fbpx

מחאת המכנסונים: פספסתם את הבעיה האמיתית!

shorts. shutterstock
 
בשבוע שעבר געשה הארץ בגלל מחאה של תלמידות – מחאת המכנסונים. היו שצידדו במאבק וראו בו תוצאה של מודעוּת פמיניסטית. אחרים טענו כי המאבק מוכיח שחשוב לבנות הצעירות לחשוף כמה שיותר עור. ד”ר לירון און, פסיכולוג חינוכי ממכללת גורדון, סבור שאלה וגם אלה מפספסים את הדיון האמיתי, את המהות. מהי?

 
המהות שצריכה להעסיק אותנו סביב “מחאת המכנסונים” אינה נוגעת למשמעת או לפמיניזם. היא נוגעת לשאלה החשובה: מדוע רוב הנערות כיום בוחרות להתלבש כך ולא אחרת? כדי לענות על כך עלינו לצאת מהדיון השחוק בענייני משמעת. זה לא שם. נערות בוחרות להתלבש באופן חושפני כיוון שהן לא מעזות אחרת, וכיוון שמול המשמעת שמכתיב להן בית הספר עומדת משמעת חזקה יותר – משטרת האופנה. נערות רבות אינן מכירות היום דרך להביע נשיות מלבד ‘המראה החיצוני’. מחובתנו לשאול האם אנחנו מקנים להם את היכולת למצוא דרכים אחרות, האם החברה מציעה להן אלטרנטיבות.
מהו הדבר שמפריע לנו כהורים או כמורים באופן שבו הבנות שלנו מתלבשות? “הבנות שלנו”, משום שגם אם זו לא הבת שלך או שלי אלה הן הבנות של התרבות שבה אנו חיים. במילים אחרות, במו ידינו אנו אחראים לקודים הערכיים והתרבותיים המאפשרים להן – אולי אף כופים עליהן – להתלבש כך ולא אחרת. מדוע כופים? אולי כיוון שהן נדרשות להתלבש כך כדי לבטא מיניות, כדי למרוד בסולם הערכים השמרני של החברה, כדי להחצין את גילן הצעיר ולחגוג את נעוריהן ויופיין, כדי להראות לבית הספר שעל אף הניסיון שלו לכפות עליהן מה לחשוב ומה ללמוד – הן בכל זאת עצמאיות (“לא יחליטו עליי”). אולי הן רוצות להתנסות בכוח הממכר של הפיתוי – הכוח שגורם לכך שבכל השכבה ידברו על מה שהן לבשו – אם בהתלהבות, אם בזעזוע, אם בקנאה. העיקר שידברו, כי אז הן קיימות. אולי הן בכלל מנסות להראות למורה שבאה עם מחשוף גדול מדי שהיא “זקנה” ולא מבינה דבר. אולי הן עושות זאת כדי להבהיר לאבא שלהן שהן אינן מפחדות מהמיניות שלהן כמו שהוא מפחד ממנה. אולי כדי להוכיח לאמא שלמרות שהן באותה מידה וקונות באותן חנויות, בכל זאת אנחנו נערות והיא כבר לא. ואולי סתם, בלי סיבה! למה צריך סיבה כדי לבטא את עצמי ואת זהותי בכל אופן שאבחר – זו מדינה דמוקרטית, לא?!

תלמידות מצטיינות של התרבות

נכון, זו מדינה דמוקרטית, אך דמוקרטיה לא נועדה כדי לאפשר רק בחירה חופשית, אלא בעיקר כדי לאפשר את החופש לבחור. אלה שני דברים שונים. דומני שחלק מהבנות, ולצורך העניין גם הבנים, אכן בוחרים. הם בוחרים בחירה מושכלת ומודעת מאוד לאופן שבו הם מתלבשים, מה הם לובשים, באיזה צבע ובאיזה הקשר. אין כמו להתבונן במתבגר או מתבגרת טיפוסיים לפני יציאה מהבית כדי להבין עד כמה תהליך הבחירה שבו הם מתנסים הוא מסובך, מורכב ומתסכל. הבחירה שלהם מוכתבת לא מעט על ידי הקוד התרבותי של תת התרבות שאליה הם מבקשים להשתייך (ספורטאים / קלאברים / ערסים / מטרוסקסואלים). המתבגר נמצא בשלב כה אגוצנטרי, שבו הוא מנהל תהליכים מורכבים מאוד עם הדימוי הגופני ועם הפיזיות שלו, כך שהאפשרות שהוא יבחר באופן לא מודע כיצד להתלבש אינה הגיונית. כאמור, הבעיה אינה טמונה בהיעדר בחירה, אלא בכך שהבחירה אינה חופשית. היא אינה חופשית משום שהתרבות שבה אנו חיים מדגישה בצורה עוצמתית ביותר חיצוניות, נעורים ומיניות. היא אינה חופשית כי גם אם המתבגר אינו חפץ בכך, הוא משועבד – במודע או שלא במודע – לקודים תרבותיים. מי יעלה בדעתו שמתבגרת תצא כנגד קוד הלבוש המקובל בבית הספר, גם אם אינו מקובל עליה, ותהיה מוכנה לשלם את המחיר והתיוג החברתי שנלווים ליציאה כנגד “משטרת האופנה”. בייחוד כשהיא יודעת שאפילו אנשים מבוגרים היוצאים כנגד קוד הלבוש המקובל מושמים ללעג ולקלס בראש חוצות (למשל בתכנית של גיא פינס). מי אנו כי נלין על כך שהמתבגרות שלנו הן התלמידות הכי טובות של התרבות שבתוכה הן חיות?

חלק בלתי נפרד מחינוך מיני

לסיום, רק כמה מילים על בתי ספר וחדרי מורים. כל מי שעבד מימיו במערכת החינוך, שהיא מערכת נשית מאוד במאפייניה ובתרבותה הארגונית הסמויה, יודע שגם עם קוד לבוש שמרני ככל שיהיה – מורות עסוקות מאוד בלבושן. הן מקפידות מאוד על הלבוש ומתעדכנות באופנה (בין היתר כדי לא להיראות “אולד פאשן” או “זקנות”), וגם המנהלות עושות כך. אין זה דבר רע חלילה – קוד הלבוש שלהן אינו כולל, מן הסתם, מכנסונים וגופיות חושפניות – אבל צריך להבין שמשטרת האופנה עובדת לא פחות שעות בקרב המורות מאשר בקרב התלמידות.
וזה צריך להיות הדיון האמיתי. לפני שננסה לאתר עוד כלל לבוש ועוד קוד לבוש, בואו קודם כול נשוחח עם הילדים והילדות שלנו על לבוש, מיניות, בחירה חופשית ובחירה כפויה. בואו נברר עם הבנות של כולנו האם הן מרגישות שהן חיות בחברה שבה ניתן לא רק להתנהג באופן מיני ולהחצין מיניות, אלא גם לעסוק במהויות ובסוגיות של דימוי גוף, קונפורמיות ונשיות. בואו נעניק להן כלים נוספים לבטא באמצעותם את המיניות והנשיות שלהן, מלבד לבוש על פי צו האופנה.

הכותב הוא פסיכולוג חינוכי, מרצה במכללה האקדמית גורדון לחינוך

 

הגישה השמרנית של משרד החינוך אינה מתאימה!

שוטרים מטרידים: זה מתחיל בתיכון וממשיך במשטרה 

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.