מאת נירית צוק.
שייך לקטגוריית חינוך ותרבות

class room. shutterstock

 

בנט בישר על צמצום מספר התלמידים בכיתה, אבל אסור לו לעצור כאן. נירית חושבת שהקיצוץ בתקציב החינוך עלול לבשר על גסיסת מערכת החינוך, וכי בנט לא יכול לתת לזה לקרות. ההזדמנות אצלו, ואסור לו לפספס אותה – למען הילדים שלנו. לידיעת השר!

 
שבוע שעבר הודיע שר החינוך, נפתלי בנט, כי יישום התכנית לצמצום מספר התלמידים בכיתה ל-32 עד 34 יחל כבר בשנת הלימודים הקרובה בכיתות א’, וכי השינוי יתבצע באופן הדרגתי במהלך חמש השנים הקרובות. הצהרתו זו באה על רקע קיצוץ תקציבי דורסני במשרד החינוך, ולמעשה אין לדעת האם ה”סוכריה” שנתן בנט היום להורים, למורים ולתלמידים אינה רק להמתקת הגלולה המרה ואסטרטגיה פוליטית על רקע קולות הקיצוץ, או שנכון לנו שינוי שעוד יורגש. אבל דבר אחד בטוח – אסור היה לשר החדש להיעצר כאן.

 מהגיל הרך ועד האקדמיה

קיצוץ תקציב החינוך שעליו התבשרנו, העומד על מיליארד שקלים, עלול להיות מכת המוות של החינוך בישראל, שגם כך נמצא בתחתית רשימת ההישגים במדינות ה-OECD.קיצוץ זה ידחה בהכרח רפורמות מהותיות בתוך מערכת החינוך, שאולי החשובה בהן היא זו של יום לימודים ארוך. חוק יום לימודים ארוך בבתי הספר בישראל עבר כבר בשנת 1997, ומאז ועד היום עדיין מחכים ההורים בישראל ליישומו. אלא מה? החוק נדחה פעם אחר פעם, ונכון להיום ישנם רק מעט תלמידים שננים מנו ברשויות מקומיות נבחרות. הדחייה האחרונה נקבעה לשנת 2015. ואז הגיע הקיצוץ…
כי בישראל כמו בישראל לחוק אין שיניים. הוא תלוי בעיקר במי שיושב בממשלה, ובמי סחט יותר ועל חשבון מי. הפעם, כמו שקורה לא מעט, הסחיטה באה על חשבון התלמידים. זו המציאות העגומה. במקום שילדי ישראל ייהנו משעות נוספות של למידה והעשרה, שייחשפו למדעים וטכנולוגיה, שיתחנכו לאזרחות טובה – גם בשנה הבאה יידרשו ההורים בישראל לשלם כסף נוסף, והרבה, למסגרת של צהרון (לעתים נטולת כל תוכן) כדי שהם יוכלו להמשיך לעבוד. ועוד לא הגעתי בכלל לאותם אלפי הורים עובדים שאינם מסוגלים לעמוד בתשלום לצהרון בעבור ילד אחד או יותר ועקב כך נאלצים לאלתר בכל יום פתרון אחר, רק כדי לשרוד. וזהו רק נדבך אחד של המציאות העגומה הזו, המורכבת גם ממאבקים אינספור על איכות החינוך של הילדים בבתי הספר, על מחסור בסייעות בגנים צפופים, על טיולים שנתיים שלא ברור עדיין מי נושא באחריות עליהם, על שכרם הנמוך של המורים, על התקציב שמקצות הרשויות המקומיות להנהלת בית הספר, על הקיצוץ הצפוי גם במל”ג (המוסדות להשכלה גבוהה), ועוד. ומי עומד בתווך? כבר הבנתם. הילדים שלנו! בין אם הם ילדי גן, תלמידי בית הספר או סטודנטים מן המניין (שמשלמים המון כסף, אגב). כך או כך, הילדים שלנו הם המפסידים הגדולים של הקיצוץ המכוער הזה. קיצוץ בתקציב החינוך מעביר מסר חד-משמעי הן לילדים הן להורים – מערכת החינוך נמצאת בסוף סדר העדיפויות של מדינת ישראל.

מלחמה אבודה מראש?

עם המלחמה הזו, שנמשכת כבר שנים ארוכות, ייאלץ בנט להתמודד – ונותר לנו רק לקוות שישכיל  לעשות זאת כראוי. אין ספק כי רפורמות מרחיקות לכת אינן משתלמות ברמה הפוליטית המיידית, אבל שר החינוך לא יוכל לעצום עיניים לנגד מה שקורה היום במערכת החינוך – הליקויים והקיצוץ הצפוי. כיוון שאם ינהג כך, זו בכייה לדורות. בקיצור ולעניין, עזבו אותנו ההורים ממאבקים על גז ועתיד משק האנרגיה בישראל, מסיפורים דמיוניים על הורדת מחירי הדירות והפחתת יוקר המחיה, כי אנחנו משוכנעים רק בדבר אחד – המשאב הלאומי החשוב ביותר של כל מדינה הוא דור העתיד שלה. לשר בנט יש הזדמנות אמיתית להוכיח האם העתיד של מדינת ישראל תלוי אך ורק בכוחה הצבאי או בראש ובראשונה באזרחיה.

 

זוכרים את הקיץ הקודם? הטור של נירית בעיצומו של חופש גדול רדוף אזעקות

מכתבים לשר החינוך: זה מה שאתם ביקשתם בממשלה הקודמת. “וי” על סעיף  מס’ 1?

32 תלמידים בכיתה? ד”ר רמי קאליר חושב שאנחנו בכלל לא בכיוון הנכון