מאת אורנה היילנגר.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, תרבות ופנאי

 

זו ממש תופעה: יותר ויותר בני נוער פותחים ערוץ יוטיוב וחושפים עצמם בפני העולם – מי יותר מי פחות. הם מדברים על ספורט או על אופנה, משלבים סרטונים מצחיקים או סתם מהגגים על החיים. אז איפה הבעיה? ומה הייתם עושים אם הילדים שלכם היו מבקשים לפתוח ערוץ ביוטיוב?

 
אולי זה כבר קרה לכם. אולי הוא הודיע לכם חגיגית שהוא מעוניין לפתוח ערוץ יוטיוב. כן, הוא רוצה להיות היוטיובר הבא שיצליח להשיג אלפי צפיות ועוקבים, והוא מבקש את אישורכם. או שלא.
מצלמה (לפעמים סמראטפון), זווית צילום, תפאורה תאורה. אקשן. עריכה. כמה צפיות? כמה עוקבים? בדיוק אלה הן הדילמות החדשות שיותר ויותר בני נוער מתעסקים איתן לאחרונה. ואיך לא? ליוטיובר מצליח יכולים להיות מאות או אלפי עוקבים ומאות או אלפי צופים אורחים. ערוץ כזה הוא ללא ספק הזדמנות לחשיפה, לביטוי עצמי, לקהל מעריצים, לבניית מוניטין דיגיטלי. אך אסור לשכוח-גם לבמה המזמנת “שיימינג”, פגיעות והשמצות. מרבית היוטיוברים, אם לא כולם, ידעו לספר על תגובות פוגעניות שהם מקבלים, על שימוש בשפה בוטה, על הניסיון המכוון לפגוע. למתבונן מהצד, בייחוד אם הוא מבוגר אחראי (אנחנו, ההורים), התגובות הללו ממש צורמות, ובכלל – קשה לנו להבין את תרבות השיח האופיינית לרשת ולהתרגל אליה.
גם בני הנוער עצמם, הבוחרים להיות יוטיוברים, עשויים להגיב בדרכים שונות לתגובות הפוגעניות המופיעות בערוצים שלהם. למרות זאת, רבים מהם מצטרפים לטרנד בהתלהבות, מנסים את מזלם בפתיחת ערוץ יוטיוב. עשו חיפוש בגוגל על “איך להיות יוטיובר מצליח” ותופתעו למצוא אינספור ערוצים כאלה.
הנה לפניכם יוטיוברית צעירה ומוכשרת אשר “עשר פלוס” דג ברשת (יש עוד אינספור כאלה), המסבירה לבני נוער על הסכנות ביוטיוב ועל הדרכים להיות יוטיובר מצליח:

העניין די פשוט. היוטיובר יכול להיות בכל גיל ולעסוק בכל תחום אפשרי. אחת היוטיובריות החלוצות והבולטות בישראל זכורה לכולנו כחן טל (חןטל) – אושיית רשת מפורסמת, שקנתה את פרסומה בעזרת שיתוף תמונות פרובוקטיביות של עצמה והפכה ללא ספק לאחת הדמויות השנויות במחלוקת במרחב המקוון. בצד פרסומה, היא ספגה וממשיכה לספוג ביקורת קשה בצורת טוקבקים בוטים עד כדי אלימים (כיום, אגב, מככבת בז’אנר הזה עדן אברגיל, שסרטיה הפרובוקטיביים הפכו לוויראליים בקרב בני הנוער המחקים אותה).
למעשה, את ההשתלבות של בני הנוער בתופעה הזו אפשר לבחון משני היבטים: כמי שפותחים ערוץ יוטיוב בעצמם (האם הם מודעים להשלכות? האם הם עושים שימוש נכון?) וגם כמי שחשופים ליוטיוברים אחרים – לעתים שנויים במחלוקת ובעלי השפעה שלילית. ואיפה אנחנו ההורים בכל זה – האם עלינו לעמוד מהצד לנוכח התופעה החדשה, לצפות ביוטיוברים שעלולים לחרב את עולמם הערכי של ילדינו ולא לעשות דבר בעניין?; ומה עם הילד שלנו ממש רוצה לפתוח ערוץ יוטיוב לעצמו – האם נתיר לו לעשות זאת תחת פיקוח, או שנטיל על כך וטו?
מה עומד מאחורי הרצון הזה של בני הנוער להפוך ליוטיוברים, אתם שואלים? בדיוק הדבר שעומד מאחורי הרצון שלהם לשתף ב”סלפי” ולהיות מתויג בתמונות של חברים. בניית דימוי עצמי ומיתוג עצמי אינה תופעה חדשה, בני הנוער (בעיקר, אך לא רק) עסקו בכך מאז ומעולם. גם אם לא באותן עוצמות. אולם במרחב המקוון הופך המיתוג העצמי לחשוב עוד יותר, ולצעירים ישנם אמצעים נגישים וזמינים לפתח אותו. אופן ההפצה, מהירות ההפצה והריחוק הווירטואלי מהסביבה הם אלה המעוררים במתבגרים את הרצון לעשות זאת. הרשתות החברתיות הפכו לכלי המאפשר ביטוי עצמי בכל גיל – גם בשלבים שבהם האישיות והזהות עדיין אינן מגובשות. המרחב הדיגיטלי מאפשר לצעירים להציג חזות כזו או אחרת ולשחק עם הזהויות שלהם בדיוק כמו שהם נוטים לעשות במרחב המציאותי, רק הפעם עם צופים רבים יותר (שלא את כולם הם מכירים) ובמחיר של תיעוד נצחי. מחיר אחר הם עלולים לשלם עקב כך שכדי לזכות בתשומת לב בין שלל היוטוברים הם חייבים להיות יותר ויותר אטרקטיביים, לפעמים אפילו פרובוקטיביים.

שלב ההכרעה

אם אין לכם יוטיובר בבית, אתם נתקלים במיתוג העצמי בדרכים אחרות. צילומי ה”סלפי”, התיעוד האינסופי בעזרת הסמארטפון, וגם התגובות המהירות בפייסבוק או בווטסאפ – כולם בעצם משרתים את המטרה הזו בחיים של כל אחד מאתנו, ובייחוד בקרב בני הנוער. ומהתיעוד העצמי הבלתי פוסק לפתיחת ערוץ יוטיוב הדרך קצרה. בערוץ הם מעלים תכנים הקרובים לליבם – ספורט, גיימינג, איפור או סטייל – ויש גם כאלה שפשוט מעלים סרטונים מצחיקים או הזויים. ליוטיובר מצליח יכולים להיות מאות או אלפי עוקבים ומאות או אלפי צופים אורחים. אם היוטיובר אינו מצליח הוא בדרך כלל מוותר די מהר כדי לא להביך את עצמו.
ומכאן לשאלה הגדולה: מה אתכם? האם תניחו לילד שלכם להיות יוטיובר (אם הוא בכלל זיכה אתכם באפשרות להגיב) או לא? אם תשאלו אותי, אין לי תשובה חד-משמעית. אני מניחה שאתם מכירים את הילד שלכם מספיק טוב כדי לדעת האם הוא חזק מספיק (מבחינת חוסן פנימי)? האם העניין באמת בוער בעצמותיו? האם יש לכם הכוח להיות שם עבורו – להתריע מפני הסכנות והתגובות הפוגעניות ו”להכניס לפרופורציה”, לעודד כשצריך, ולחתוך כשצריך? אחרי שתשיבו על השאלות האלה תוכלו להחליט. בהנחה כמובן שהמתבגר יאפשר לכם להשתתף בהחלטה הזו.

ורק מילה מעודדת לסיום, מצפייה ארוכה ביוטיוברים הצעירים ניכר כי בסך הכול רובם נהנים ומאושרים מהחיים.

הכותבת היא מנהלת “המרכז לאינטרנט בטוח” של איגוד האינטנרט  מרכז המסייע לנפגעים ברשת ומפעיל קו חם 24/7

 

 

 ברשת נזהרים, בדיוק כמו בכביש. שיטת “שלוש השאלות” 

הגיע הזמן לסדר את ארון המתבגר/ת? כך תעזרו להם לצאת מהבלגן