המוזיקאי והעיתונאי אריאל קרס מוכר מאידיאולוגיית “הורות איטית” שעליה הוא כותב לא מעט. לדידו, על כולנו לשאוף לעבוד פחות וליהנות יותר מפנאי ומחיי תרבות. אולם אם תשאלו אותו מה דעתו על עבודה של ילדים ובני נוער בחופשת הפסח, תופתעו מתשובתו. חומר למחשבה
מי מכם שקרא את ספרי “הורות איטית” (הוצאת “מדיה 10”) או מאמרים שאני מפרסם מעת לעת באתרי תנועת ההאטה כמו SLOW, יודע שגישתי לעבודה – בייחוד כזו המכונה “עבודה קשה” – היא חשדנית במקרה הטוב. עבודה קשה אינה כוס התה שלי. אני מעדיף הרבה פנאי, ועבודה שלא תגזול ממני את רוב שעות היממה. חשוב לי להתפנות לענייניי ולתחביביי לאחר כמה שעות עבודה. כהורה איטי אני בעד לתת לילדים שלי להיות ילדים, ולא להטיל עליהם עודף לימודים, חוגים, מעמסות ומטלות. לכן בוודאי יישמע לכם מוזר כשאטען שאני בהחלט בעד עבודת ילדים ובני נוער בבית ומחוצה לו. נתחיל בהשתתפות בעבודות הבית – כזו תשחרר אתכם, ההורים, מחלק מהמטלות הרבות ותאפשר גם לכם מנוחה. הילדים יכולים לבצע מטלות ניקיון פשוטות, לכבס ולבשל, להוציא את הזבל וכו’. כך זה אצלנו – התחלנו בדברים בסיסיים, כמו לאפות לחם או לערוך שולחן, ומכאן התקדמנו גם לעבודה בתשלום.
עבודה היא עניין חינוכי
אני עצמי גדלתי בקיבוץ, ולכן לא ידעתי מהי משמעותו של כסף ואיך מתעסקים בו עד שעזבתי. הקיבוץ בנוי על אתוס העבודה הקשה – אבל את הכסף היית מקבל דרך התקציב, ולא כתשלום על עבודתך. עם צאתי מהחממה המגוננת התקשיתי להסתגל למציאות של אחריות מלאה על ההכנסות וההוצאות ולעיסוק היומיומי בענייני כספים. זו הסיבה לכך שהיום אני מעודד את ילדיי לעבוד ולהרוויח מגיל צעיר. אגלה לכם סוד: חלק מהילדים אינם בעלי כישורים אקדמיים (כ-20 אחוז למעשה, כלומר כל ילד חמישי) ולכן העבודה מתאימה להם הרבה יותר מלימודים. לפיכך מוטב שנאפשר להם לעבוד, כי עבודה מכל סוג תלמד אותם על החיים האמיתיים ועל המציאות שבה הם חיים לא פחות ואף יותר מכל בית ספר (שאם נודה באמת הוא לעתים בזבוז זמן)
נוסף לכך, כאשר הצעירים שלנו עובדים, הם יכולים לזהות את הכיוון שלהם בחיים. הם רואים מה מתאים להם יותר ופחות, מה הם אוהבים, ומה הם מסוגלים לבצע. באמצעות האינטראקציה עם המנהל (ה”בוס”), העובדים האחרים והלקוחות, הנער לומד להכיר את ה”מערכת”, להכיר בערך עצמו ולזכות בתחושה של עצמאות; הוא הופך להיות מודע לזכויותיו – היש שיעור אזרחות טוב מזה? הוא לומד לנהל את זמנו וכספו, לשאת באחריות ולהתחייב – האין אלה ערכים שכל הורה מעוניין להקנות לילדיו?
לעבודה בגיל הנעורים ישנם לא מעט יתרונות נוספים: בני הנוער שלנו זוכים בחוויות עבודה ראשונות ממקום מוגן למדי, היות שמעסיקים רבים אוהבים אותם. הסיבה לכך היא שרובם חרוצים, אחראים, דייקנים, נוטים להשקיע, וגם לא יקרים מדי להעסקה. התוצאה: במהלך החופשות מהלימודים ישנן לא מעט עבודות זמינות לבני הנוער, וביניהן: מכירה בדוכני גלידה, מלצרות, קטיף, שטיפת מכוניות, שמרטפות או עבודות ניקיון – עבודות הנעשות בדרך כלל במשמרות ולכן עשויות להיות קשות ושוחקות כשעובדים בהן במשך שנים. אולם בני הנוער מועסקים, על פי חוק, מקסימום שמונה שעות ביום, 40 שעות בשבוע, ורובם אינם עובדים מדי יום אלא רק שלוש-ארבע משמרות בשבוע. כמו כן, תקופת ההעסקה שלהם אורכת בדרך כלל כמה שבועות בלבד (במהלך החופשות או לפני הגיוס), ולכן הם בדרך כלל לא יחוו שחיקה. להפך: רובם יזכו בחוויה מהנה אשר שכרה בצידה. תחושה זו נובעת גם מהעובדה שילדינו חיים עדיין בבית ההורים, ולכן אינם צריכים לפרנס את עצמם ולעמוד בהוצאות גבוהות על מחייה, כמונו המבוגרים. הם בהחלט יכולים ליהנות מהזכות לחסוך כסף לבילויים, קניות או כל מותרות אחרת.
ישנם הורים רבים הסבורים כי מוגזם לדרוש מילדים ומבני נוער לעבוד בחופשות. הורים אלה מאמינים כי עלינו לאפשר לילדים להתרכז בלימודים ובחברים, היות שבחיים הבוגרים יהיה להם מספיק זמן לעבוד. אולם מניסיון, ילדים המשיגים דבר שהם מעוניינים בו לאחר מאמץ ניכר ידעו להעריך את ההישג שלהם – וההערכה הזו רק תתרום להם מבחינה ערכית. למעשה, בעתיד כבר לא נצטרך לנסות לעודד אותם לצאת לעבוד. הילדים שלי, למשל, התחילו לעבוד בשמרטפות (“בייבי סיטר”) בגיל די צעיר כיוון שיש להם דודנים רבים, ודמי הכיס שהם קיבלו עודדו אותם לנצל כל חופשה לעבודה. בגילאי החטיבה והתיכון הם כבר התחילו לנקות צימרים, לעזור במפעל הקייטרינג של סבתא, לעשות משלוחי קייטרינג בתוך הקיבוץ, ואף לעזור לי בבית הספר למוזיקה שבניהולי או בקייטנות שאנו מקיימים בימי הקיץ. היום אני כמובן כבר לא צריך לעודד אותם לצאת לעבוד, הם מבינים בעצמם את היתרונות ולכן מחפשים אחר אפשרויות כאלה.
כסף מסובב ת’עולם
אחת ההגדרות לתקופת הילדות בעולם המערבי היא שילדים צריכים ללמוד ולא לעבוד, אך אני שואף לשינוי בגישה הזו. בואו נהיה מציאותיים: עד כמה שזה עשוי להישמע חתרני, גם אצלנו – לא רק בהודו או בנגלהדש – ישנן משפחות המתקשות לגמור את החודש. יוקר המחיה בישראל מוכר לכולנו. ההוצאות של משפחה עם שלושה ילדים מרקיעות שחקים, אם מדובר במצרכי מזון, בשכר הדירה / המשכנתא, או במה שמכונה “חינוך חינם”. פעמים רבות לא די בכך ששני בני הזוג יעבדו כדי להשאיר את הראש מעל המים, ולכן ילד המספק לעצמו צרכים כספיים בעבור בילויים יכול בהחלט להקל על המשפחה. אצלנו, למשל, הבן האמצעי מעוניין מאוד להצטרף בשנה הבאה למסע לפולין. עלות הנסיעה (המיותרת והמופרכת בעיניי) היא אסטרונומית מבחינתנו, ולכן התנינו את יציאתו למסע בהשתתפותו בתשלום. וכך יהיה. בסופו של דבר, גם אם אתם “הורים איטיים” וגם אם לא, אני ממליץ לכם להניח לילדים שלכם לעבוד בחופשות, כדי שכל בני הבית ייצאו מכך נשכרים ומרוצים.
