מאת הדר פרנקו.
שייך לקטגוריית גוף ונפש, מאמרים

dreams of teenagers. shutterstock

 

כולנו חולמים, גם אם נדמה לנו שלא כיוון שאיננו זוכרים דבר. מה מאפיין חלומות של מתבגרים? איך נוכל לתעל את החלומות לחוויה משפחתית אינטימית, ולהציץ אל נבכי נפשו של ילדנו המתבגר? ואיך בכלל מתעדים חלום? עולם החלומות

 
מחקרים מראים כי לקראת גיל תשע, בשלב שבו שהילד מתחיל להפריד בין מידע שהוא מוכן לחלוק עם אחרים לבין תחושות וחוויות שנשמרות כסוד, זיכרון החלום שלו עשיר בפרטים רבים יותר ויותר. הקשבה לסיפור החלום של הילד ולמסרים העולים ממנו תאפשר לנו המבוגרים ללמוד על התהליכים הפנימיים שהוא חווה, ובעיקר סביב טקסי מעבר בגיל ההתבגרות. כל שלב בהתפתחותנו זוכה לאפיונים ייחודיים בשעות השינה. ים, אש, תעופה, הריון, דמויות מהמשפחה וממעגל הקרובים, נפילה, טביעה, מוות, חיות, טבע, הוראה, הדרכה – כל אלה הם רק חלק מהסמלים והמוטיבים המופיעים בחלומות שלנו בגילים שונים. אולם על אף שישנם ארכיטיפים זהים או דומים אצל כולם, הפירוש לחלום משתנה מאדם לאדם בהתאם לתכנים המעסיקים אותו ולשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא.

עוד ב”גוף ונפש”: מה הקשר בין מתח נפשי לאלרגיה? 

החלום ושברו: אנחנו חלמנו על אוניברסיטה, והם?
 
מבחינת רבים עיסוק בחלומות הוא בזבוז זמן. לכן מגיל צעיר נוהגים מבוגרים לפטור את סיפורי החלומות של ילדיהם, וכך דור רודף דור והחלומות מתפוגגים במציאות הערה. אבל אפשר גם אחרת. אפשר להנכיח את שיח החלימה במרכז הבית, על ידי כך שהורים וילדים ישתפו זה את זה בסיפורי החלום וירקמו את הסיפור המשפחתי דרך שפת החלומות – המהווה ראי לנפש. איך עושים את זה?

עיוותי גודל וצורה בחלום

בתרבות המערבית כולם רודפים אחרי השעון. אנחנו מתעוררים בבוקר, מזדרזים לצאת לעולם, רצים אצים כדי לצבור עוד ועוד חוויות בזמן שהפיתויים והגירויים מקיפים אותנו מכל עבר. ההתבגרות, כמו שאתם יודעים, גם היא ממהרת לבוא, מקדימה את זמנה כל פעם עוד קצת. החברה דוחקת בנו להתבגר, להתפתח מקצועית, להרוויח יותר ויותר, ולחפש את האושר בסימנים חיצוניים. כן, זה מכבר שכחנו לכבד את הצעידה האיטית, לקדש אותה, ליהנות מהדרך ולהכיר לעומק את מסע החיים ואת עצמנו. למזלנו, הגוף שלנו דורש מנוחה פיזית, וזו סוחפת אותנו לילה אחר לילה לעולם החלומות. בזמן החלימה הגוף שלנו מרפה, ומתרחשת אינטגרציה בין המידע שנאסף במהלך היום לבין התת-מודע המכיל חוויות, רגשות, יצרים ופחדים.
ייתכן כי אתם או הילד שלכם אומרים “אני לא חולם” או “אני לא זוכר חלומות”. מנגד, יש הטוענים “בכל בוקר אני זוכר מלא חלומות ונדהם ממה שעולה מתוכי”. כך או אחרת כולנו חולמים. האדם הוא יצור חולם מעצם מהותו. יש הטוענים כי תינוקות חולמים כבר ברחם אמם ומבלים לאחר לידתם שעות רבות בחלימה. ככל שאנו מתבגרים משתנה החלימה, ובהדרגה מתפתחת היכולת לזכור חלומות ולהפריד בין חוויית החלום לחוויות הערות.
בגיל ההתבגרות חווה הילד שינויים פיזיולוגיים ותהליכים רגשיים, המעוררים בו תחושות של קבלה ודחייה ביחס לגבולות גופו וזהותו. לכך יש ביטוי, כמובן, גם בחלימה. מכאן מגיעים, למשל, חלומות על עיוותי גודל וצורה. נוסף לכך נמצא כי בחלומות המתבגר עולים, לעתים קרובות, פחדים חברתיים, ביטויי לחץ, הישגיות, תחרותיות, תחושות מרד, התאהבויות, התרגשויות, וכן חיבוטי גוף ונפש.
היות שחלומות מעוררים בנו קשת רחבה של רגשות חזקים, לעתים קרובות אנחנו שומרים את תכני החלום לעצמנו. המראות בחלום עשויים לעורר בנו שמחה ולרפא אותנו, ואילו פעמים אחרות הם מעלים בנו תחושות מצמררות, מכעיסות ומבהילות, ואף גורמות לבושה ולפחד. בתרבות המערבית המודרנית שבה אנו חיים, הנטייה הרווחת היא לראות בחלום חלק בלתי משמעותי בחיינו, וזו סיבה נוספת לכך שסיפורי החלום נשארים בין החולם לבין עצמו. במקרים אחרים מפורשים החלומות באופן שלילי, לעתים אף כמפחידים ומבהילים. אולם למעשה, החלום הוא פשוט אשנב שדרכו ניתן להציץ לעומק הנשמה ובדרך זו לאפשר אינטימיות משפחתית.

שפת תיעוד החלומות

סיפורי חלומות מלמדים על עולמם הפנימי של החולמים דרך עדוּת אישית כנה ורגישה. המקשיב והמספר לומדים האחד על השני ויוצרים מרחב אינטימי משותף, אולם עלינו לזכור כי שיתוף כזה דורש אומץ רב. המשתף פורש את רגשותיו דרך מארג סמלי החלום, וההקשבה לחלומות יוצרת שיחה מאפשר למשפחה לזהות מה מציק או כואב או מפחיד או משמח את בני המשפחה.
למידע העולה מהחלומות יש להתייחס ללא שיפוט או ביקורת. עלינו להקצות לכך זמן ולהקשיב לחלומות בנינוחות ובאמפתיה. יחד אפשר לנסות להעניק לחלומות פרשנות המתאימה לאישיות הייחודית, לשלבי ההתפתחות ולחברה המקיפה את החולם. הקשבה לחלומות של ילדנו והצעת פרשנות תומכת יכולות לשמש כהנחיה מצד ההורה לילד וכקריאה מצד המתבגר לעזרה מהמבוגר (לעתים הבקשה היא לחיבוק ותמיכה).
אנשים רבים טוענים שאין להם זמן בבוקר לשבת ולכתוב חלומות. הם הרי ממהרים להגיע לבית הספר ולעבודה, ולרוץ אל שאר משימות היום. אבל בעיניי אפשר וצריך לנהוג אחרת. ההמלצה שלי היא לקום בכל בוקר עשר דקות מוקדם יותר, ולכתוב את החלומות כמה שיותר קרוב לזמן ההתעוררות. לאחר שהחלום נכתב, אפשר לחזור ולעיין בו בהמשך היום, לבד או מול בני המשפחה, ולהרהר בפרשנויות. שיח החלימה ילמד אתכם כי כל אחד מתבונן בחלום מזווית שונה. זהו שיח המעשיר את הפרספקטיבה של היחיד ושל המשפחה כיחידה המתפקדת יחד. קריאה חוזרת ביומני החלימה האישיים והמשפחתיים תאפשר לכם לראות כיצד החלום העניק לכם ארגז כלים לפעולה ממשית במציאות, מבחינה רגשית ורציונלית.

הקשבה לרחשי הלב

לכולנו יש אפשרות ללמוד את שפת תיעוד החלומות. ככל שנתרגל מדי בוקר חלימה מודעת ועבודה עם “רמזי שליפה” (כל נתון או פריט מידע מקושר לפריט אחר), כך ההיזכרות תהיה קלה וזמינה יותר ונוכל לנהל שיח חלימה זוגי, משפחתי וקהילתי. דרך מסע החלימה אנו קשובים לרחשי הלב הכמוסים של ילדינו ושל בן/בת הזוג ומתאפשר לנו להעניק לכל אחד מבני הבית את מה שנחוץ לו בזמן ובמקום הנכון.

הכותבת היא דוקטור לקרימינולוגיה; סוציולוגית המתמחה בפמיניזם, חירות וזכויות אדם; מרצה ומנחת סדנאות בנושאי התפתחות עצמית וחלימה ויוצרת היומן לתיעוד חלומות; וגם – שותפה להורות שוויונית ואם לשלושה ילדים בחינוך ביתי, מורה ותלמידה נצחית. לעמוד הפייסבוק של הדר פרנקו