הוא חזר בתשובה: המפתח לבניית קשר חיובי עם הילד/ה שבחר/ה אחרת

לא מעט הורים חילוניים מוצאים עצמם מבולבלים בעקבות חזרה בתשובה של הילד/ה. דנה כץ, חילונית הנשואה לחוזר בתשובה, מעמתת אותנו עם הסטראוטיפים שאנו נוטים לאמץ, ומציגה להורים המודאגים מפתח לדרך המלך שתאפשר להם לגשר בין העולמות השונים

 
“מה היה לו רע?!” – זו השאלה הראשונה שרוב ההורים לחוזרים בתשובה שואלים את עצמם. ואם לא הם את עצמם, דודה אהובה או חבר קרוב ישאלו זאת. בעיניים חילוניות, לא תיתכן סיבה אחרת לחזרה בתשובה ואימוץ דרך חיים השונה כל כך מזו שבה בחרו ההורים. חזרה בתשובה יוצרת אצל הורים רבים בלבול גדול ומציפה חרדות רבות, וכל אלה עלולים לגרום להורים ולקרובים אחרים של אותם צעירים למחשבות ולפעולות הרסניות.
לא, חוסר אושר או מצוקה נפשית אינם בהכרח הגורם לחזרה בתשובה. לרוב, התשובה לשאלה “מה היה לו רע?!” היא דווקא: “שום דבר, יש לו את כל הסיבות להיות ילד רגיל ומאושר”. אז מה בכל זאת קרה?; חילונים ישיבו בדרך כלל באופן הבא: “הוא פשוט מחפש את עצמו”, “הוא תמיד היה קיצוני, בכל דבר שעשה”, וגם “הוא פשוט החליק על כל הראש”. לא משנה באיזו אבחנה מבין האבחנות הללו יבחרו ההורים המודאגים, היא משיגה מטרה אחת בלבד – לספק להם איזשהו היגיון מרגיע. אולם בד בבד היא אינה מאפשרת קשר קרוב, אמיתי ומכבד עם הילד/ה שבחר/ה אחרת.

כבוד במקום כפייה

איך בדיוק ההגדרה של החוזר בתשובה כ”מחפש תמידי”, “קיצוני” או סתם “פסיכי” מרגיעה את ההורים ואת קרוביהם? בדרכים הבאות: אם החוזר בתשובה הוא מחפש תמידי, הרי שהבעיה אצלו. יש לו בור כלשהו, רעב שלא יסופק לעולם, והחזרה בתשובה היא רק עוד ‘נשנוש’ חולף. מחר יבוא משהו אחר. אם החוזר בתשובה הוא קיצוני, אנחנו השקולים והמתונים יודעים שהוא מגזים. הוא פשוט מגזים, ובסופו של דבר יירגע ויעבור לו. ואם החוזר בתשובה הוא פסיכי, טוב, זה כבר פשוט – משמע אנחנו הנורמלים, ואולי אפילו צריך לעזור לו ‘לצאת מזה’. כך או כך, האבחנות האלה מתייגות את החוזר בתשובה כאדם חסר שיקול דעת, לא החלטי ומעורער. זה נוח למי שאינו מוכן להרחיב את אופקיו ולהתמודד עם ערעור על דרכו ובחירותיו. נוח לתייג את האחר כמשובש, ובכך לסיים את הדיון. הגדרה כזו פוטרת את ההורים מלבחון את חייהם ולספק לעצמם (ולאותו חוזר/ת בתשובה) תשובות הולמות. תשובות לשאלות שהחוזר/ת בתשובה עוסקים בהן, כמו: מהי מהות החיים? למה לקום בבוקר? למה להשתדל להיות אדם טוב? מי החליט מה טוב ומה רע? ולמה בעצם אנחנו צריכים להקשיב לו?; תחת זאת מקיימים ההורים שיחות עם החוזר/ת בתשובה שמטרתן להסביר לו מדוע “הכול שטויות”, לנסות להוכיח לו שאין אלוהים או לחילופין שכל הדתיים מושחתים וצרי אופקים ושהוא בעצם עבר שטיפת מוח. לאיזה סוג של קשר תוביל לדעתכם התנהלות כזו? האם לקשר של שיתוף בין הנער/ה להורים? לקשר של קירבה? של אחריות הדדית? של ראיית הטוב? קשה להאמין.
אולם קיימת גם דרך אחרת. ואפשר לתמצת אותה כך: להתייחס אל החוזר בתשובה בכבוד. יחד עם זאת, מתפקידכם לדרוש ממנו רמת כבוד דומה כלפיכם. איך עושים זאת? מתעניינים במה שעובר עליו, ללא ציניות ובלי לנסות להסביר לו שהתשובה אינה נמצאת היכן שהוא מחפש אותה. אחרי הכול, אנחנו (ההורים) לא באמת יודעים. נוכל לחלוק עם ילדינו את ניסיוננו, את דעותינו, את השקפותינו וחוויותינו, אבל לא נוכל לכפות אותם. בדיוק כמו שלא כדאי שנעשה זאת בכל תחום אחר (החל בטבעונות, דרך נטייה מינית, וכלה בבחירות לראשות הממשלה) לא כדאי לעשות זאת בנושאי אמונה ופרקטיקות של דת.

שלושה עקרונות יסוד

לפני שניגשים לשיחה עם צעיר/ה שחוזר/ת בתשובה כדאי מאוד להפנים היטב את העקרונות הבאים, ולאפשר להם להנחות אותנו בשיח:

נפרדוּת – הנער/ה מתפתח/ת לאדם נפרד ועצמאי מאתנו. זה טבעי, בריא ונהדר (בעיקר בשבילו, גם אם לנו קצת צובט בלב.)

קבלת השונה – החזרה בתשובה אינה התחום היחיד שבו ילדכם עשוי לבחור בדרכים שונות מאלו שבהן אתם בחרתם בחייכם. וזו זכותו. מעבר לכך, תיתכן האפשרות שאולי – רק אולי – גם אנחנו טעינו אי שם במהלך הדרך.

אהבה בלתי מותנית בדבר – אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, גם אם הם בוחרים להיות דתיים. זה מה שחשוב שהילדים שלנו ידעו וירגישו כל הזמן, וזה מה שצריך לעמוד בבסיס הקשר שלכם איתם. תמיד תהיו שם בשבילם.

לאיזה סוג של קשר יובילו האמונות הללו? סביר להניח, ואף כמעט ודאי, לקשר של שיתוף, קרבה, אחריות הדדית וראיית הטוב. וזהו בסופו של דבר מה שכולנו כהורים רוצים.

הכותבת היא פסיכולוגית ארגונית ומנחת קבוצות בעמותת “התקשרות – מחברים קצות בישראל’, חילונית הנשואה לחוזר בתשובה חרדי

גיוס חרדים: מה עובר על צעיר חרדי שמחליט להתגייס?

עצות להעלאת הביטחון העצמי של הילד/ה

שבוע הספר: סופרים מובילים מכתירים את הקלאסיקות הכי גדולות לצעירים