fbpx

בן או בת? “עד היום לא היה לי ספק שהוא בטוח בזהותו המינית”

transgender. shutterstock

 

אמא לנער בן 15 (הפרטים שמורים במערכת) פנתה למגזין “עשר פלוס” בבקשה לייעוץ. בנה מעולם לא הראה סימנים חיצוניים לבלבול בזהותו המינית, אך בשנה האחרונה המחשבות על הפיכה לטרנסג’נדר לא מרפות ממנו, ולצדן מחשבות על אובדנות. מה הייתם עושים במקומה? ד”ר ריבי אפרת מייעצת בדרכה המופלאה

 

“שלום, אני מבולבלת ולא יודעת מאיפה להתחיל. בני בן 15, והוא פנה אליי השבוע כשהוא בוכה ומבולבל וסיפר לי שכבר זמן מה הוא אינו יודע מהו. ואני בכלל הייתי בטוחה שיש לו חברות, כך לפחות ראיתי, והוא אפילו נפגש על בסיס קבוע עם נערה ולאחר מכן עם אחרת. לא היה לי ספק שהוא בטוח בזהות המינית שלו. לפי מה שהוא סיפר לי, הכול התחיל בכך שחברה הראתה לו ניתוח אסטרולוגי שלו באינטרנט, שבו נאמר כי תיתכן אצלו תפנית משמעותית והוא לא צריך לפחד ממנה. איכשהו זה התפתח אצלו במחשבות והוא הבין שכנראה יש קשר לזהות המינית שלו, ושבעצם היה לו נוח יותר אם הוא היה בת הנמשכת לבן. כלומר טרנסג’נדר. הוא כבר שנה מתמודד עם המחשבות האלה ומנסה להדחיק אותן, אבל הן גוברות עליו והוא מרגיש בודד ומדוכא. הוא מפחד ממה שיקרה אם יחשוף את מה שהוא חושב והחברים לא יקבלו זאת, וכמובן מהתגובה שלנו כהורים. הוא אפילו אמר שהוא מפחד להגיע למצב של אובדנות. בינתיים הוא סיפר רק לי, ובכל ערב המחשבות מתעצמות עד כדי כך שהוא לא יכול לישון ובא אליי ומבקש שאשב או אשן לצדו, שואל שוב ושוב אם אמשיך לאהוב אותו. עדיין לא סיפרתי לבעלי, אינני מסוגלת להכיל את זה ואין לי מושג איך בכלל לספר לו.
כמובן שאמרתי לבני שאקבל אותו בכל מצב, לא משנה איך, ושאולי בהתחלה יהיה קצת קשה אבל תמיד הוא יהיה הבן שלי. אמרתי לו שאם הוא יחליט דבר כזה – ההחלטה והבחירה הן שלו, לי אין דרך לשנות זאת אלא רק לקבל.
אני מבינה ממנו שהוא משוטט המון באינטרנט וניזון מהאינפורמציה הרבה שיש על כך ברשת. אני יודעת שהגילוי היה לו קשה מאוד, הוא אומר שלפעמים הוא נמשך לבנות – בעיקר כאלה שהוא מכיר – אבל המחשבות על טרנסג’נדר רק גוברות. שאלתי כמה פעמים אם יש לו רגשות כלפי בן מסוים והוא השיב בשלילה. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות.
עוברות לי הרבה מחשבות בראש, ואני מפחדת להגיד משהו שיהיה טעות כי הוא כל הזמן אומר כמה הוא מבולבל ומפחד…וחס וחלילה שלא יוביל אותו לאובדנות! אני חייבת לשוב ולציין שעד היום לא היו שום סימנים חיצוניים בהתנהגות או בדיבור שלו, ושמעולם הוא לא הראה נטייה או התיימרות להיראות או להתנהג כמו בת. הוא מאוד ‘בן’ בדיבור ובהתנהגות. לאן אני צריכה להפנות אותו (ואותנו)? לפסיכולוג או פסיכיאטר? אולי קאוצ’ר? הוא מלא בחרדות ולא מצליח לישון רוב הלילה, אנא עזרו לי”!

 

[credit] מאת: ד”ר ריבי אפרת 28.10.15 [/credit]
שלום לאמא היקרה. ממה שכתבת ניכרת מעל לכול האהבה המלאה והפתוחה לבנך, דאגתך לשלומו והיכולת שלך להיות איתו ובעבורו. אני בטוחה שבנך מרגיש זאת, ולכן גם סומך עלייך. מרגש שהוא זה שפנה אלייך ומבקש ממך עזרה ותמיכה, והדבר מעיד על הקשר הטוב ביניכם ועל כך שהוא רואה בך מקום בטוח.
על פי מה שאת מתארת בנך מתלבט לגבי זהותו (בן/בת) ו/או נטייתו המינית (הטרוסקסואל/אחר).
ההתחבטות קשה, מפחידה, מושכת ודוחה בו-זמנית, מבהילה ומרגשת. עומס זה מייצר הצפה רגשית שקשה להתמודד איתה, בוודאי בגיל הנעורים שבו עדיין אין מספיק ניסיון חיים והיכרות עם מנגנוני התמודדות אישיים. לכן, הדבר הראשון והחשוב מכול- אותו את כבר עושה- הוא להבטיח לילד שאת שם, לא משנה מה התהליך שיעבור ומה תהיינה התוצאות. את שם איתו – אוהבת, מלווה ותומכת. חשוב מאוד שתחזרי ותגידי לו זאת שוב ושוב, כי הוא זקוק לשמוע זאת ממך לעתים קרובות. בנך נמצא בבהלה גדולה לאבד אתכם, ולכן חשוב שירגיש ממך כל הזמן את האהבה, הקבלה והתמיכה. נוסף לכך, הסבירי לו שהבלבול שהוא חווה הוא אופייני וטבעי, וכי אין בו משהו לא נורמלי או לא שפוי. הבלבול הוא תגובה רווחת ושכיחה מאוד.
הנטייה בגיל ההתבגרות היא לאיבוד פרופורציות – הכול נראה דרמטי מאוד. ולכן, חשוב ‘לנרמל’ לו את החוויה המבולבלת. אמרי לו שקשה מאוד עם הבלבול, זה מפחיד ומטלטל, אבל זה משהו שבסופו של דבר יוצאים ממנו. הדגישי את הזמניות של הבלבול, את העובדה שיגיע גם השלב שבו הוא יקבל החלטה כלשהי שתרגיע את הבלבול.

המחשבות האובדניות הן חלק מהתגובה המבוהלת, מהתחושה כי לא רואים את האור בקצה המנהרה. עשי עם בנך הסכם – בכל רגע שבו הוא מרגיש כי עולה אצלו מחשבה אובדנית, הוא לא עושה כלום אלא מיד פונה אלייך. הוא מתחייב לא לפגוע בעצמו. אני מתארת לעצמי שזה עלול להישמע כעת כדרישה קשה ממנו, אבל זהו הסכם שהוא חייב לעמוד בו – כי הוא לטובתו וזה חלק ממה שאתם עוברים יחד. הבהירי זאת. אל תתני את תמיכתך ואהבתך בהסכם הזה – אבל כן דרשי אותו. עצם הדרישה שלך את ההסכם חשובה מאוד גם כדי להמחיש לבנך את המסירות שלך.

ולגבי התמודדות של הבן – קשה לדעת בשלב הזה לאיזה כיוון הוא יפנה, וגם אין צורך לקבל כעת החלטה כלשהי. נראה כי בנך נמצא בתהליך, ותהליך אורך זמן. העניין הוא שבגיל ההתבגרות קשה מאוד לילד להימצא בתהליך, כי הוא זקוק לתשובות כאן ועכשיו (והכי טוב אתמול…). נסי להסביר לו כי הוא נמצא בתוך תהליך שייקח את הזמן שייקח. אי אפשר לדעת כמה זמן, כי לכל אחד הקצב שלו. אין נכון ולא נכון, אין טוב או רע. יש את מה שיתאים לו – ולו בלבד.

לדעתי, חשוב מאוד לפנות לטיפול פסיכותרפי (נפשי) ולקבל עזרה מקצועית – גם הילד וגם אתם, ההורים. במהלך הטיפול יעזרו לילד לברר מי הוא, מה הוא רוצה, ואיך לממש את רצונותיו. חשוב לפנות למטפל/ת המכיר/ה את נושא הזהות והנטייה המינית, ואת התהליכים שעוברים אנשים במסע המיוחד הזה. איש מקצוע כזה יכול להיות פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי קליני/פסיכותרפיסט, או פסיכיאטר שהוא גם פסיכותרפיסט.

ולגבייך, אמא יקרה. אני מבינה שאת כעת לבדך במסע, שכן עדיין לא שיתפת את בעלך. האם נראה לך שאפשר לשתף? האם, על פי היכרותך אותו, תגובתו תהיה קיצונית וקשה? או שדווקא ייתכן כי יוכל דווקא להירתם לדאגה ולשיתוף הפעולה ביניכם בתהליך הזה? אם הדבר אפשרי – רצוי שתשתפי אותו כדי שלא תהיי לבדך בעומס הזה. הוא האבא, וחשוב שיהיה בתמונה.
ברחבי הארץ פזורות קבוצות של עמותת תהיל”ה – קבוצות תמיכה של הורים ל- להט”ב (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרס וביסקסואלים). לכתובת האתר ובו פרטי התקשרות ומידע חשוב נוסף

המשיבה היא פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, מומחית בטיפול ומחקר בתחום המגדר והקהילה ההומו-לסבית ומרצה באוניברסיטת חיפה

אמא מהמגזר הערבי: מה אעשה אם בני הוא הומוסקסואל?

נטייה מינית בגיל ההתבגרות: איך נבחין בין בלבול של הגיל לבין נטייה אמיתית? 

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

2 תגובות

  1. אני חושב שהתגובה של ד”ר ריבי מאוד לא תואמת את מה שמתארת הפונה בתלונתה. נראה כאילו לא קראה אותה לעומק. ממה שהמתלוננת מתארת, הבן שלה לא (מודגש) מרגיש שהוא נמשך לבנים או נמשך פחות לבנות, אלא סובל ממחשבות ומהרהורים בלתי פוסקים בעניין נטייתו המינית. לדעתי, ואני מדבר מניסיון אישי, לא מדובר כאן בבלבול מיני מסוג כלשהו, אלא במחשבות כפייתיות (כדוגמת OCD) בנוגע לנטייה המינית. מושא המחשבות לא עקרוני כאן, אלא המחשבות עצמן, ובהן צריך לטפל. הפנייתו לטיפול פסיכיאטרי רגיל שבו ינסו “לחשוף” את זהותו ולתת לו “לחיות” איתה, ינסו לשכנע אותו “לקבל את עצמו” בוודאות רק יחמירו את המצב ויכולה להיות הרת אסון. המחשבות לא ייפסקו. לדעתי, צריך להפנות אותו לטיפול במחשבות כפייתיות והוא – CBT.

  2. בתגובה לתגובתו של יוהנתן רטוש
    למרות שקראתי בקפידה כמה וכמה פעמים את תגובתו של מר יוהנתן רטוש, אינני מצליחה למצוא בהם סימוכין אמפירי, אקדמי, מקצועי כלשהו. “ניסיון אישי” הוא דבר חשוב – אבל לא מעיד על ידע נרחב ומקיף, הנדרש כאשר מטפלים באנשים וכאשר מייעצים ליקיריהם. מאחר והכותב לא רשם אם הוא איש מקצוע- אינני יכולה לדעת מהו מהות “המקור האישי”.
    האמא דאוגה לגבי המצב הרגשי של הילד והיא עם שאלות לגבי המקום הנכון לברר את טרדותיו וכיצד היא יכולה להיות שם עבורו באופן הנכון ביותר. הקביעה הנחרצת כאילו יש כאן ocd – רק הופכת את המצב לפתולוגי ולתגובה מאד צרה ומצמצת בצורה של טיפולי התנהגותי.
    היות והכותב כנראה אינו איש מקצוע, הרי שאינו יכול לדעת שטיפול התנהגותי אינו משנה מחשבות. הוא משנה את הקשר בין רגש-מחשבה-התנהגות. היות והאמא מודאגת מהמחשבות ומהשלכותיהן ברור כי יש כאן מצב רגשי מורכב וטעון. ברור כי מטפל רגשי נדרש כאן ביותר.
    נראה כי מה שמר יוהנתן רטוש מציע זה להימנע מנגיעה בנושא הנטייה המינית. לדעתי, זו עמדה הומופובית במהותה, יותר מתוך חרדותיו של הכותב ופחות מתוך דאגה ואיכפתיות אמיתיים לאם ולבנה. זה הבסיס לטיפולי המרה למשל- “אנחנו נגיד לכם איך אתם צריכים להיות”. רק לידיעה- איגוד הפסיכולוגים הישראלים הוציא ניר עמדה השולל טיפולי המרה.
    גילוי נאות- אני מטפלת דינמית שמשתמשת הרבה מאד בטכניקה הקוגניטיבית-התנהגותית . היא מאד מסייעת באמת במצבי חרדה, כאשר המחשבות לא מאפשרות שום דבר אחר וגורמות לאדם להגיב בהתנהגויות/טקסים שמשבשים מהלך חיים תקין. לא כך המצב כאן.
    אני מבססת את דברי על קריאה מרובה, תוכניות פסיכותרפיה שונות שלמדתי וקורסים שאני מלמדת בעצמי.
    אשמח לדעת את מקורות הכותב.
    בכבוד רב
    ד”ר ריבי אפרת

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.