרון מבריק לבעיה – וילות להשכרה! “הווילה תאפשר לנו לנפוש באילת בלי שנצטרך להגיע לטיילת או לברים או לקניון”, הרהרתי לעצמי, “וכך, אפילו הגדול, שחזר בתשובה, יהיה מבסוט, כי ייחסכו ממנו המראות של כל הבנות בביקיני”. שיחקתי אותה!, אני מחמיאה לעצמי.

[fancy_box]

3 עקרונות לקראת שיחה עם מתבגר/ת חוזר/ת בתשובה

1. המתבגר מתפתח לאדם נפרד ועצמאי מאתנו – זה טבעי, בריא ונהדר (בעיקר בשבילו, לנו זה קצת צובט בלב).
2. ייתכן כי יעשה בעתיד בחירות נוספות שיהיו שונות מהבחירות שלנו – וזו זכותו. כמו כן, תיתכן האפשרות שאולי, רק אולי, גם אנחנו טעינו אי שם במהלך הדרך.
3. אנחנו אוהבים אותו דתי, חילוני או כל דבר אחר – וזה מה שחשוב שהוא ידע וירגיש כל הזמן. עליו להרגיש שהוא חשוב לנו, הקשר איתו חשוב לנו, ואנחנו תמיד כאן בשבילו.

נוכל לחלוק עם ילדינו בניסיוננו, בדעותינו, בהשקפותינו ובחוויותינו. לא נוכל לכפות אותם. בדיוק כמו שלא רצוי לעשות זאת בשום תחום אחר (טבעונות, נטייה מינית, מורעלוּת על הצבא ועוד ועוד).

[/fancy_box]

מה כבר יכול להיות רע?

בארוחת הערב המשפחתית כולי נרגשת, כיוון שאני עומדת להפתיע את כל מתוקיי בבשורה המשמחת – נופש משפחתי בווילה באילת.

“אין מצב”. מודיע בלקוניות הדתי הקטן שלי וממשיך ללעוס. זה לקח לו שנייה. איך הוא כבר הספיק לאתר משהו רע בתכנית?

“אבל למה?!”, אני שואלת בטון שנשמע אפילו לעצמי מתגונן מדי, נעלב. “נהיה שם רק אנחנו, לא תראה בחורות ערומות, אני אבשל, נביא כלים חד פעמיים…מה כבר יכול להיות רע? כולנו יחד, בריכה, אילת”.
“אילת, זה בדיוק מה שיכול להיות רע. אני לא נוסע לאילת, זה חוץ לארץ, אמא”. ועכשיו הטון שלו כבר אינו תואם כיבוד אב ואם ומתחיל להישמע כמו סתם קול של מתבגר אופייני וחסר סבלנות.

השולחן משתתק. אבא שלו ואני מחליפים מבטים מודאגים מעל לצלחות. חוץ לארץ? עד עכשיו תפסנו ממנו ילד חכם, סקרן, משכיל, בעל ידע כללי נרחב. מאיפה הגיעה הצהרת השטות הזאת?

“פחחחחחחחח…”, מחניק בקושי אחיו הצעיר גיחוך מזלזל. “מאיפה הבאת את השטות הזו, יה אהבל?! אילת זה ישראל. מבצע עובדה? דגל הדיו…? הכיפה השכיחה ממך כל מה שלמדת לפני שגילית את אלוהים? אפילו אני זוכר!”, הוא קובע נחרצות ותוקע עוד מזלג עמוס לפה.

אני כבר בקושי נושמת, זה כל כך לא מה שהתכוונתי…רציתי חיוכים, קריאות שמחה, הייתי מסתפקת אפילו במבטים מאשרים. ועכשיו, לא רק שהוא מתנגד לנסיעה, הם גם רבים?! אני חייבת לשנות כיוון בארוחה הזאת, אחרת החופשה תהיה כישלון חרוץ.

“מה זאת אומרת חוץ לארץ?”, אני שואלת את החוזר בתשובה בטון שמתאמץ להישמע מתעניין ומסתקרן.

“בוא’נה, אין לכם מושג בתנ”ך?! ספר יהושוע, מכירים? למדתי קצת ספר יהושע ואת סוגיית גבולות הארץ, ומובהר חד משמעית שאילת היא מחוץ לגבולות ארץ הקודש”. לפחות השיחה הטעונה לא פוגעת בתאבון המתבגרים שלו, והוא ממשיך ללעוס בין דבר תורה אחד למשנהו.

“אוקיי”, אני מנסה לשמור על קור רוח, “אז נאמר שאילת היא מחוץ לגבולות ארץ הקודש. אז…? מה, אסור לצאת מארץ הקודש? ומה עם כל הנסיעות לאומן? ול-770 של הרבי מילובביץ’ ו…”

“אסור לצאת מגבולות ארץ הקודש לטיול בעלמא, זאת אומרת, סתם בשביל הכיף”, הוא קוטע אותי. “אלא אם יורדים לצורך עבודה או לימוד תורה או בשביל לשאת אישה”. והוא רציני לגמרי.

בשלב הזה גם אבא שלהם כבר מאבד סבלנות, ואחריו אני – עשתונות, וכולנו את הרצון להיות יחד. והערב נגמר רע, ואני הולכת לישון עצובה. למה הכול הפך פתאום מסובך כל כך – בסך הכול נופש משפחתי?

 

התעניינות בעולמו

בבוקר קמתי עם ההבנה שאתמול עסקנו בתפל. מרוב התדהמה והעצבים על נושא ה”חוץ לארץ” לא שמתי לב שהוויכוח היה על היעד. לא על הרצון להיות יחד. ופתאום הבנתי, עצם זה שהתווכחנו על יעד לנופש הוכיח משהו חשוב ובסיסי יותר – כולנו שותפים לרצון לבלות יחד. וזה לא דבר של מה בכך, בייחוד עם כל המתבגרים האלה בבית, שאלוהים יודע שתמיד יש להם בסדרי העדיפויות אלף דברים שקודמים למשפחה. מה בכלל משנה מה הסיבה ההזויה שבגללה הוא לא רוצה אילת, העיקר שהוא רוצה לבוא! פתאום כמעט הייתי מאושרת, והתחלתי לחפש וילות בצפון. מה רע? את ההודעה עם הקישור לווילה המהממת שסגרתי בצפון רציתי לשלוח להם כבר בוואטסאפ המשפחתי, וכשפתחתי את הוואטסאפ ראיתי הודעה אחת מאת האח הצעיר, צילום מסך מתוך שאלה שהפנה לרב באתר “הידברות”, וזהו לשונה (כדי שגם אתם תוכלו לקרוא, העתקתי לוורד):

שאלה: “שלום כבוד הרב, ידוע שאסור לנסוע לחוץ לארץ לפי ההלכה, האם לנסוע לאילת מותר? הרי זה חוץ לארץ…”

תשובה: “אכן העיר אילת נמצאת מחוץ לגבולות ארץ ישראל, ולכן אסור לצאת לשם סתם כך לשם טיול, כשם שאסור לצאת סתם כך מארץ ישראל לחוץ לארץ (ראה בספר שמיטת קרקעות עמוד קיא שהביא מהגר”ח קניבסקי שליט”א בשם החזון איש זצ”ל, שאילת זה ודאי חוץ לארץ. וע”ע בספר ארחות רבנו חלק ב’ עמוד שסח. וראה עוד בשו”ת שבט הלוי חלק ה’ סימן קעג, ובשו”ת עטרת פז חלק ה’ חלק יורה דעה סימן ו, ובספר ילקוט יוסף על שביעית מהדורת תשע”ה, פרק א’ סעיף ו)”
 

כך, בלי שום הערה ביקורתית. התרגשתי. אולי הצעיר לא מסכים עם החוזר בתשובה, אבל הוא מתעניין בעולמו, ולי זה מספיק. את ההתלהבות והחיוכים על הווילה בצפון קיבלתי בוואטסאפ במקום בארוחת הערב, וגם זה הספיק. וזהו, נוסעים לצפון. בינינו, למי יש עכשיו כסף לחוץ לארץ?

הכותבת היא פסיכולוגית ארגונית ומנחת קבוצות בעמותת “התקשרות – מחברים קצוות בישראל“, חילונית הנשואה לחוזר בתשובה חרדי

לטור הקודם של דנה: המפתח לקשר חיובי עם מתבגר שחזר בתשובה 

נטייה מינית בגיל ההתבגרות: האם נטייה מינית היא לכל החיים?

 

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.