מאת רֹתם הלטמן, Resh.
שייך לקטגוריית בלוג אורח, בצפר
ולתגיות:

stress in school. shutterstock

 

בשל עומס לימודי אדיר, השמיניסטית רֹתם הלטמן בקושי הצליחה למצוא זמן לכתוב את הטור שלפניכם. ואם חשבתם שרפורמת הבגרויות של פירון תקל עם חבריה מהכיתות הנמוכות יותר, היא מודיעה לכם שממש לא! כך מרוקנת מערכת החינוך את תהליך הלמידה מכל משמעות. דעה

 
החלטתי לפתוח את הטור הזה, אשר יעסוק בלחץ הבלתי נסבל סביב הלמידה בתיכון, בווידוי קטן: כמעט ויתרתי על כתיבת הטור מסיבה אירונית במיוחד, והיא עומס לימודי אדיר המאלץ אותי לדחוק לצד לא מעט דברים, ובהם כתיבת טורים. כמובן שהבחירה בין כתיבת הטור לבין שקידה למבחן חשוב או לבגרות תלויה אך ורק בי. אולם עליי להביא בחשבון שהחלטה שגויה עלולה לפגוע בערך הלימודי שלי, כלומר בממוצע הציונים, בתעודה, במיונים לצבא, בקבלה לאוניברסיטאות השונות ובכלל – בכל מעגל החיים המבוסס באופן אבסורדי על 12 שנות הלימוד שלנו. והשנים האלה מתחילות ומסתיימות במסע ארוך ומתיש אחר מספרים, המתיימרים לחתור לשלמות או חוכמה או איך שלא תקראו לזה. אפשר להגיד שהחיים של בני הנוער סובבים למידה אינטנסיבית ורדיפה אין סופית אחר חומרי לימוד, שעות של הסתגרות בחדר ולפעמים גם ויתור על תחביבים של אחרי הצהריים; אילו כל אלה היו משתלמים בסופו של דבר לנו התלמידים ולא למערכת הסטטיסטיקות של משרד החינוך, שגם ככה כידוע היא ‘לא משהו’, אולי היה מקום לערער על התלונות הרבות שנשמעות מפי חבריי ללימודים ומפי. לצערי הרב, המצב אינו כזה.

מחויבות אישית שלא נגמרת

אני תלמידה בכיתה י”ב, השכבה האחרונה שבה עדיין לומדים על פי תכנית הלימודים הישנה שלטענת משרד החינוך יצרה עומס יתר על התלמידים. מסקנת המשרד הובילה את שר החינוך הקודם, שי פירון, לקבוע רפורמה לימודית חדשה, כנראה מתוך ההנחה שהתלמידים בבתי הספר בישראל הם סוג של שפני ניסיון למאגר מתחלף של רפורמות. כידוע, הפעם משרד החינוך הכריז על מטרה להקל על עומס הלימודים תחת הכותרת האקזוטית “למידה משמעותית”. אכן, כששמענו את הכותרת “למידה משמעותית” והובטחה לנו הקלה בלימודים באמצעות צמצום בגרויות והפחתת חומר הלימוד, תקווה האירה את עינינו. אולי סוף סוף הבינו שתלמידים אינם רובוטים אוכלי סיכומים אלא גם בני אדם חיים, חשבנו. אבל אז גילינו שדווקא הרצון הטוב לבוא לקראת התלמידים באמצעות יישום אינספור שינויים והנהגת רפורמות, הוא זה שהפך את המצב לגרוע עוד יותר. כי במקום שהבגרויות יתפרסו על פני שלוש שנים הן מתפרסות על פני שנתיים, והתלמידים נתפסים לא מוכנים לכמות אדירה של החומר עוד לפני שטעמו את המושג “בגרות”. יחידות כמו יחידת השואה בהיסטוריה ב’ הוצאו מחומר הלימוד המיועד לבגרות והפכו לעבודות שמשקלן 30 אחוזים מציון הבגרות. כך גם במקצוע הלשון ויתר הבגרויות המשלבות הערכה חלופית עם בגרות חיצונית. הוסיפו לכך את הבלבול ואי הוודאות לגבי חומר הלימוד שיופיע בבגרות (גם המורים עצמם לא תמיד יודעים) והרי לכם מתכון ללחץ אדיר סביב הבגרות – כזה העולה על הלחץ שהכרנו לפני הרפורמה. נוסף לכך, לא נוכל להתעלם מהרפורמה במחויבות האישית: במקום להתנדב 60 שעות בשנה אחת, המחויבות פרוסה על פני שלוש שנים כאשר כל תלמיד נדרש להשלים בסופו של דבר 100 שעות של מחויבות אישית. מי אמר “הקלה על התלמידים”?

עם העומס יורדת המוטיבציה

למצב הקיים אני יכולה להציע שתי פרשנויות: או שמשרד החינוך רוצה להפוך את התלמידים למכונות למידה, או שהוא פשוט לא הפעיל כאן שום חשיבה ושום רגישות. נכון שתקופת מבחנים היא תקופה לחוצה ותלמידים רבים חווים סביבה חרדה. אבל מצד שני, עבודות הגשה מתמשכות במקום מבחן חד-פעמי גוזלות מהתלמידים את כל זמנם הפנוי לאורך כל השנה (לא רק ב”תקופת מבחנים”) ונוצרת בעבור התלמידים מציאות שבעיניי היא בלתי אנושית. תקופת בחינות לחוצה היא תקופה חולפת, אך לא כך תכנית הלימודים החדשה העמוסה במטלות הגשה.
בסופו של דבר, אם כן, הרפורמה הזו משאירה אותנו עם כמות מבחנים גדולה ומלחיצה, מטלות הגשה והערכה חלופית בתאריכים צפופים המחייבים אותנו לעבוד עליהן במקביל, וכמויות חומר עצומות שיש ללמוד (אם לצורך בחינה אם לצורך עבודת הגשה). ככל שהעומס גדל, כך יורדת המוטיבציה ללמידה, וגם אם היא קיימת קשה מאוד לשמור עליה כאשר במקביל נדרשים לשלב 100 שעות התנדבות למחויבות אישית. עם פצצת עומס כזו איני יכולה להבין איך משרד החינוך מצפה מאתנו להצליח בלימודים ה”משמעותיים” שהוא מציע לנו, עומס כזה אינו מגיע לאף אחד.
אם היה עליי לבחור ביטוי הממחיש היטב את תוצאות הרפורמה, הייתי משתמשת ב”תפסת מרובה לא תפסת”. ואם לא תפסת, מה יכול להיות משמעותי בלמידה שכזו?

 

הכותבת היא תלמידה בכיתה י”ב וכותבת פעילה (כשהיא מצליחה לנשום בין עבודת הגשה לבחינה) במערכת resh – מיזם הכתיבה של הנוער בישראל

 

אופק סיטבון, תלמיד כיתה י”א, קורא לשינוי במערכת החינוך. מה הוא היה רוצה שיקרה? 

חלומות נעורים: על מה המתבגרים שלנו חולמים בלילה? 

הורים, כך תתמכו רגשית בילדיכם בתקופת הבגרויות