fbpx

חייבים לאהוב אותם? לגדל ילדים שאינם שלנו…

big family. shutterstock

 

האם אני אמור לאהוב את הילדים של בן/בת הזוג כמו שאני אוהב את ילדיי? מה עושים כשהילדים שלי אינם מסתדרים עם הילדים שלו? מתי ההורה השני יכול להתערב? האם מותר לי לחנך את הילדים שלו? עקרונות מפתח לחיבור מוצלח של שתי המשפחות בפרק ב’

 
אחד המרכיבים המרתקים והמאתגרים במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות של פרק ב’ הוא, איך לא, הילדים. בפרק ב’ אחד מבני הזוג או שניהם מגיעים, כחבילה אחת, יחד עם ילדיהם מהמערכת המשפחתית הקודמת. המציאות הזו טומנת בתוכה עולם ומלואו של שאלות, רגישויות, ניסיון וטעייה, ובעיקר תקווה ורצון גדולים למצוא את הנוסחה הנכונה להצלחת העסק הזה. לא בכדי עיקר ההצלחה של פרק ב’ תלוי בניהול רגיש ונכון של סוגיית הילדים – שלו, שלה, ואם יש גם של הילדים המשותפים.

[fancy_box]

על חדוה נוביץ’

Hedva Novitsh. photo by Doron Shtine
מומחית לפסיכודרמה ארגונית, תרפיסטית בפסיכודרמה – בקבוצות ובפרטני, מטפלת ויועצת זוגית ומשפחתית.
חדוה מפתחת תחום ייחודי של פסיכודרמה ארגונית – תהליכים המאפשרים עבודה קוגניטיבית, מעשית ורגשית בשדה הארגוני (בו מתאפשרת בדרך כלל פחות התבוננות לעומק). התהליכים מאפשרים לימוד ותרגול בכל הקשור לעולם המיומנויות הרכות של העובד והמנהל. לאתר של חדוה

[/fancy_box]

 

סיפורים מהשטח

הגרסאות רבות. קחו למשל את מוטי ודנה, שהכירו והתאהבו מיד, ותוך זמן קצר החליטו להתאחד: דנה, רווקה בת 25, עוסקת בדוגמנות ולומדת לתואר ראשון. מוטי, מבוגר ממנה בעשור, איש עסקים, גרוש ואב לשני ילדים: עפרי בת השבע ואייל בן הארבע. מוטי ציפה שדנה תקבל את ילדיו ותהפוך במהרה למעין “אמא שנייה שלהם”. אולם דנה, שהייתה עסוקה בענייניה והרגישה בעצמה עוד קצת ילדה, ניסתה לרצות את מוטי ולענות על הפנטזיה שלו, אך מהר מאוד הרגישה שהיא גדולה עליה ושאין לה מושג איך עושים זאת. “הרגשתי שאני מגששת באפלה. עדיין לא ידעתי מה זה בכלל להיות אמא, ופתאום נדרשתי להיות אמא לילדים שהם לא שלי! כאלה שאמא אחרת חינכה אותם, גידלה ועדיין מגדלת! לא הבנתי מה תפקידי מולם, ומה אני אמורה לעשות: לחנך? להיות בייביסיטר? לשמש להם כמו אחות גדולה? הרגשתי שהם מאתגרים אותי, בודקים אותי, ובעיקר לא מקבלים את הסמכות שלי. מוטי עבד שעות רבות, ואני ביליתי איתם בימי המשמורת שלו, אבודה לחלוטין”.
גם במקרה של חגית ואלי האתגר היה (ועדיין) גדול . שניהם בני 40 פלוס, בעלי מקצועות חופשיים, שהגיעו לפרק ב’ עם הרבה תקווה ומוּכנוּת לזוגיות טובה פלוס ‘רכוש’ גדול ויקר: כל אחד עם שני ילדים מנישואיו הראשונים. כעבור זוגיות בת כחצי שנה הם החליטו להכיר בין הילדים ולהתחיל לבלות יחד, וזה הלך לא רע בכלל. תוך שנה וחצי הם התקדמו הילוך נוסף, והחליטו לעבור להתגורר יחד. מאז הם מנהלים בית שכולל לעתים שש נפשות (כולם יחד), לעתים ארבע (בני הזוג והילדים שלה), ולעתים רק שניים (כשהילדים אצל ה”אקסים”).
והדברים לא תמיד פשוטים, מספרים השניים, בגלל הדינמיקה העדינה בין שתי המשפחות שחברו למשפחה אחת. הדינמיקה הזו מציפה הרבה מאוד שאלות: מתי ההורה השני אמור להתערב, האם מותר לי לחנך את הילדים שאינם שלי, מה המקום של האקסים בתוך הבית שלנו כהורי הילדים, האם אני אמור לאהוב את הילדים של בן/בת הזוג כמו את הילדים שלי, מה עושים כשהילדים לא מסתדרים ביניהם…ויש עוד.

איך עושים את זה?

אנסה לתת כאן רק כמה עקרונות חשובים שיוכלו להנחות אתכם בתהליך חיבור המשפחות באופן נכון ורגיש ככל הניתן.
1. לאט לאט עם הילדים – חברו את שתי ה”חבילות” בהדרגה. רק אחרי שווידאתם עם עצמכם שהקשר שלכם הוא רציני ולטווח ארוך, הכניסו לתוכו את הילדים. בשלב הראשון פגשו את ילדי בני הזוג ללא ילדיכם, הכירו אותם ובנו עמם קשר. סביר להניח שאם יהיה לכם קשר טוב איתם הם כבר ירצו להכיר את הילדים שלכם. בשלב הבא, שבו תקיימו היכרות בין הילדים, נסו לתכנן מפגשים מהנים ומשמחים שיעסיקו את כולם – יום כיף בבריכה או בלונה פארק, טיול בפארק או סתם ארוחה טובה. יצירת חוויות טובות בתחילת הקשר היא משמעותית וחשובה להמשך הדרך.

2. סבלנות ופרופורציות – גם אם תבצעו כראוי את הסעיף הקודם, לא תמיד זה הולך בקלות. הביאו בחשבון שיכולים להיות רגעים מאתגרים, ואל תצפו להתאהבות מהירה והדדית. זכרו שהתאהבתם בבן/בת הזוג והוא/היא בכם, אבל זה לא אומר שגם הילדים יחושו שותפים בחגיגת האהבה הזו. אולי אפילו להפך: בעבור חלק מהילדים בן זוג חדש להורה משמעו שלב נוסף בוויתור על הפנטזיה שאבא ואמא יחזרו להיות יחד. הוויתור הזה יכול להיות קשה ומכעיס בעבור ילדים רבים, וחצי הכעס עלולים בהחלט להישלח לעברכם. המתינו בסבלנות, יכול לעבור זמן עד שיקבלו אתכם, ועדיין המשיכו להשקיע כדי שהקשר הזה יופנה מראש לכיוונים חיוביים.

3. לא חייב לאהוב, חייב לכבד – השאלה “האם אני אמור/ה לאהוב אותם?” נשמעת לעתים קרובות בקרב הורים ממשפחות פרק ב’. התשובה היא פשוטה – לא מוכרחים לאהוב, כן חייבים לכבד. האתגר – לקבל ילדים שאינם שלך, להיות אחראי להם במידה כזו או אחרת, לחיות איתם ולהתנהל איתם באותו בית – יכול לנוע על הרצף שבין קשר הדוק ואוהב לקשר צונן ומנומס. הכול לגיטימי, אך חייב להישאר בתחומי הכבוד. הקפדה על כבוד, נימוסים ודיבור בגובה העיניים היא הכרחית ומונעת הדרדרות למחוזות שקשה לחזור מהם.
שיטה מצוינת היא להתרכז בתכונות החיוביות של הילד, ולשקף אותן באמצעות חיזוקים חיוביים (אמיתיים כמובן). דנה, המוזכרת בתחילת הכתבה, הצליחה ליצור קשר טוב עם ילדיו של מוטי אחרי שלמדה להחמיא להם על כישוריהם: לעפרי על ציוריה היפים, לאיל על היכולות האקרובטיות שלו. דרך השיקופים שלה לילדים, היא רכשה בהדרגה את חיבתם אליה.

4. זמן איכות להורה ולילדים שלו – גם אם היחסים טובים ואפילו נהדרים, מומלץ למצוא במהלך השבוע ימים שבהם לכל הורה יש זמן עם הילדים שלו בלי שילדי בן/ת הזוג יהיו בסביבה. כך ניתן לאפשר מרחב ואינטימיות לכל משפחה מקורית בתוך המשפחה המחוברת, ואף לגרום לילדים להתגעגע האחד לשני.
כאשר חגית ואלי הבינו זאת, הם החלו לארגן את הסדרי הראייה בהתאם. כך, בימים שבהם הילדים של אלי מגיעים, הילדים שלה עברו לבית אביהם, ולהפך (בימים שבהם ילדיה מגיעים, הילדים של אלי עברו לבית אמם). בסופי השבוע הבית התנהל כך: אחת לשבועיים כולם בילו יחד, ואילו בסופ”ש שאחריו התפזרו הילדים לבתי האקסים, ולחגית ואלי נותר מרחב נהדר לזוגיות ורומנטיקה. אם יש ילדים משותפים זה פחות קורה, כמובן, בעיקר כשהם קטנים. אבל הסיטואציה היפה הבאה מתרחשת בבתים רבים: כשהילדים המשותפים גדלים, הם מדי פעם מצטרפים לאחים שלהם לסופ”ש בבית ההורים האחרים.

5. אמא יש רק אחת / אבא יש רק אחד – כשצפות לכם שאלות כמו: “האם עליי להתערב ולחנך?” או “האם לדרוש שיתייחסו אלי כהורה?”, הזכירו לעצמכם את העובדה הבאה: אמא / אבא יש רק אחת / אחד. הדבר נכון גם אם אתם מעורבים מאוד בגידול הילדים של בן/בת הזוג. לכן, כשההורה הטבעי (הביולוגי) נמצא בבית, ההמלצה היא לא להתערב ולהניח לו לנהל את הדיאלוג מול ילדיו – גם אם הדרך אינה מוצאת חן בעיניכם וגם אם ההתנהגות של הילד פוגעת במרחב הביתי ומעצבנת אתכם מאוד. אם יש לכם מה לומר, מוטב שתעשו זאת בנפרד עם בן הזוג. ואם המקרה נוגע ישירות בכם או בילדיכם, חשוב שתנהלו דיאלוג ותקשורת ישירה ומכבדת, לא מתלהמת ולא ממקום של תוכחה אלא מתוך רצון לשינוי ולמידה. במקרים שבהם ההורה הטבעי אינו נמצא ונחוצה התערבות מבוגר, אתם ללא ספק הסמכות ההורית והאחראית, ובמידת הצורך זהו גם מקומכם להציב גבול לילד.

6. כשהילדים רבים – מה קורה כשהילדים לא מסתדרים ביניהם? ראשית, בואו נזכור שגם אחים טבעיים לא מסתדרים ועימותים הם חלק בלתי נפרד מכל משפחה. רק אחרי שנזכור זאת, ואחרי שניווכח שהילדים לא הצליחו לפתור את העימות ה בכוחות עצמם, כדאי לנהל זאת כך: להזמין את הילדים שאינם מסתדרים לשיחה משותפת, לברר יחד איתם על מה הקונפליקט ומה הקושי, להקשיב ולהציע אפשרויות להתגברות על המשבר. לעתים נידרש לקבוע גבולות וליצור חוקים אד-הוק למצב הספציפי. ככלל, השיטה להזמין את כל הילדים לשיחות משותפות ולהקשיב לדעתם כדי שהחיים בבית יהיו נעימים וקלים יותר בעבור כולם עובדת נפלא – היא הופכת אותם לשותפים לפרויקט חיבור המשפחות ומעבירה את המסר שהאמירה שלהם משמעותית לתהליך.
כדאי גם להציע לילדים התבוננות חיובית על החיבור המשפחתי הזה. לדוגמה: כשבתה הקטנה של חגית יעלי חשה שתפקיד “הילדה הקטנה והמתוקה” נלקח ממנה על ידי נורית הקטנה של אלי (שהייתה צעירה ממנה), היא הגיבה לנוכחות שלה בהתנגדות. חגית הציעה לה להסתכל על ההזדמנות שנוצרה: “את תמיד תהיי הילדה הקטנה שלי, את התפקיד הזה אף אחד לא יוכל לקחת ממך, אך נוצרה בעבורך הזדמנות לתפקיד חדש: את יכולה להיות לפעמים גם “אחות גדולה”, לנורית! זה משהו שלא היה קורה אילולא הפכנו למשפחה גדולה ומורחבת”. יעלי מיד הבינה את הפוטנציאל הטמון ב’לחנוך את האחות החדשה והקטנה’, ומיד התאהבה בנורית ובתפקיד האחות הגדולה שנחת עליה כמתנה משמיים.

ניהול והלך הרוח

מילת המפתח בסוגיית הילדים בפרק ב’ היא ניהול. במקום להמתין שהדברים יסתדרו מעצמם ולהגיב בסגנון “כיבוי שריפות”, מוטב להשקיע מחשבה ולהקדים לעשות כדי שהחיבור המשפחות יהיה נכון ונינוח, אפילו מרגש. פעילויות משותפות, תכנון משותף (למשל מי יהיה עם מי בחדרים), עידוד חשיבה חיובית בקרב הילדים בהתייחס לחיבור המשפחתי והחברויות שיכולות לצמוח ממנו – כל אלה יכולים לסייע בתהליך. כזוג עליכם לזכור שאתם מובילים יחד את הלך הרוח, ואם תתבוננו בחיבור הזה באופן חיובי ותעבדו יחד גם את התחושות הפחות פוטוגניות, תוך כדי הקשבה והכלה של הקשיים, סביר להניח שמהר מאוד הילדים משני הצדדים ילכו בעקבותיכם.
בהצלחה!

 

עוד ב”טייק טוּ”: עם מי הילדים בחג?

גם אתם רבים בלי סוף עם המתבגר? 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.