מאת אסנת ניר.
שייך לקטגוריית בצפר

tablets instead of books. shutterstock

 

במשרד החינוך נערכו בשנה האחרונה לרפורמה משמעותית: החלפת ספרי הלימוד בטאבלט. האם מדובר בהתאמה מבורכת והכרחית של מערכת חינוך ותיקה למציאות המתחדשת?, מהם החששות של הורים מהשינויים הצפויים בתהליך הלמידה של ילדיהם?, ואיך המורים נערכים לכך? יצאנו לבדוק חסרונות מול יתרונות של הרפורמה שאמורה ליישר קו עם שאר העולם

 
הזיכרונות שלנו מבית הספר כוללים ילקוט ענק על הגב, כזה ששקל כמעט כמונו, שרבוט במחברת עם עטים צבעוניים לאורך השיעור ותחרות סמויה – למי בכיתה יש את כתב היד הכי יפה. זיכרונות הילדות של ילדינו מבית הספר, כך נראה, יהיו מורכבים מתמונות שונות בתכלית. זה מכבר הפכו המסכים הדיגיטליים לחבריהם הטובים של ילדינו בשעות הפנאי, אולם כעת נדמה שהם ילוו אותם בהתמדה גם בשעות הלימודים. מערכת החינוך, המודעת למציאות המשתנה, פועלת בשנים האחרונות כדי להתעדכן ולהתאים עצמה לאורח החיים המודרני. לצורך כך היא מפתחת מגוון רחב של תכניות חינוכיות דיגיטליות, כשהמטרה היא להתאים את מערכת החינוך למאה ה-21.

אפליקציות שיסייעו למתבגרים להצליח בבגרויות 

ביקורת: הסופר סטרייקה שדווקא ירחיק את הילד שלכם מהמסך

פירסינג? כל מה שצריך לדעת לפני שאומרים לילד “כן” 

ברוח ההתחדשות הטכנולוגית הזו ומתוך רצון להפוך את בתי הספר למעודכנים ואטרקטיביים יותר בעבור ילדינו, משרד החינוך החל לאחרונה לקדם את הכנסת הטאבלט לבתי הספר ברחבי הארץ, כשהמטרה הסופית היא לפנות לו מקום כחבר קבוע על ספסל הלימודים. אולם לצד גורמים רבים המברכים על היוזמה ומעודדים אותה, עולים לא מעט קולות הקוראים לנו לעצור את המרוץ הטכנולוגי הזה ולבחון אותו מחדש. אם כך, האם תהליך הכנסת הטאבלט לבתי הספר הוא רפורמה מהפכנית ומבורכת, שבעלי תפיסה מעט מיושנת פשוט טרם התרגלו אליה?, או שמא מדובר בצעד דרמטי שהשלכותיו מרחיקות הלכת מבחינות שונות (לימודית, התנהגותית ובריאותית) אינן מובאות בחשבון?

שילוב טכנולוגיות בהוראה

ד”ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית בתיכון “עמל א'” בפתח תקווה, אומרת כי כיום הנחת המוצא בעולם היא שלא ניתן לקיים מערכת חינוך מודרנית בלי לשלב טכנולוגיות בהוראה. מרבית מדינות העולם, ובהן ארצות הברית, דרום קוריאה, טורקיה, צרפת, יפן וכמובן ארצות סקנדינביה, מטמיעות אמצעים טכנולוגיים רבים בחינוך. “בארה”ב, למשל, יש מדינות המחייבות תלמידי תיכון ללמוד קורס מקוון באמצעות למידה מרחוק, ואילו בשוודיה תמצית התפיסה החינוכית היא שבית ספר אינו אי בודד המנותק מסביבתו”.
כאמור, בשנה האחרונה גם משרד החינוך מצטרף למגמה העולמית. תכנית הכנסת הטאבלטים כלולה בתוך עשרות הרפורמות שמונהגות במערכת בשנים האחרונות, אולם נדמה כי רבים מאוד מקווים שלפחות היא תונהג בהצלחה על אף השינויים שקורים ועוד יקרו בהרכב הממשלה והמשרד.
“אנחנו נאבקים כאן על העיקרון של קידמה”, אומר ד”ר עופר רימון, מנהל מינהל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע במשרד החינוך. “המגמה היא להשאיר את בתי הספר מעודכנים ומחוברים לטכנולוגיה חדשנית, לא לשמורות טבע לא רלוונטיות שדומות להתנהלות במאה ה-19. וכדי להפוך את הסיסמאות למציאות, כבר השנה התחיל משרד החינוך להפעיל את “תכנית התקשוב בגישת מחשוב ענן”, שבה לוקחים חלק כ-1,800 בתי ספר.
איך פועלת התכנית?
“התכנית פועלת בבתי הספר בשני דגמים – בסיסי ומתקדם. בבתי הספר בדגם הבסיסי מלמד המורה באמצעות טאבלט שמוצג על מקרן, ואילו הילדים ממשיכים לעבוד על מחשב אישי בביתם. בדגם המתקדם, כל תלמיד מצויד בטאבלט אישי ושאר השירותים שמספק משרד החינוך מורחבים עוד יותר (רוחב הסיב האופטי, היקף התמיכה הטכנית ועלות החבילה)”, מסביר ד”ר רימון. העלויות, אגב, הן 240 אלף שקל לדגם המתקדם לעומת 75 אלף שקל לדגם הבסיסי. במקביל בנה משרד החינוך מעל 8,000 מערכי שיעור מתוקשבים להעשרה ולשימוש התלמיד, ולכל הורה ניתנת חבילה (בעלות של 10,000 שקל) של תוכן דיגיטלי. החבילה מהווה סוג של ואוצ’ר לרכישת מערכי השיעור. התכנית עתירת המשאבים הזו כוללת גם תמיכה טכנית ופדגוגית לתלמידים, מרחוק ומקרוב, על ידי מרכז תקשוב שהוקם בבית הספר.
מדובר בעלויות גבוהות מאוד, למה בעצם זה כל כך חשוב לכם לעבור ללימוד בטאבלטים?
“לספר הלימוד הדיגיטלי ישנם יתרונות גדולים, שאיננו מוכנים לוותר עליהם”, מבהיר ד”ר רימון, ומונה אותם: “עדכניות, היכולת לעשות חיבורים ולהוסיף שכבות מידע, השיתופיות של המידע בין הילדים בכיתה, הפּשטוּת שברכישת הספרים, הפחתת העומס בילקוט שהתלמיד נושא על הגב, וכמובן החיסכון המשמעותי בשימוש בנייר וזיהום הסביבה”.
מורים רבים לא גדלו על ברכי הטאבלט, האם כולם יודעים ליישם את התכניות החדשות?
“בכל בית ספר המשתתף בתכנית עוברים השתלמות בית ספרית על ידי מומחה של 30 שעות, וזאת בנוסף ל-30 שעות השתלמות למקצועות ספציפיים”, אומרים במשרד החינוך. “נוסף לכך ישנה תמיכה של מוקד טלפוני במשרד החינוך לאורך כל השנה, הדרכה במידת הצורך ואתרים שמציעים חומרים רבים למורים”.
הפסיכולוגית ד”ר אלוני סבורה אף היא כי יתרונות הלימוד בטאבלט הם רבים. “באופן טבעי ילדים עושים שימוש במיומנויות שנרכשו על ידיהם מגיל צעיר. מיומנויות אלה ישמשו אותם גם בעתיד בעבודתם, בכלכלה ובחברה”, היא אומרת. “למעשה, השימוש בטאבלט הופך את הילדים לחוקרים פעילים שמשקיעים בחיפוש מידע, לומדים לתכלל אותו ממקורות שונים, להבחין בין עיקר לטפל, להשוות וליצור תובנות משמעותיות”.

תקשורת אנושית – יהיה דבר כזה?

לא כולם חושבים שהכול ורוד. הורים רבים, שחלק מהם נמנע עד היום מלקנות לילד טאבלט על אף הלחץ החברתי, חוששים מכך שלשימוש ממושך ורב במכשירים הדיגיטליים יהיו השלכות בריאותיות וחברתיות על ילדם. טלי, אמא מאזור המרכז, אומרת: “אין ספק שהטאבלט קל יותר מילקוט על הגב, אך רשימת החסרונות שלו ארוכה מדי. הילדים לומדים לעשות ‘קופי פייסט’ בלי לקרוא, לסכם ולהפנים. נוסף לכל, המסך ממכר והופך את הילדים למנוכרים. גם החיפוש הממוקד מטרה בטאבלט מונע מהילדים להיחשף לתכנים נוספים שעשויים להעשיר את עולמם, כמו שעושים האנציקלופדיה והספר”. טלי אינה האמא היחידה שמצביעה על החסרונות האלה, אם כי קשה להצביע על מחקרים שתומכים בחששות הללו – למעט הכוח הממכר של המסכים. הבעיה היא שמסקנות ומחקרים בנושא יימצאו בוודאי רק עוד עשור או שניים, לאחר שהילדים שלנו יהיו סוג של שפני ניסיון של המהפכה הדיגיטלית הזו.
הטאבלטים הוכרו מזמן כעובדה קיימת, אך אין בכך כדי להפחית חששות של רבים מפני הנזק החברתי שטמון בהם ובמכשירים אחרים. להפך. כשבכל בית ממוצע יש לילד סמארטפון ולפעמים גם לפטופ וטלוויזיה בחדר, שיטת הוראה טכנולוגית עלולה ליצור מציאות שבה הוא מחובר למסך כמעט בכל רגע נתון בשעות הערות שלו. המחזה שבו יושבת חבורת צעירים (בינינו, לפעמים גם מבוגרים) וכל אחד מהחברים בוהה במכשירו האישי – אינו נדיר וגם אינו סימפטי. המשחקים בשכונה בשעות אחר הצהריים הוחלפו כבר מזמן בתקשורת ברשתות החברתיות, ודמה שאם ניקח מהילדים שלנו את המרחב היחיד שבו הם עדיין נדרשים לעיין בספרים ולתקשר ישירות אחד עם השני – לא יישאר דבר (נטול מסך). אולם ד”ר אלוני חושבת שההיסטריה מיותרת כיוון שלא חייבים לבחור ב”הכול או כלום”. במילים אחרות, גם כאן יש חשיבות רבה למינון ולהתאמה לגיל הילדים. “להורים יש אחריות לדאוג לפעילות של הילדים אחר הצהריים, כמו השתתפות בחוגים, פעילות גופנית, ואפילו יציאה לבילוי משפחתי משותף. ואז, כמובן, כולם משאירים את הסמארטפון בבית”.
איך בכלל יוצרים גבולות כאלה במציאות שלנו?
“המסר צריך לעבור מצד מערכת החינוך ומצד ההורים. צריך להיות שימוש מושכל בטאבלט במהלך שעות בית הספר ופינוי זמן אחר הצהריים לפעילויות ספורטיביות”, מציעה ד”ר אלוני.
לעמדה זו מצטרף גלעד האן, חוקר ומרצה על סיכוני רשת, ששימש בעבר כחוקר עבירות ופשעי מחשב בצוות עבירות הסייבר של המשטרה. לדבריו, “הטאבלט הוא כלי נהדר ונפלא אם משתמשים בו נכון. הוא מנגיש מידע רב יותר מאשר חומר כתוב, מאפשר לשלב באמצעותו למידה בקבוצות ואף עוזר למורים להגיע לילדים שמתבלטים פחות בהוראה הפרונטלית- אותם תלמידים שקטים ומופנמים”.

איומים נוספים: אלימות וקרינה

כשאנחנו חושבים על למידה משמעותית עולה לרובנו בראש תמונה של מורה המתייחס באופן פרטני לתלמיד, מאתגר את חשיבתו וחושף אותו לערכים ותכנים רצויים. איך הלמידה בטאבלט עולה בקנה אחד עם התמונה הזו? האן סבור כי דווקא הלמידה באמצעות טאבלט יכולה להיות הרבה יותר משמעותית מהלמידה הקיימת, אך רק כל עוד ננחה את המורים ואת התלמידים לעשות שימוש נכון בכלי הזה. “לצערי, כשזה נוגע לילדים הם לא תמיד מקבלים הכוונה מספקת, ולכן הם עלולים להשתמש בטאבלט באופן לא ראוי”. האן מתאר מקרים שבהם תלמידים מצלמים מורה בזמן שיעור ולועגים לו, מקרה שבו בנים צילמו עצמם מעבירים יד על אחוריה של ילדה והעלו לרשת, ואף מקרה שבו הפיצו תמונה של ילדה בקבוצת הפייסבוק של הכיתה וכתבו שהיא שעירה וצריכה להוריד שערות בחזה. “הילדים לא מבינים שהם מבצעים עבירה, שמה שהם עושים זה בריונות ואלימות. אנחנו, ההורים והמורים, נתנו לילדים סכין חד שמאפשר להם לפגוע באחרים בלי שהם יבינו את ההשלכות. התפקיד שלנו הוא להדריך אותם”.
ועדיין אתה מאמין שהקידמה והטכנולוגיה הן דבר חיובי. איך עוקפים את הסכנה?
“צריכה להיות נוכחות הורית והדרכה רבה בכל הנוגע להשלכות המוסריות, החברתיות והפליליות של שימוש לא נכון ברשת. אחת הבעיות היא שישנם לא מעט מורים שמגלים רתיעה ופחד מהטכנולוגיה”.
משרד החינוך מודע לסכנות הטמונות בשימוש הטכנולוגי. “במסגרת תכנית התקשוב כל בית ספר מחויב לבצע פעולות שקשורות לאינטרנט בטוח”, מסביר ד”ר רימון. “המחנכים צריכים להקדיש לנושא לפחות שלושה שיעורים בשנה, ובכל במקרה שמורה או הורה מזהים פגיעה ניתן לפנות אלינו דרך האתר. אנחנו פועלים גם בשיתוף עם גוגל כדי לזהות בעיות. “נוסף לכך, בכל שנה מתקיים ‘שבוע האינטרנט הבטוח’ בשיתוף עם כלל הגורמים – הצבא, המשטרה, גוגל, אינטל ועוד. המטרה היא להעלות את המודעות של התלמידים לנושא ולתת מענה לצרכים שמעלים ההורים”.
מהי התייחסותכם לחששות ההורים מהקרינה הרבה שאליה נחשפים ילדיהם בבית הספר?
“פיתחנו חוזר מנכ”ל עם הנחיות רגולציה בשיתוף עם משרדים רבים”, אומר ד”ר רימון. “כך למשל, כשהמורה מסביר באופן פרונטאלי לא משתמשים ברשת אלחוטית. אנחנו עובדים לפי תקן בינלאומי, ובכל הבדיקות שערכנו עד כה לקרינה הנפלטת מהראוטרים (הנתבים), לא נמצא שום ממצא מדאיג”.
נדמה כי אף אחד מאתנו לא יודע עדיין מהן ההשלכות הבריאותית של הקרינה מהמכשירים המקיפים אותנו, ובמקומות מסוימים ישנם הורים הנאבקים על כך שילדיהם לא ילמדו בסביבה עמוסה בקרינה. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכיום יש רשת אלחוטית (Wi fi) כמעט בכל מקום אפשרי – אם בסביבת המגורים, אם בגני השעשועים בעיר ואם ברכבת ישראל.

עוד נטל כלכלי להורים?

היבט בעייתי נוסף הכרוך בהכנסת הטאבלטים לבתי הספר בלט לאחרונה במחאת ההורים שהתקיימה בהוד השרון, לאחר שאלו נדרשו לשלם עבור המכשירים של ילדיהם. לאף אחד אין ספק שההורים בארץ נושאים בנטל כלכלי לא מבוטל כדי לממן את לימודי ילדיהם וכי דמי ההורים פוצים לכל עבר (בעבור טיולים, ספרים, העשרות למיניהן והרשימה עוד ארוכה). שילוב הטאבלט עלול להעמיס על ההורים נטל נוסף, שאינו מסתכם רק ברכישת טאבלט אלא גם בתשלום לביטוח ולהוצאות נלוות.
איך מתמודד משרד החינוך עם הנטל הכלכלי להורים?
כניסת בית הספר לתכנית מותנית ברצון של 70 אחוז מההורים”, מסביר ד”ר רימון. “בדגם הבסיסי אין בעיה, כי לילדים אין בו טאבלט אישי. בדגם המתקדם אנו מספקים לכל בית ספר מענק של 100,000 שקל לרכישת טאבלטים בעבור מי שידו אינה משגת. בדרך כלל זה די והותר, אך אם הסכום אינו מספיק אנחנו יודעים איך להתמודד גם עם זה”.
ד”ר רימון מוסיף כי משרד החינוך התחיל לרכוש זכויות על שימוש בספרים דיגיטליים, במטרה להוזיל משמעותית את עלות ספרי הלימוד. “השאיפה היא שבדגם המתקדם כבר יעברו לספרי לימוד דיגיטליים בכל מקצועות הליבה, ושחלק מהם יהיו ללא עלות – כל עוד בית הספר בוחר בספר שמשרד החינוך רכש את זכויותיו. אולם גם בלי העניין הזה עלות הספרים הדיגיטליים נמוכה ועומדת על כארבעים אחוזים מספר רגיל”.
אין ספק כי להכנסת אמצעים טכנולוגיים דיגיטליים למערכת החינוך ישנם יתרונות לצד חסרונות. אולם לצד הדיון על טיבו של הצעד הזה, על רקע המצב הפוליטי והכלכלי במדינה נדמה כי עתיד הפרויקט נתון בערפל. כ-1,800 בתי הספר שכבר מתוקצבים ימשיכו במתכונת הנוכחית, אך עתידם של כלל בתי הספר, שמשרד החינוך תכנן לכלול ברפורמה, נותר בערפל.