מאת ענת אראלי.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים, עמוד הבית מיוחד

teenager in the vacation. shutterstock

 

כל שנה אנחנו מופתעים מחדש. מהיעדר שיתוף הפעולה, מחוסר המוטיבציה, מהנייד שמחובר להם לאוזן. המאמנת ענת אראלי מציעה לנו לשנות נקודת מבט, ומבטיחה שאם נשנה את הגישה נצליח לא רק ליהנות מהחופש אלא גם להעניק לילדים שלנו כלים לחיים

 
הנה זה הגיע, הדבר הזה שהורים רבים כל כך חוששים ממנו, “החופש הגדול”. מדי שנה, בדיוק כשהטמפרטורה בחוץ הופכת בלתי נסבלת, השמש קופחת וזעה ניגרת מגופנו ללא מעצורים, יש לנו עוד סיבה להזיע: הילדים שלנו משתחררים מהמסגרת ומוטלת עלינו, ולא על אף אחד אחר, האחריות לדאוג במשך חודשיים תמימים לשלמות הגופנית והנפשית שלהם.
מה שהופך את המצב לחמור עוד יותר הוא הרגע הזה שבו הילד הגדול שנושק לגיל המצוות מחליט להחרים באופן מוחלט כל קייטנה מכל סוג שהוא, וליטול מאתנו גם את מעט הנחת שהוסבה לנו שעות ספורות בכל בוקר ואפשרה לנו לאסוף כוחות להמשך הימים האורכים. זה קורה בפתאומיות, ללא הכנה מוקדמת, ותופס אותנו ההורים חסרי אונים, כבדי תנועה מגודל האחריות וכנועים לתחושה של אבדן שליטה, תסכול וכעס. הגזמתי? חכו עוד שבוע שבועיים (הזמן עושה את שלו) ותבינו בדיוק על מה אני מדברת…

מותר להם גם להשתעמם

בסיטואציה הזו אנו נוטים להתבונן באופן הבא: הילד הקטן שלנו עומד יציב ואיתן מולנו, טוען שהוא בוגר מספיק ומסרב לקום מוקדם, דורש מנוחה, רוצה שקט, מתחמק מכל מטלה, מביע בנחרצות שאף אחד לא מבין אותו ואף אחד לא סומך עליו, ובעיקר מתעצל ומצפה שנניח לו לנפשו (או כלשונו, “די לחפור” ו”רדו ממני”). מה הוא היה רוצה שיקרה? שהלילה יהפוך ליום, היקיצה תתאחר, הוא יוכל לרבוץ על הספה ולבהות בתקרה ללא הפרעה, אם הוא עומד על שתי רגליו הוא יעדיף לעשות זאת מול המראה וללא תנועה מיותרת, ואנחנו נצטרך להשלים עם העובדה שתכולת הארון שלו פזורה כדרך קבע על המיטה או הרצפה (או שניהם יחד), ושהנייד לא יוצא לו מהיד (גם לא בזמן שהוא שקוע במשחקי מחשב).
מבחינתנו ההורים זוהי מציאות שנוגדת כל היגיון. וכאשר משהו נוגד את ההיגיון שלנו, אנחנו מאבדים את הזיכרון (למשל, איך אנחנו היינו בגילו) ומצטמצמים לפרשנות של “התנהגות חסרת רסן וחוסר מוטיבציה”. כאילו אנחנו יצאנו לעבוד בשדה כשהפציע השחר בכל יום ויום בהיותנו צעירים. טוב, אולי חלק מאתנו עשה זאת – אבל רובנו לא!.

בשל בעיית הזיכרון הקשה הפוקדת אותנו בכל חופש גדול, עומדות בפנינו שתי האפשרויות הבאות: לשרוד את החופשה הארוכה בכעס מתמשך, צעקות, ויכוחים, הסתגרות והיעדר שיתוף פעולה, או לצלוח את החופשה הזו באהבה, בהבנה, בשלווה פנימית ובתחושת חוויה משותפת. מה אתם בוחרים?
החופש הגדול אינו חופש מהשגחה הורית או מסמכות הורית, אך הוא בהחלט הזדמנות ללמוד לשחרר מעט. גם אותם וגם את עצמנו. קודם כול, אין מקום להיות מופתעים, הרי החופש מגיע מדי שנה בשנה. לכן רצוי לבצע מבעוד מועד הגדרת ציפיות, לתכנן סדר יום על בסיס שבועי או חודשי, לקבוע מסגרת מסוימת של כללים (שעת חזרה מוסכמת מבילוי, שעת יקיצה סבירה, עזרה במשימות הבית, תקציב אישי מוגדר, חיזוק מיומנויות לימודיות ,פעילות משפחתית), ובתוך כך גם להביע התעניינות במצבו של ילדנו מתוך סקרנות אמיתית ולא רק מתוך דאגה.
יחד עם זאת, עלינו להשלים עם העובדה שאחרי הכול מדובר בחופשה. חופש. אנחנו רוצים פעילות יצרנית, אבל אפילו לנו קשה לעשות כל הזמן את הדבר הראוי. גם הדברים ה”לא חשובים” הם חשובים. אפשרו לילד שלכם לנוח מהצורך להיות חכם, ידען, מרשים, מרַצה. אפשרו לו “לבזבז” את זמנו בלי נקיפות מצפון. לפעמים זה כיף! מותר להשתעמם לפעמים, לאפשר לו להוכיח בגרות ולקחת אחריות על סדר יומו (אפשר בהחלט להציע פעילות לבחירה: בייביסיטר לאחים הצעירים, רחיצת המכונית, עזרה לסבים בקניות, ועוד).

מותר להם גם לטעות

מתבגרים רוצים וצריכים להרגיש בעלי יכולת, ולכן חשוב שנספק להם הזדמנויות להתמודד עם משימות הדורשות עצמאות ובגרות, אחריות ופתרון בעיות. איך נאפשר לילד שלנו לפתח תחושת מסוגלות, לרכוש ניסיון חיים וביטחון עצמי? זה פשוט יותר ממה שזה נשמע. נסמוך עליו! נדגיש בפניו עד כמה נוכחותו בבית משמעותית (“אני עבורך ואתה עבורי”), וננסה להפחית את הכעס והביקורת ככל שניתן, למרות שזה נראה לנו לעתים כבלתי אפשרי. ככל שנפעל מתוך מודעוּת ונדאג לחזק את הטוב ולהעצים את המתבגר, נוכל לתרום לגדילה, לצמיחה ולפיתוח האני והעצמי שלו.
אנחנו רוצים לדעת כל מה שקורה למתבגר שלנו, הן מתוך רגש של אחריות הורית הן מתוך צורך בשליטה. אולם בתוך כך חשוב שננסה להימנע מלפגוע בפרטיותו, ונתעניין ממקום אמיתי ולא רק מדאגה וחרדה לשלומו. אנחנו משתוקקים להעביר למתבגר את כל הידע והחוכמה שרכשנו, לעזור לו לעשות
“קיצור דרך” בחיים, אבל כשאנחנו מנהלים את הילד שלנו ו’מסמנים’ לו את השבילים – גם אם הדבר נעשה ממקום אוהב ואכפתי – אנו מונעים ממנו את הזכות לחקור, להתנסות, לגלות בעצמו, להתפתח ואפילו לטעות. אחרי הכול, הלמידה הטובה מתאפשרת מתוך טעויות.

עלינו כהורים מוטלת האחריות לספק למתבגר שלנו כלים נכונים לחיים, וחשוב שנעשה זאת עם הרבה כבוד ותחושה של “אני סומך עליך ומאמין בך”. החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת להתאמן על היכולת ההורית שלנו ‘לשחרר’ בחיים, ואם נצליח לעשות זאת נחווה את החופשה עם הרבה פחות קשיים ותסכול. חופשה נעימה!
 
הכותבת היא מאמנת אישית – מאמנת לתוצאות, בלשכת המאמנים בישראל 

 

מה אתה עשית בקיץ האחרון? שיתופי מתבגרים בחוויות מהחופש הגדול 

 שדרוג החדר: כך תהפכו את החדר שלו לחדר של מתבגר ולא של ילד