מאת מאיה טל.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים, תוכנית חיסכון

saving for the kids. shutterstock

 

בישראל 2015 משפחות רבות ממעמד הביניים חורקות שיניים כדי לסיים את החודש. חלק מהן מצויות במרדף מתמיד אחר קניית דירה. בינתיים קרב היום שבו הילדים המתבגרים יצטרכו עזרה במימון הלימודים והמחייה היקרה, וההורים מצרים על כך שאין ברשותם שום תכנית חיסכון. האם בכל זאת יש דרך לחסוך לילדים?, ואיך נוכל לעזור לדור הבא בדרך אחרת? מדריך כלכלי

 
משפחות רבות מתחילות לחסוך לילדים כבר מרגע לידתם. יש הסוגרים את הקצבה שהם מקבלים מהמוסד לביטוח הלאומי בעבור הילדים, אך רבים אינם מסתפקים בכך ופותחים תכניות חיסכון נוספות. הכוונה, הראשונית לפחות, היא לא לגעת בתכניות הללו עד שהילדים יגיעו לבגרות. אולם בשנים האחרונות נראה כי חיסכון לילדים הפך לפריבילגיה, שרק אחוז קטן מהמשפחות במעמד הביניים יכול לממש. משפחה ממוצעת נאלצת כיום להתמודד עם מצב פרדוקסלי ומתסכל: מצד אחד – התמודדות יומיומית עם יוקר המחיה ומאמץ מתמיד להישאר עם הראש מעל המים, מצד שני – הצורך לספק לדור הבא גלגל הצלה כדי לאפשר לו להתחיל את החיים במדינה קשת היום שהפכנו להיות. במדינה הזו, אגב, ישנן לא מעט משפחות, חלק מהן כבר לא כל כך צעירות, שנתמכות עדיין על ידי ההורים (כלומר, הסבים והסבתות) – אם לצורך רכישת דירה או דמי שכירות ואם כעזרה בהוצאות השוטפות. הכוונה היא לאותו דור הורים-סבים שחיים ברווחה כלכלית יחסית, כיוון שצמחו פה בתקופה סימפטית יותר מבחינת תנאי העבודה והפנסיה – קצת לפני שמחירי הקוטג’ והמילקי הוציאו המונים לרחובות (או לחו”ל). האם תם העידן שבו הורים “חוסכים לאוניברסיטה של הילד”?, ואולי יש דרכים אחרות לסייע לדור הבא? פנינו לשרון לוין, מנהלת תחום הדרכה לקבוצות בארגון “פעמונים”, המסייע למשפחות המצויות בבעיות כלכליות באמצעות הדרכה וליווי מקצועי בתחום הפיננסי וההתנהגותי, כדי שתייעץ לנו איך לצאת מהפלונטר?

“תמיד אפשר לוותר על משהו”

“האתגר הגדול למשפחות כיום הוא לחיות ממה שיש”, אומרת לוין. “הרבה משפחות חיות היום ללא בקרה או מעקב אחר ההוצאות שלהם. הן לא יודעות על מה הן מוציאות או כמה עולה כל דבר. למשל, אם תשאלי משפחה ממוצעת כמה כסף היא הוציאה על בגדים בחודש האחרון, סביר להניח שלא ידעו לענות לך במדויק. גם לא על ההוצאות על מתנות או על בילויים. אפילו לא כמה הם מפרישים לפנסיה כל חודש. ואלה הם רק חלק קטן מסעיפי ההוצאות”.
מה הסיבה לכך?
“אנחנו קונים עם העיניים, לפי מה שאנחנו רואים. קבלת ההחלטות שלנו מושפע מאוד מגורמים סביבתיים, כמו לחץ חברתי, כי אם לכולם יש – לי או לילד שלי לא יהיה?; יש גם את הרצון להראות ש’אצלי הכול בסדר’ ולכן אני יכול לפנק את המשפחה שלי בחופשה באילת באלפי שקלים, אפילו אם יש מינוס בבנק. גורם נוסף הוא זמינות הכסף, שבאמצעותו מפתים אותנו לקחת הלוואות בקלות, וכמובן כל תרבות השפע הגדושה במבצעים ופיתויים. רובנו לא עוצרים לחשוב האם באמת אנחנו צריכים את המוצר הזה או שמא אנחנו פשוט רוצים בו. ויש הבדל גדול בין השניים. הכול צריך להיות כאן ועכשיו, אנחנו לא יודעים לדחות סיפוקים ולקנות רק כשבאמת צריך”.
מה תוכלי להמליץ למשפחה שמעוניינת לחסוך לילדים?
“ההמלצה הראשונה היא לבנות תקציב משפחתי לפי סדרי העדיפויות שלנו. צריך לשבת ולחשוב יחד כמשפחה מהן ההוצאות האמיתיות שלנו – על מה לא נוותר, מה חשוב לנו מאוד ועל מה נוכל לוותר. רק כך ניתן יהיה ליצור תקציב מאוזן, שבו ההוצאות קטנות מההכנסות. במקביל, כמובן, יש לנסות להגדיל את ההכנסה במידת האפשר. הרעיון הוא שתמיד אפשר לוותר על משהו, גם כשבטוחים שלא. מתוך עשרות אלפי תקציבים שנבנו עם משפחות שפעמונים ליוו – תמיד נמצא משהו שאפשר לוותר עליו.

לאייפון 5 אין לכם כסף אבל למכונת כביסה יש?

כך תלמדו אותם שהכסף לא צומח על העצים

 

“כאן נכנס לתמונה סדר העדיפויות, כי אם חשוב למשפחה לחסוך לילדים – היא חייבת ליצור לכך סעיף תקציבי. כלומר, זו צריכה להיות הוצאה קבועה. ואכן, הורים רבים ‘שמים בצד’ את קצבת הילדים מהביטוח הלאומי, אך חשוב לזכור מה מטרת הכסף הזה. אם הורים מחליטים שזהו חיסכון לטובת הלימודים הגבוהים של הילד, הם צריכים לסגור את התכנית הזו ולא לשבור אותה בכל רגע שהם נכנסים לקושי כלכלי. צריך גם לזכור שהרבה פעמים משלמים קנס יציאה כששוברים תכנית חיסכון, וזה נוסף לכך שהמטרה הראשונית של אותו חיסכון בסופו של דבר כלל לא תושג”.
האם אפשר להתחיל לחסוך לילד בכל מקרה ובכל שלב?
“מבחינה כלכלית, אם אנחנו כבר במינוס – לא כדאי לחסוך. הריבית שנשלם על המינוס גבוהה בהרבה מהריבית שנרוויח מכל חיסכון. אנחנו חוסכים לילדים כדי ‘להשאיר להם משהו’, אך אם בגלל זה אנחנו נכנסים למינוס או מגדילים את החוב שלנו לבנק – אין זה כדאי. ברגע שנגיע לאיזון נוכל לחשוב על המשך ההפרשה לחיסכון. צריך להבין, משפחה שאינה מאוזנת באופן שוטף ונכנסת לגרעון חודשי של 2,000 שקל, תגיע בסוף השנה לחוב של 24,000 שקל. אחרי חמש שנים החוב יהפוך ל-120,000 שקל. לעומת זאת, אם המשפחה מאזנת את ההוצאות, עם כל הקושי והאתגר שבדבר, היא תצליח להיות עצמאית ולהגשים חלומות – גם בלי להסתמך על ההורים. הרי גם הם לא תמיד במצב כלכלי פשוט”.

בית שיישאר לילדים? לא בכל מחיר

משפחות רבות מתלבטות האם להמשיך לשכור דירה או לבצע קנייה, על אף מחירי הנדל”ן והקושי לגייס הון עצמי. אחת התפיסות הרווחות היא כי הכסף המופנה לשכירות כדרך קבע ‘הולך לפח’ במקום לנכס (בית) שיוכל לעמוד בעתיד לרשות הילדים. בעניין הזה אומרת לוין כי יש להכיר ביתרונות ובחסרונות הנובעים מכל החלטה מבין השתיים: “גם כאן המשפחה צריכה להחליט על סדרי עדיפויות. אם מחליטים לקנות – יש לבחון היטב את היכולות הכלכליות. האם יש לכם מספיק הון עצמי, כלומר כ-40 אחוז מהנכס?, האם תוכלו להפריש עד שליש מההכנסה הפנויה לטובת החזר המשכנתא – ולא רק היום אלא לאורך שנים?, האם לקחתם בחשבון את כל העלויות הנלוות לקניה? מומלץ להתייעץ עם כמה יועצי משכנתאות, להשוות מחירים בין הבנקים השונים, לברר וללמוד היטב את הנושא לפני שתשקיעו את מירב כספכם. זו החלטה שתשפיע עליכם לשנים רבות, ובמקרים מסוימים כמובן מוטב להמשיך לשכור”.
האם כדאי לשתף את בני העשרה בחלק מההתלבטויות הללו?
“ההמלצה שלנו היא לשתף את הילדים הבוגרים, בגילאי העשרה, בכל תהליך קבלת ההחלטות הפיננסיות בבית, כיוון שהשיתוף שלהם הוא קריטי לחינוך הפיננסי שלהם. הם הרי לא לומדים את הנושא בבית הספר או בכל מסגרת אחרת. מחקרים מראים שילדים לומדים איך לנהל את הכסף שלהם ממה שהם ראו בבית – האם מדברים על כסף?, האם יש גבולות?, האם תמיד בוכים שאין לנו? – כל זה ישפיע מאוד על ההתנהלות של הילדים שלנו בעתיד. אפשר גם להראות להם את החשבונות שאנחנו מקבלים. הכול כמובן במידה ולפי יכולת הלמידה של הילד/הנער, אך כדאי מאוד לשתף אותם כיוון שכך אנחנו גם מעלים להם את הדימוי העצמי ואת הביטחון ומאפשרים להם להרגיש שותפים בבית”.

“הנכס החשוב ביותר הוא צרכנות נבונה”

עד כמה הילדים שלנו באמת מוכרחים את הגב שלנו כדי “להתחיל את החיים” שאחרי צבא (מימון לימודים ושכירות)? האם איננו מגזימים בכך שאנחנו רואים בגב הכלכלי שלנו הכרח? לוין חושבת שהמוסכמות החברתיות שהתפתחו בחברה הישראלית הן בהחלט מוגזמות. “מי אמר שאנחנו ההורים חייבים לממן את הלימודים הגבוהים של ילדינו”?, היא מאתגרת. “החברה מציבה בפנינו ציפיות גבוהות שלא מתאימות לכל אחד, ואם אנחנו מתאכזבים אנחנו נשארים אובדי עצות. אבל אם לא מתאפשר לנו לחסוך לילדים כיוון שההכנסות שלנו אינן גבוהות דיין, תמיד נוכל לנתב את ילדינו למציאת דרכי מימון אחרות. סטודנטים יכולים לקבל עזרה באמצעות מלגות, וכמובן לעבוד במגוון עבודות” .
את בעצם אומרת שאם אין לנו אפשרות לסייע להם במימון, נוכל להעניק להם כלים אחרים. איך נוכל לחנך אותם להיות אמביציוזיים ולדעת להסתדר עם יוקר המחיה כבר מגיל צעיר?
“ברגע שתשתפו את הילדים במאזן ההוצאות וההכנסות שלכם ובחלק מההתלבטויות ייתכן מאוד שהם אפילו יציעו בעצמם לעזור ולמצוא הכנסה משלהם, כדי שיוכלו לרכוש דברים שהם רוצים. בגיל העשרה הם כבר יכולים לעבוד כבייביסיטר, בשטיפת מכוניות או במתן שיעורים פרטיים, בהפעלת קייטנות, ועוד. אנחנו מעודדים יזמות כזו בקרב בני נוער, כיוון שהיא מספקת להם ניסיון ומקנה לכסף תחושת ערך. לבטח תשמעו מהם פחות ופחות ‘אמא, תקני לי!’. נסו למשל לשלוח אותם לסופרמרקט עם 500 שקל ורשימת קניות ולא תאמינו כמה הם ילמדו מכך – השוואת מחירים, מבצעים, סדרי עדיפויות, דחיית סיפוקים. נוסף לכך כדאי כמובן לתת להם דמי כיס על בסיס קבוע, כדי שילמדו להתנהל עם הכסף שלהם.
“אנחנו כל כך רוצים להעניק לילדים שלנו כמה שיותר ולהגן עליהם מקשיי החיים, עד שאנחנו שוכחים שצריך ללמד אותם איך להתמודד ואיך להתנהל כראוי. הם צריכים מאתנו בעיקר כלים וידע, יותר מאשר כסף. כהורים עלינו לחשוב לא רק על ה’כאן ועכשיו’ אלא גם על העתיד, ולכן חשוב שהם יבינו שעל כל שקל עובדים קשה. שידעו לחיות עם מה שיש”.
 
סייעו בכתבה – מומחי ארגון “פעמונים“, המסייע לעשרות אלפי משפחות לנהל את חייהן הכלכליים בצורה מאוזנת יותר באמצעות ליווי אישי, הרצאות וסדנאות מגוונות. הארגון שואף למציאות חיים שבה משפחות בישראל ינהלו חיים כלכלים מאוזנים ואחראיים בדרך ישרה, ובדרך הזו לסייע לבניית חוסן כלכלי וחברתי.