מאת ליאור מישייב, תלמיד.
שייך לקטגוריית בלוג אורח, בצפר
ולתגיות:

court

 

בבית הספר “דרכא” בלוד יזמו פרויקט ייחודי: תלמידים הפכו לפרקליטים, עורכי דין הציגו בפניהם “קייס”, ושופטים נבחרים עזבו ליום אחד את ביה”מ האמיתי כדי שיוכלו להכריע במשפט המבוים שקיימו התלמידים. ליאור מישייב השתתף בפרויקט וחזר עם חוויות

 
במהלך השנה האחרונה השתתפתי באופן פעיל בפרויקט “משפט פומבי”, פרויקט ייחודי ביוזמת הנהלת בית הספר שעליו ארצה לספר כאן. תהליך המשפט הפומבי התחיל ב”אודישנים” בחדר המנהלת – מעמד שבו נכחו מנהלת בית הספר יחד עם יוסי קורוויץ, שרק מאוחר יותר הבנתי מה תפקידו ומהי תרומתו לפרויקט. באודישנים התבקשתי לעמוד ולדבר על אירוע של אלימות ברשת: האם נחשפתי עד היום לתופעה הזו ומה דעתי על כך.

בשלב הבא, מנהלת בית הספר כינסה יחד את כל התלמידים שעברו את האודישנים וסיפרה לנו בהרחבה על העתיד להתרחש בפרויקט הזה. הובהר לנו כי נצטרך לעבוד ולהשקיע לא מעט מזמננו כדי שהפרויקט יצליח, ואני מצדי התחייבתי לעשות כמיטב יכולתי. לאחר מכן נפגשנו עם קורוויץ, וניהלנו עמו סימולציות של דיבור מול קהל. קורוויץ הוא מומחה בתחום, והוא זה שלימד אותנו איך לעמוד, להניע את הגוף, ולהביע רגש תוך כדי דיבור. באמצעותו למדנו שדיבור מול קהל הוא הכלי החשוב ביותר שיש בידינו. בשלב הבא עברנו ללשון החוק, שאותו ייצגו פרקליטי משרד עורכי הדין “פישר בכר חן”, והם אלה שהציגו בפנינו לראשונה את ה”קייס” הנבחר ודנו עמנו בגבולות החוק ומשמעותם. הופרדנו לשתי קבוצות: תביעה והגנה. ומרגע זה שמרה כל קבוצה בסודיות את כל הנאמר, הנחקר והנעשה במסגרתה. הרגשנו כפרקליטים לכל דבר. אני הייתי בצוות ההגנה, והמשימה שלנו הייתה להגן על הנערים שנטען לגביהם כי ביצעו מעשה אלימות ברשת. חיפשנו פרצות בעדות, ובנינו שאלות אשר ינסו לנמק את מעשיהם של הנאשמים בתיק. עבדנו בחריצות במשך חודשיים, נפגשנו עם קורוויץ ועם הפרקליטים, קיימנו מפגשים של הקבוצה. אני יכול להעיד על כך שהפרויקט העסיק אותי גם הרבה מעבר לשעות המפגש שקיימנו בהתאם ללו”ז. ככל שהתקרב יום המשפט, ההתרגשות והלחץ גדלו.

מעמד ההכרעה היה מרגש ומכובד עד מאוד. שלושה שופטים הגיעו למשפט כדי להקשיב ולשפוט בעצמם. יעקב צבן, סגן נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים; אברהם יעקב, סגן נשיא בית המשפט המחוזי לוד; טל ויסמן בן שחר, שופטת נוער מבית משפט השלום נצרת – אלה הם השופטים שהאזינו, העירו ואף תיקנו אותנו בזמן אמת. הולבשנו כולנו בגלימות אמיתיות והרגשנו כפרקליטים לכל דבר. תלמידי בית הספר הגיע לצפות במשפט, והקבוצות זכו לעידוד ולתמיכה. ההגנה והתביעה היו שותפים לרצון שהאירוע יהיה מכובד, מעניין ומוצלח, ופחות מכך היה לנו חשוב מי ינצח.

בעבורי כל היוזמה הזו הייתה חוויה מעצימה מאוד, ואין ספק כי קיבלתי כלים שאוכל לעשות בהם שימוש בהמשך חיי. למדתי להכיר בחוקי המדינה, להבין את משמעות המעשה הפזיז והשלכותיו ולהפנים את הסכנות הטמונות בבריונות ברשת. לא פחות חשוב מכך, למדתי מהו ערכן של רעות ועבודת צוות מלכדת ומחזקת.

הכותב הוא תלמיד כיתה ט’-3 בבית הספר ע”ש מקסים לוי של “דרכא” בעיר לוד