הדיון סביב “חזקת הגיל הרך” מתלהט שוב לקראת גיבוש ההמלצות החדשות בנושא. ד”ר שמואל אריאל מסביר מדוע החלטה על ביטול החוק תחייב היערכות מחודשת לטובתם האישית של הילדים, ומה ההיערכות הזו צריכה לכלול. האם אתם מסכימים איתו?
ועדת שניט שהוקמה בשנת 2005 בחנה את סעיף “חזקת הגיל הרך” בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע כי במקרים שבהם אין הסכמה בין ההורים בעניין משמורת על ילדיהם יגדלו ילדים עד גיל שש אצל אמם. החוק קובע זאת, אלא אם יוכיח האב נסיבות מיוחדות המוכיחות כי הוא ראוי יותר להיות ההורה המשמורן. הוועדה המליצה לבטל סעיף זה בחוק, אולם מאז ועד היום מתנהל שיח ציבורי סוער – בעיקר בין ארגוני גברים לארגוני נשים – בעד ונגד ביטול החזקה. בקרוב אמור משרד המשפטים לגבש המלצות חדשות בנושא, לאחר שהצעת הביטול הופלה על ידי האופוזיציה לפני כחצי שנה, והוויכוח שוב מתלהט. באחרונה אף נשלח מכתב לשרת המשפטים, איילת שקד, שבו קראו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ובכירים במשרד הרווחה שלא תבטל את החוק עד שתוצע אלטרנטיבה משפטית הולמת.
ראוי לציין כי אף שחזקת הגיל הרך לא בוטלה עד היום, שופטים ודיינים רבים כבר פוסקים כאילו בוטלה ובוחרים במה שהם מכנים “אחריות הורית משותפת”, “הורות משותפת”, או “משמורת משותפת” ו”חובת האב והאם יחדיו להעמיד את טובת הילדים לנגד עיניהם”.
“הזמן שלי, הזמן שלך”
נושא זה קרוב ללבי. זה שנים רבות שאני שוחה בביצה הטובענית של סכסוכי הגירושין, הן כמטפל זוגי ומשפחתי ומטפל בילדים הן כחוקר, מרצה ומכשיר מטפלים בתחום. בעולם שכולו טוב, האחריות ההורית המשותפת היא הפתרון הרצוי. אולם למרבה הצער, אנו חיים בעולם טוב רק בחלקו, ועלינו להביא בחשבון את המצוי ולא רק את הרצוי.
במקרים רבים שבהם טיפלתי, האחריות המשותפת מתפרשת שלא כראוי (אפילו על דעת כמה מחברי ועדת שניט) במובן השגוי של “הזמן שלי והזמן שלך”, הקובע כי הילד יתגורר בשני בתים – בית האב ובית האם – בחלוקה שווה. חלוקה נפוצה היא “שבוע אצל אבא, שבוע אצל אמא”, כשגם בחגים ישנה חלוקה דומה – באופן שווה מבחינה מספרית. גישה זו רעה לילדים קטנים, היות שאלו זקוקים לבית קבוע – הבסיס ומרכז החיים שלהם. ילדים קטנים זקוקים לסביבה פיזית ואנושית ידועה ומוכרת, שתהיה הסביבה העיקרית שבה יתנהלו חיי היומיום שלהם. אחרת, קשה להם לבנות עולם פנימי ברור ומגובש, והקרע בין שני הבתים עלול לגרום גם לקרע בנפש שלא ניתן לאחות. לפיכך, אם שרת המשפטים תחליט לבסוף על ביטול חזקת הגיל הרך, היא חייבת לדאוג לביטחונות ואמצעי הגנה ארוכי טווח, גם משפטיים, נגד אי קיום כהלכה של ההורות המשותפת.
דרושים: פיקוח ובקרה
אבחוני “מסוּגלוּת הורית” הניתנים על ידי אנשי מקצוע בהוראת בית המשפט, אינם יכולים לנבא את התפקוד העתידי של ההורים. רצוי היה לאפשר למשפחות שהתפרקו תהליך של גישור וטיפול משפחתי, כולל טיפול בילדים לאורך זמן (לפני, במהלך ואחרי הגירושין) או לכל הפחות בקרה תקופתית ארוכת טווח על יישום ההורות המשותפת, על ידי אנשי המקצוע הטיפוליים שהוכשרו לכך. בקרה כזו תבחן את מציאות האחריות ההורית המשותפת, בין השאר לאור השאלות הבאות:
• עד כמה כל אחד מההורים עקבי במפגשים עם הילדים – עומד בלוח הזמנים, מבטיח לקחת אותם ואכן עומד בהבטחתו, לא נעלם לתקופות ארוכות ואז צץ פתאום “כאילו כלום לא קרה” וכיו”ב.
• האם בשני הבתים קיימים תנאים פיזיים מתאימים לגידול הילדים – חדר נפרד לילדים, או לפחות פינה מצוידת כהלכה.
• האם שני ההורים מעורבים באופן ממשי וחיובי בחיי הילדים – חינוכם בבית ומחוץ לבית, בריאותם, תזונתם, חיי החברה שלהם ועוד.
• אם יש יותר מילד אחד – האם כל אחד מההורים מנכס לעצמו אחד מהם ושולל הורות מההורה השני.
• מידת ההשגחה – האם ההורה המשגיחה אכן נמצא עם הילד הנמצא בחסותו או עסוק בענייניו, עוזב את הילד לנפשו, או מעביר את הטיפול וההשגחה לאמו או לקרובי משפחה אחרים.
• מתן גבולות לצד תשומת לב ואהבה – האם כל אחד מההורים יודע לאזן בין הצבת גבולות לבין מתן חום ואהבה.
• האם ישנה הסתה – האם הילדים מוסתים על ידי הורה אחד ובני משפחתו נגד ההורה השני, אם בגלוי ואם ברמיזות.
• כבוד והכלה – האם שני ההורים מכבדים בחירות לגיטימיות של הילדים, כמו בחירה באורח חיים דתי או חילוני, גם אם כל אחד מההורים סבור שההורה השני “הכניס לילד לראש” את הבחירות האלה.
לצערי, על אף שישנם אבות נהדרים ומסורים עד אין קץ לילדיהם בזמן שיש אימהות לא אחראיות ולא מסורות, הרי שמניסיוני רב השנים עולה כי ישנם יותר אבות שאינם עומדים בתנאים שצוינו כאן מאשר אמהות. לפיכך מסקנתי היא כי אין לבטל את חזקת הגיל הרך ללא חלופה טיפולית ומשפטית הולמת.
הכותב הוא פסיכולוג קליני בכיר, מומחה-מדריך בפסיכותרפיה ופסיכו-דיאגנוסטיקה, ומטפל משפחתי וזוגי בכיר, מומחה בטיפול בילדים במסגרת המשפחה באמצעות משחק
לריב זה טוב? הי, מריבות אינן מתכון בטוח לגירושים
שאלת אם: “בני בן ה-14 מגיב בקיצוניות להחלטתי להתגרש. מה לעשות”?
הילדים גדלו: הוא עסוק בגיל ההתבגרות, מה אתם מתגרשים לו עכשיו?
2 תגובות
בהתייחס לנקודות לבחינה שהעלית:
עד כמה כל אחד מההורים עקבי במפגשים עם הילדים – גם עד כמה כל אחד מההורים מאפשר להורה האחר לראות את הילדים!!
האם בשני הבתים קיימים תנאים פיזיים מתאימים לגידול הילדים – נבדק כבר היום על ידי עו”ס לסדרי דין.
האם שני ההורים מעורבים באופן ממשי וחיובי בחיי הילדים – מעורב באופן ממשי וחיובי היא הגדרה רחבה ביותר, ולמען האמת גם סוג של גובלת בסגנון הורות. יש הורים קפדנים יותר, יש הורים קרים יותר שלא מביעים רגשות, יש הורים עם ערכים כאלה או אחרים שיכולים להתפרש כחוסר עניין. הילדים כבר כאן, וגם ההורים כבר כאן. צריך לאפשר את ההורות הזו, למרות שאני לגמרי בעד מתן כלים ועזרים להורות טובה יותר. לא יזיק לאף אחד.
מידת ההשגחה – אני רוצה להאמין שהרשימה שלך מתייחסת לנשים וגברים כאחד. מנסיוני, לא נתקלתי בהעברת משמורת לאב בגלל השגחה לא ראויה של האם, ויצא לי להתקל במספיק מקרים שכאלה.
והסיפא שלך היא שנותנת את המענה לשאלה שהצפת ברישא – כל מקרה לגופו. וזה בדיוק מה שיבוא אחרי ביטול החזקה.
אחרת, אתה מעניש את אותם אבות מסורים שלא יקבלו משמורת על ילדיהם בגלל החזקה, ומעניש את הילדים אשר ישארו בחזקתה של אם לא אחראית ולא מסורה.
ועדת שניט נותנת בהמלצותיה רשימה של קריטריונית לבחינת טובת הילד ולקביעת אופן חלוקת האחריות בין ההורים.
אשר למונח שמתורגם ומובן לא נכון – האם בגלל זה לא צריך להיות שינוי? או שמא הסברה והקפדה הם המענה?
רק שכחת לציין את כל הדברים ההפוכים שעולים ממצב נוראי של מערכת מקוללת שבכל העולם המערבי המתקדם כבר השתנתה מזמן. את הדוח של האו”ם שכתב ביקורת עצמתית נגד השיטה הישראלית. נגד כך שהגברים נידונים לחיי עוני אחרי הגירושין, כאשר הם נושאים בכל הוצאות מחיית הילדים לעשרות שנים. התאבדויות האבות. מערכת משפט, עריכת דין, מטפלים!!!! רווחה ועוד היונקים את דם הילדים והאבות. את העובדה שהאבות משלמים, אך הערכים של מי שמגדל אותם הם של האם, ועוד אילו ערכים לילדים! בוודאי של שוויון!! עוד ועוד ועוד. כגון תלונות שווא, אובדן מקומות עבודה, מרכזי קשר, ניכור הורי. סחיטת רכוש ועוד ועוד ועוד. כמובן שאת הנזק לנשים מהמצב הקיים לא טרחת אפילו מעט להעלות. יש המלצות של שתי ועדות. ועדות שעבדו 7 שנים! שמטפלים בכל הנושאים. על ידי אנשי מקצוע אמיתיים. אבל אתה? אתה המומחה. אתה הפוסל. אתה ממשיך לתמוך ולהצדיק מצב נוראי. אסון…אני מקווה שכל מי שיקרא את מה שכתבת, יקרא גם את הדברים האלו. כדי לדעת את כל האמת ואז לשפוט!!!