זה לא “רק פורנו”: שרון אדלר ממפלגת “מגינים על ילדינו” קוראת לנו להתעורר

“שטויות, גם אנחנו ראינו פורנו בגיל ההתבגרות, מה הביג-דיל”? – כך אתם בטח מרגיעים את עצמכם כשעולה לכם בראש תמונה של הילד צופה בפורנו. הכי קל לטמון ראש בחול. שרון אדלר ממפלגת “מגינים על ילדינו” מסבירה למה התירוץ הזה עלוב, ועד כמה אנחנו מנותקים ממה שבאמת קורה לדור ההמשך

 
נסו להיזכר בפעם הראשונה שראיתם סרט כחול. איפה זה קרה, עם מי הייתם, על מה היה הסרט, אולי אפילו תמונה שנצרבה לכם בתודעה. אני חושבת שכל אחד זוכר משהו מהחוויה הזו. אם לא תמונות, אתם בוודאי זוכרים את התחושות שהסיטואציה הזו העלתה בכם. הריגוש, הבלבול והפליאה, העוררות, אולי גם הפחד. בטח הייתה שם סקרנות.
אני זוכרת היטב את הסרט הכחול הראשון שבו צפיתי, אפילו שזה היה סרט מצויר עם עלילה משעשעת ביותר: טרזן מפותח וג’ין שופעת מפלרטטים האחד עם השנייה, מתפשטים באיטיות, נרגשים מאוד מהמעמד – ואני איתם. בסרט הזה הופיעו הרבה כוכבי קולנוע מהעבר, כשהם מצוירים בפוזות מפתיעות ומצוידים בעירום מצויר שלא נראה עוד על המסך. וזה היה לוהט. הייתי אז בת , אולי 14, והחוויה הזו ריגשה אותי מאוד. היא לגמרי לא הייתה טראומטית. את הסרט מצאתי בבית, כנראה הוריי שכחו אותו בסלון, ופשוט הכנסתי לווידיאו וצפיתי. היה שם משהו מסקרן בעטיפה, אם כי מרומז, וידעתי שאני הולכת לראות משהו שלא נועד לעיניי. ובכל זאת – אחלה חוויה. סקסית מאוד. מרגשת מאד. עובדה שאני זוכרת אותה עד היום. אחר כך כבר לא הזדמן לי לראות, הייתי עסוקה מעל הראש בקיום אינטימיות ויחסי מין אמיתיים ולא עלתה בי או בבני הזוג שלי המחשבה לצפות בפורנוגרפיה. היינו ממוקדים בחקירת המיניות שלנו – פנים אל פנים, גוף עם גוף. הטלפון הסלולרי היה אז עולם בדיוני מרוחק, כמו הספרים של אסימוב, וההסתגרות בחדר נעשתה בזוג וללא כל נוכחות של מחשב. אצלי בבית, אגב, היה מחשב, אף כי היינו בין בראשונים, וזאת בזכות אבי שמשוגע עד היום על כל צעצוע אלקטרוני שיוצא לשוק. אבל הנחתי לאחי, פריק מחשבים, להשתלט עליו, ואני עצמי נהניתי בעיקר מרומנטיקה וזוגיות בניחוח גיל ההתבגרות. זה מה שרוב המתבגרים בדורי עשו. הסתובבנו בחוץ הרבה, האזנו למוזיקה, והנערות שבינינו חלמו בהקיץ על האביר על הסוס הלבן. בינתיים, התנסינו בחוויות שונות.

במנהרת הזמן: פורנו בעולם וירטואלי

כעת הצטרפו אלי 30-20 שנה קדימה בזמן, ויחד ננחת בעולם הווירטואלי שבו הילדים שלנו חיים כאילו היה העולם האמיתי. לא כאילו – בעבורם הוא אכן העולם האמיתי. רק תעזו לנתק אותם מהמחשב או מהסמארטפון והם יפלו לתוך דיכאון עמוק, כאילו הכנסתם אותם לצינוק. והם חיים אחרת ונחשפים לחוויות אחרות, שרבים מאתנו לא יכולים אפילו לדמיין, כי פשוט לא היינו שם. לכן, כשאנחנו אומרים “גם אנחנו היינו ילדים” או “גם אנחנו צפינו בפורנו”, אנחנו חייבים להבין שאנחנו לא מסתכלים על התמונה הרחבה, שאנחנו מיתממים וטומנים ראש בחול. אנחנו חייבים להבין שאנחנו חוטאים לאמת, כיוון שאנו מתעלמים מעובדות קריטיות: הזמינות הבלתי נתפסת של הפורנו, הנגישות אליו בצורותיו השונות, הגיל שבו נחשפים כיום לראשונה לתכנים פורנוגרפיים, האופי של הפורנוגרפיה העדכנית. כולנו יודעים שכיום כבר בגיל תשע ילדים נחשפים לפורנוגרפיה, שהסרטים שהם רואים הם ממש לא מצוירים והשחקנים ממש לא מחויכים, שסרטוני פורנו קצרים שרצים בווטסאפ (חלק מהם צילומים אותנטיים – לרוב ללא ידיעת המשתתפת) מגיעים לכל דורש וגם לכל מי שאינו דורש, ושברשת רצות מדי פעם פרסומות נועזות במיוחד (אפילו לסרטי פורנוגרפיה) שלא ראוי שבן או בת השמונה שלכם (שאולי מחפשים ערך תמים בגוגל) יצפו בהם – לגמרי במקרה. אנחנו יודעים את כל זה, אבל לא עושים דבר. הייתכן?
והנזק מצטבר, כי בשונה מחוויית הילדות שלי ושל רבים מכם – הילדים היום לא צופים בפורנו פעם אחת כדי לסמן וי, הם נחשפים לתכנים האלה שוב ושוב וההשלכות שיש לכך הן חמורות בהרבה ממה שרובנו נוטים לחשוב. הבעיה היא שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין איך זה לגדול בעולם וירטואלי, כי לא גדלנו בעולם כזה. והם, אגב, לא יכולים לדמיין איך נראה סקס אמיתי, כי הם חווים אותו באופן כל כך מעוות בעולם הווירטואלי. ולא רק שאין להם מורה אחר (כי חינוך מיני ראוי בבתי הספר זה “עולם בדיוני” ורוב ההורים נבוכים מדי לדבר על זה), מבחינתם אין טוב ממראה עיניים. הפורנו “מלמד” אותם לעשות סקס כמו שאנחנו מלמדים אותם איך לטגן חביתה.

“היא נהנית? בטח שהיא נהנית”

בקבוצת הנוער שאני מנחה אני שואלת את השאלה הבאה:” לאן מסתכלת כוכבת הפורנו בזמן קיום המשגל?”, ואלה הן התשובות הנפוצות שאני מקבלת: “על החבר שלה”, “על החברים שלו”, “על הגוף שלה”, “על הצופים”. רק לאחר שעפות באוויר לא מעט תשובות, צץ מישהו שהשקיע מעט מחשבה בעניין (וזה תמיד קורה) ועונה בשקט: “למצלמה”. שתיקה ארוכה. ואז אני שואלת: “כמה פעמים לדעתכם צילמו את הסצנה הזו?, כמה “טייקים” עשו לה?, בדרך כלל אין תשובה – הקהל הצעיר שקוע עדיין במחשבות כי ברגע אחד הרסתי לו את הפנטזיות. אני ממש יכולה להרגיש את האכזבה שלהם. החלום ושברו. ואני ממשיכה: “הנשים שמצולמות בסרטים האלה נהנות”?, אבל למרות שבשלב הזה הם כבר אמורים להבין שהבחורה שוכבת על הגב ומצולמת כל כמה דקות מחדש (כי החיוך/האיפור/הישבן/ לא היו בזווית המתאימה) – הם מזכים אותי בתשובה נחרצת: “כן, בטח שהיא נהנית”. איך הם יודעים שהיא נהנית?, תשובותיהם: “היא מחייכת”, “היא גונחת”, “היא נוגעת בכל הגברים סביבה, היא אוהבת את זה”.

פורנו בגיל 16: האישה צרחה. הוא לא הבין אם זה מכאב או מעונג

הגיע הזמן להפריך – 10 מיתוסים על פורנוגרפיה ומתבגרים 

בשלב הזה אני מראה להם סצנה על גניחות – אותה סצנה מפורסמת במסעדה, שבה מג ראיין מחקה זיוף אורגזמה בסרט המיתולוגי “כשהארי פגש את סאלי”. חיוך נבוך נסוך על פניהם. אני ממשיכה לקטע סטנד-אפ בנושא. הם צוחקים. זה בדיוק הזמן לספר להם שהצלמים בתעשייה משתמשים במצלמות מתקדמות ובזוויות וטכניקות צילום מתוחכמות, ושדברים שרואים מכאן ממש לא רואים משם. העובדה הזו מרגיעה את הבנים. מאוד. אני מנסה להבהיר להם שנשים לא עושות תרגילי אקרובטיקה במהלך סקס כמו בסרטים האלה, ושלרוב בני האדם קשה להגיע עם הרגל לאף ולהמשיך לחייך בנונשלנטיות. בסוף ההרצאה נער בן 16 נותן לי עצה מעשית. “תגידי לבנים שלא יחשבו שאם בחורה מחייכת אליהם זה סימן שהיא רוצה סקס”. אני מודה לו, ואכן משתמשת בעצה שלו מאז. אפילו אני לא חשבתי על זה. נכון, בסרטים כחולים אין משפטי פתיחה, אין חיזור, אין מבוכה, אין רצף. הגברת מחייכת, הגברת נשכבת.

ביצועיסטים וביצועיסטיות בתיאטרון מין

רק במפגש האחרון סיפרה לי נערה צעירה שלא קרה לה אפילו פעם אחת שהיא נכנסה לאתר להורדת סרטים ולא ‘קפצה’ לה סצנה מסרט כחול או הזמנה למימוש הפנטזיות המיניות. היא כבר רגילה לכך. גם החברות שלה. מביך אותן לדבר על זה, הן גם מרגישות אשמות על כך שהן סקרניות, “אבל זה קופץ” – אין להן שליטה על כך. וזה מסקרן. ובעיקר מבלבל. נערה אחרת אומרת לי שלדעתה בנים יודעים הרבה יותר מהן על סקס, כי הם חושבים רק על זה ומריצים סרטים כחולים בסמארטפון בחבורות בבית הספר. הבנות מרגישות שהן נשארות קצת מאחור. נערה אחרת, בת 14, אומרת בקבוצה: “כולם חושבים שאנחנו יודעים המון על מיניות בגלל כל המידע ברשת, אבל אף אחד לא באמת מסביר לנו. אין לנו מושג!. הלוואי שהיו מדברים אתנו על זה – אבל באמת”. ציטוט שלה.
בכלל, בנות נשמעות בדרך כלל מפוכחות יותר מהבנים בכל מה שקשור לפורנוגרפיה, אולי מכיוון שהן צופות פחות, אולי מסיבות אחרות (אינטליגנציה נשית וכאלה). ובכל זאת – כשנערה אינטליגנטית אמרה לי שבינתיים היא לא צופה, אבל ברגע שהיא תרצה לקיים יחסי מין היא תראה סרטים כחולים רק כדי לדעת מה לעשות – נדלקה אצלי נורה אדומה.

בני העשרה ובנות העשרה של היום לא מדמיינים רק את הנשיקה הראשונה, את הליטוף, את המגע. הם חושבים רחוק יותר ומאמינים שיש דרך נכונה “לעשות את זה”. הם מאמינים שצריך להיראות בצורה מסוימת, שיחסי מין הם הצגת תיאטרון אחת גדולה – לא אישית ולא רגשית, ושצריך לעמוד ב’סטנדרטים גבוהים מאוד’ כדי להיות הביצועיסט/ית המושלמ/ת. כל מי שלא משחק את המשחק הזה (שחלק ממנו הוא צפייה ממושכת בסרטוני פורנו) הוא לא “גבר” או לא “סקסית”.

https://www.youtube.com/watch?v=Y39jDX7LE_o

הכותבת היא מנחת קבוצות בני נוער בנושא “חיזור אלים”, מטפלת באמנות ומדריכת הורים, מעבירה לתלמידי תיכון ברחבי הארץ הרצאה חדשה על פורנוגרפיה בשם “איזה מין כחול”’, פעילה במפלגה החדשה “מגינים על ילדינו – מפסיקים להאכיל אותם פורנו” – בראשות יחזקאל שטלצר