מאת ד"ר גנית אשל קדמי.
שייך לקטגוריית בצפר, בריאות, מאמרים

Bring back the innocence. sutterstock

 

בגיל שבע הן נראות בנות עשר, בגיל 13 הן נראות בנות 16. בזמן שילדות קטנות חוגגות “יום הולדת ספא” אין ספק שהנתיב המקשר בין הילדוּת לבגרוּת הולך ומיטשטש. האם נוכל להמשיך לעמוד מהצד בשילוב ידיים, או שיש לנו יד בעניין? ד”ר קדמי ממליצה איך להנחיל “נורמת נשיות מוקדמת”

 

אם יש לכם ילדות בגילאי בית הספר היסודי, בוודאי נתקלתן לפחות בהזמנת ווטסאפ אחת לחגיגת יום הולדת בסגנון ספא, לפעמים אפילו בשילוב טיפול פנים, פדיקור ומניקור. אולי בכלל הפקתם בעצמכם מסיבה כזו לבתכם הצעירה. האם עצרתם רגע כדי לשאול מה קורה לנו? איך ייתכן שהפכנו את עולמן של בנותינו הרכות בשנים לעולם של נשים מבוגרות, והאם אנחנו לא פוגעים בהן בדרך הזו? חגיגות הספא הללו הן כמובן רק קצה הקרחון. הן ביטוי בודד אחד לתופעה חברתית שבשנים האחרונות השתרשה כה עמוק בתרבות שלנו, עד כדי כך שאנחנו מקבלים אותה כמובנת מאליה. היא אינה נתפסת בעינינו כחריגה. זאת על אף העובדה שאילו תיארו אותה באוזנינו לפני כעשור או שניים היינו מסרבים להאמין שכך ייראו פני המציאות.
די לנו להתבונן בשביל המוליך ילדות בכיתות א’ ו-ב’ לבית הספר. במבט ראשון קשה לנו לקבוע מה גילן. הן אולי בנות שבע, אך נראות בנות עשר. כשהן תגענה לגיל 13 הן תיראנה כבנות 16. היום כבר אין ספק – בייחוד כשמדובר בבנות המין היפה, הנתיב המקשר בין הילדוּת לבגרוּת הולך ומיטשטש.

השינוי הוא פיזיולוגי וחברתי

אנחנו כבר יודעים מי אשם. האצבע מופנית, בין היתר, לעיסוק האובססיבי במראה החיצוני. “תרבות האינסטנט” והחשיפה לדימויים מוקצנים מעוותות את תפיסתנו הכללית לגבי ילדות, נשים ונשיות. העיוות הוא מן ההיבט של ההתפתחות הגופנית ומן ההיבט של ההתפתחות המנטלית כאחד. המעבר משלב הילדוּת לשלב הנשיוּת, הכרוך בחיקוי המודל הנשי, מתרחש בשלב מוקדם מדי, כאילו אצה להן הדרך. והסכנה באופק, כיוון שדומה הדבר לפרח שטרם הספקנו לראותו מלבלב והנה הוא כבר מאיים לנבול.
הילדות של היום מקבלות וסת ראשון בגיל צעיר יותר מאשר בעבר. בין הגורמים לכך נמנים תורשה, ריבוי הורמונים במאכלים התעשייתיים וכן משקל יתר. אלה ואחרים מזרזים את יצירת הורמון האסטרוגן וגורמים להתפתחות מינית מוקדמת בקרב ילדות. במקביל, הולך ומתארך תהליך ההתפתחות המנטלית, הרגשית והחברתית – עד ההגעה לבשלות ותפקוד מלא בחברה. פרק הלימודים הארוך הכולל 12 שנות לימוד, השרות הצבאי שמגיע לאחריו והלימודים הגבוהים שמתממשים בהמשך – כל אלה מאריכים את התקופה שהילדה בונה בה את עצמה ואת אישיותה, ומבשילה מבחינת זהות אישית ומקצועית. גיל הנישואים וההבשלה לכדי מחויבות, זוגיות ומשפחתיות מתאחרים אף הם. ובתוך כך, מה מקומנו כהורים? אולי לא נוכל לשנות את פני המציאות (לפחות לא את כולה), אך נוכל לעמוד על המשמר ולהעניק לילדות שלנו את מרב ההגנה והמעטפת המאפשרות את התפתחותן התקינה וההדרגתית בילדות ארוכה ומאושרת, עד שהן תהפוכנה לנשים צעירות ותורמות.

“לכול זמן ועת לכל חפץ”

על אף השינויים הפיזיולוגיים וחברתיים המתרחשים בשנים אלה, עלינו לזכור כי “לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם” (קוהלת ג’ 1). כלומר, כל דבר קורה בזמן הראוי לו ואין מה להאיץ תהליכים ולדחוק בהם. אולם בשלב הראשון ראוי כי נבהיר לעצמנו כהורים מהו “כוכב הצפון” שלפיו אנו פועלים בגידול הילדות שלנו. כלומר, מה היא המערכת הערכית המכוונת אותנו – מה חשוב ומה טפל, מה עיקר ומה משני? אחרי הכול, הילדה היא מכלול, ועלינו כהורים לטפח את מכלול העולמות שלה – החיצוניים והפנימיים – במינון ובעיתוי המתאים. בהתייחס לנושא ההתבגרות המינית ולתהליך הבשלת הנשיות אצל בנותינו, חשוב שניתן את הדעת למאפיינים הבאים:

מודעוּת לקיומו של לחץ חברתי והגנה על הילדה מפניו – כהורים יש לנו תפקיד מרכזי במיתון הלחצים החברתיים. ישנן למשל אמהות שלא רק שאינן מונעות את העברת הטעויות לדור הבא (עקב חוסר מודעות ומתוך כוונות טובות, כמובן), אלא אף מיישרות קו עם הלחצים שמפעילה החברה בכך שהן מצטרפות להתניות שלה ולמעשה מעצימות את המסר השגוי. ההתנהגות שלהן נובעת מתוך רצון לגונן על הילדה, לגרום לה להיות “נורמטיבית” כדי שחלילה לא תהיה מושא ללעג. כדי שחבריה לא יראו בה יוצאת דופן. הקריאה שלי לאמהות לבנות היא להתייצב מול הנורמות הללו, הנכפות עלינו על ידי אמצעים חברתיים, ולומר: “לא! עד כאן. עזבו את הילדות שלנו במנוחה, תנו להן את הזמן להתפתח ולהתבגר, אל תטרידו אותן בעניינים של גדולים. תנו להן להיות ילדות”.

האטת הקצב והשבת “גיל החביון”– שנות ההתפתחות של הילדות שלנו חשובות לתהליך ההדרגתי הנחוץ להן, ולכן יש לתת לכל שנה את הכבוד הראוי לה. בלי קיצורי דרך. כהורים יש לנו אפשרות להאט במעט את “קצב ההתבגרות” ולהקדיש זמן רב יותר לשלב הילדות המאוחרת בהתפתחות – השלב המכונה “שלב החביון”. בשלב הזה “חבויה” הזהות המינית של הילד, ועלינו לאפשר לילדות למצות בו את הזמן למשחק, למידה, יצירת קשרים חברתיים ופעילות אינטלקטואלית – כל אלה בטרם היא מבשילה לנערה. בדרך כלל מדובר בגילאי שש עד 12 – ולמרבה הצער שלב “החביון” פחות ממומש כיום בקרב בנות.

הזדהות עםRole model (דמות לחיקוי) – למי תשאף הילדה שלנו להידמות? החשיפה למדיות השונות מעודדת דמויות לחיקוי הלקוחות מן המדיה ומתרבות הסלבס: דוגמניות, גיבורי תכניות הריאליטי למיניהן, ועוד. מתפקידנו כהורים לחשוף את הילדות גם לדמויות משמעותיות ומובילות, כמו: סופרות, מדעניות, עיתונאיות, מנהלות, מוזיקאיות, נשות חינוך, מנהיגות חברתיות וכדומה.

ההורה כדוגמה אישית – כאשר אנחנו מדגימים לילדות שלנו מעשים ראויים, אנחנו תורמים רבות לעיצוב עמדותיהן ותפיסותיהן. ידיעה זו צריכה לעודד אותנו עוד יותר להפגין אחריות חברתית ואזרחית, לצד רוח התנדבותית. נוסף לכך, חשוב שננקוט עמדה כלפי אירועים חריגים – חיוביים או שליליים – מתוך הבנה שיש לנו כוח להשפיע על עיצוב הדעות של הילדים שלנו. גם עולם העבודה שלנו משמש כדוגמה אישית בעבור ילדינו, בכל הנוגע להקניית ערכים כמו חריצות ומצוינות, קידום, נתינה לקהילה, ועוד.

מציאת האור שבתוכה – חשוב שנסייע לבתנו להכיר את נטיותיה וכישרונותיה, ‘האני הפנימי’ שלה, על אף הרעשים החיצוניים הסביבתיים שמאיימים להאפיל על יכולתת להקשיב לעצמה. לחצים חברתיים, מסרים שגויים ומחלישים בענייני מגדר ובכל עניין אחר – כל אלה צריכים להיתווך על ידינו, ההורים, כדי שהילדה תוכל להגדיר את רצונותיה, לאתר את כישוריה, ולהבין מהם תחומי העניין והסקרנות האמיתיים שלה.

חשיפת הילדה למקורות התפתחות והעשרה – בהמשך ישיר לסעיף הקודם, חשוב שנספק לבנותינו סביבה מאתגרת ומעניינת וחשיפה והתנסות בעולמות המעניינים אותה ובתחומים התורמים לאישיותה (למשל: ביקור במוזיאון המדע, טיולים בטבע, חוגי העשרה, גידול חיית מחמד, קריאת ספרים משותפת, ועוד). הרקע הזה חיוני לא רק לבניית התשתית להמשך התפתחות הילדה בעתיד, אלא גם לבניית זיכרונות חיוביים ומעצימים מהווי ומפעילויות משמעותיות משותפות עם ההורים.

להאריך את להבת התום

הדרכים הללו מאפשרות לנו להחיל על בנותינו את נורמת הנשיות המוקדמת בשנות העשרה המוקדמות, כשהמשמעות היא לאפשר להן להאריך מעט את השהות בגיל הילדוּת על אף הקצב המואץ שהחברה מכתיבה לנו בעידן הנוכחי. בואו נניח לילדה שלנו להישאר ילדה, לא נמהר לבגר אותה, כי יש לה את כל החיים לפניה להיות אישה. בואו נשאף לשמור על “קסם הילדות” ועל להבת התום רק עוד קצת. בואו ננצל את השנים האלה כדי לחזק את הילדה, לשבח את מעלותיה הטובות – האישיות, הכשרונות, ההישגים, ההצלחות – ובעיקר נעמוד על המשמר ונספק לה את הזמן והתנאים הדרושים להתפתחותה התקינה מבחינה פיזיולוגית, חברתית ומנטלית.
 
הכותבת היא מרצה וחוקרת פיתוח קוגניטיבי של ילדים

נשיות וקריירה: מה יש להן שחסר לך?

גירושים באמצע החיים – המדריך המלא מאת שרון אדלר