מאת לינוי גלמידי.
שייך לקטגוריית בלוג אורח
ולתגיות:

Linoy Galmidi

 

מעניין אתכם למה החלטתי לכתוב יומן? אל תִּטעוּ, זה לא עוד יומן של איזה חנוּן. נעים מאוד, שמי לינוֹי, אני חוקרת צעירה, וזהו יומן המֶחקר שלי. יש כל כך הרבה תוֹפעות מעניינות שאני רוצה להבין, אז אני עורכת ניסויים, מדפדפת באינטרנט, לפעמים מתייעצת עם מדענים אמִתיים. אני רושמת את כל התַגליוֹת שלי ביומן, עד שאני מפענחת את התַעֲלוּמה יומנה של חוקרת צעירה: מדור אורח מגליליאו צעיר

 

אני ממהרת לבית הספר, רצה במוֹרָד המדרגות, ואז נזכרת. ..שכחתי את הכריך! אני רצה לכיוון החלון וצועקת “אבא!”, ואבא זורק לי אותו מהחלון. בדרך למטה הכריך מחליק מהשקית, מגיע לרִצפה, אבל השקית – לוקח זמן עד שהיא נוחֶתת. ולי אין זמן, אני מאחרת. בדרך לבית הספר אני מנסה להבין מדוע השקית נחתה לאט, האם משום שהיא קלה יותר? ולמה הכריך נחת מהר יותר, כי הוא כבד יותר? האם דברים כְּבדים נופלים מהר יותר מדברים קלים? האם כדור הארץ מושך את כולם בדיוק באותו כוח מְשיכה? כשאני חוזרת הביתה אני מוצאת בסָלוֹן שולחן כבד וכיסא קטן מפְּלסטיק, ודוחפת אותם באותו הכוח. הכיסא מתקדם מהר יותר – זה ברור, הוא קל כל כך שמַספּיקה דְּחיפה קטנה כדי להזיז אותו. אז אם כדור הארץ מושך את כולם באותו כוח, דברים קלים יִיפּלו מהר יותר פשוט כי קל יותר להזיז אותם. זה מוּזר. אני חייבת להִתייעץ עם מדען אמִתי, כלומר מדענית אמִתית – אמא שלי!

גם גליליאו גליליי ניסה

אמא אומרת לי שמספרים על גליליאו גליליי, המדען שעל שמו קרוי המגזין שבו אני כותבת, כי עלה לראש מגדל פִּיזָה שבאיטַליָה וזרק מלמעלה שני כדורים במשקל שונה. אדם אחד עמד למטה וראה איזה כדור מגיע קודם, והִתבּרר ששניהם הגיעו באותו הזמן! איך זה יכול להיות? רגע, ומה יקרה אם אדחוף את הכיסא דחיפה חלשה ואת השולחן דחיפה חזקה? הם בטח ינוּעוּ באותה המהירות, כי השולחן כבד יותר, אז הוא צריך כוח רב יותר כדי שיזוז. אני מנסה – ואָכֵן, מהירותם שָׁווה! יכול להיות שכדור הארץ מתוּחכּם כל כך? אולי כמוני, גם הוא מפעיל כוח שונה – כוח חזק על דברים כבדים, וכוח חלש על דברים קלים, ואז כולם נופלים באותה המהירות? אם כך, למה השקית נפלה לאט יותר מהכריך? אני מחליטה לערוך ניסוּי: אני לוקחת שתי שקיות – שקית אחת אני מקַפֶּלת כמו כדור, ואת השקית השנייה אני משאירה פרוסה. אני זורקת את שתיהן מאותו הגובה באותו הזמן, והנה – השקית המקוּפֶּלת מַגיעה מהר יותר, והשקית הפרוסה מרחֶפת לה כמו מַצנֵחַ! נראה לי שהבנתי: השקית הפרוסה מפעילה יותר כוח על האוויר. זה כמו שמזיזים במהירות את היד בתוך מים: אם היד תהיה פרוסה היא תנוע לאט יותר כי היא תיגע ביותר מים, ולכן יהיה לה קשה יותר לדחוף אותם; לעומת זאת, יד סגורה מפעילה פחות כוח כי היא נוגעת בפחות מים. ובאמת, אילו נפלו שקית הניילון והכריך בחדר שאין בו אוויר (כלומר ברִיק, בוָוקוּם) או על הירח, שבו אין אוויר, הם היו מַגיעים לרצפה יחד. אולם כשיש אוויר, כמו בכדור הארץ, מהירות הנפילה תלוּיה בהִתנגדות האוויר. ובמה התנגדות האוויר תלויה? טוב, את זה אני כבר יודעת: קודם כול בשטח המגע עם האוויר. אבל אם לשני חפצים יש בערך אותו שטח, מי שינצח יהיה הכבד יותר כי הוא מתגבר טוב יותר על התנגדות האוויר. זה היה המצב עם הכריך והשקית הקטנה – הם בערך בעלי אותו שטח, אבל הכריך מקדים מאוד את השקית כי הוא כבד ממנה. עכשיו אני כבר לא כועסת על השקית שאיחרתי בגללה לבית הספר, הרי זו אינה אשמתהּ, זה חוק טבע.

רוצים לקרוא עוד? לקבלת מגזין גליליאו צעיר במתנה

לטור הקודם של לינוי: הצידוק המדעי לכך שהחדר שלי מבולגן!

מגזינים מודפסים לילדים ונוער ששרדו את מהפכת האינטרנט