fbpx

למה המתבגרים מתביישים בנו ליד חברים, ומה אפשר לעשות? בלי בושות!

the kids ashamed. shutterstock

 

לא לבוא לאסוף אותם מהמסיבה, לא לנשק ליד חברים, לא להסיע עד בית הספר, לא לסמס כל שעה “איפה אתה?”, לא להגיד שלום לחבר’ה. בקיצור: לא לעשות להם פדיחות. נשמע לכם מוכר? מתבגרים לא פעם מתביישים בהוריהם ומנסים לצמצם את נוכחותם ככל הניתן בזמן שהחברים בסביבה (גם בפייסבוק)

 
“תורידי אותי אחרי הצומת, אני לא רוצה שתיקחי אותי עד בית הספר”, אמר גיא לאמו. וכשהיא פנתה לנשקו לפרידה, מיהר לפתוח את הדלת ולצאת. “מאז שגיא עבר לחטיבת הביניים כאילו ניתק הקשר בנינו”, מספרת אמו בייאוש. “הוא מתעלם ממני כשהוא רואה אותי בזמן שהוא עם חברים, משתדל ללכת מהר, ואני מרגישה שהוא מתבייש בי”.
אמא אחרת סיפרה לי שהמורה של בנה פגשה אותה בקניון ושאלה: “למה לא הגעתם למסיבת הסיום?”. האם השיבה: “לא קיבלנו הזמנה מאף אחד”, ואז הבינה את גודל המבוכה. מתברר שבנה לא טרח לשתף את הוריו ולהזמינם, כיוון שהעדיף שייעדרו מהאירוע. “בני אמר לנו פעמים רבות שאנחנו מבוגרים יותר מכל ההורים של החברים שלו, וברור לנו שהוא לא מרגיש עם זה נוח”.
בגיל ההתבגרות עובר המתבגר תהליך התבוננות שונה בהוריו: אם בעבר העריץ אותם ורצה בנוכחותם ככל האפשר, פתאום הוא דוחק בהם להתרחק. שחס וחלילה לא נציע לו חברות בפייסבוק, ובטח שאסור לנו להגיב על סטטוסים שהוא מעלה ואפילו לא לעשות “ליק” – זה מבחינת בני העשרה תנאי הכרחי לכך שהם יסכימו לצרף אותנו ההורים כחברים. ואז הגיע הווטסאפ וחסם אותנו כליל – לשם כבר אין לנו גישה. הטינאייג’רים הציבו בפנינו קיר.
מה לא עשינו בסדר? שואלים הורים הנעלבים מההתנהגות הזו, ובצדק. אבל אם רק נבין מה עומד מאחורי התנהגותם של הילדים, ניעלב הרבה פחות – וגם נירגע, כי נבין שמדובר בשלב התפתחתי תקין.

למה זה קורה להם?

עם התבגרותם, ילדינו מפתחים מודעות לכך שאחרים רואים את הוריהם בצורה שונה. כשהם מפתחים סוג של בושה בהורים, הם יוצרים בידול מסוים שנחוץ להם בתהליך בגיבוש של זהותם העצמית. במעבר לגיל ההתבגרות גוברת השיפוטיות של הילד כלפי האחר, במיוחד כלפי הוריו, והצורך הזה בריחוק ובהימנעות מנשיקות וחיבוקים הוא חלק מהפגנת העצמאות והבגרות שלהם והחשש להיתפס על ידי אחרים כ”ילדותיים”. כמה שינויים מרכזיים מתחוללים במתבגר במעברו לעולם המתבגרים, המשפיעים על הצורך שלו להתרחק מהוריו:
בתחום הפיזיולוגי – המתבגר חווה בזמן קצר יחסית שינויים פיזיולוגיים והורמונליים רבים, ואלו מערערים את דימויו העצמי ועשויים להשפיע על מצב רוחו. עקב כך הוא גם נוטה להשוות בין המראה שלו למראה של הוריו, ולעתים נרתע מהדמיון.
בתחום הרגשי – גיבוש הזהות העצמית מצריך מהמתבגר תהליך היפרדות מהדמויות המרכזיות בחייו. תהליך הפרידה הזה מאופיין לעתים בניכור, בהתמרדות ובעוינות כלפי ההורים, אולם מדובר בתהליך נורמטיבי.
בתחום החברתי – בגיל ההתבגרות הילדים פתוחים יותר למערכות יחסים עם חברים ועם בני/בנות המין השני. עליית החשיבות של קבוצת השווים קשורה בהיפרדות מההורים, ומהווה מעין תחליף שלהם. מקור הכוח של המתבגר הוא בחברים – מהם הוא מקבל משוב על “איך אני נראה”, והם מהווים עבורו מקלט רגשי ופיזי שבו הוא יכול לחלוק תחושות דומות ולזכות בהזדהות. אין ספק, המתבגר מרגיש שהוא זקוק כעת לחברים יותר מאשר להוריו.

איך יוצאים מזה?

גיל ההתבגרות מהווה טקס מעבר קריטי לעולם הבוגרים, אולם דווקא בתקופה זו – שבה המתבגר נוטה להתרחק מהוריו – ישנה חשיבות רבה להיקשרות אליהם. דווקא בתקופה זו, ההיקשרות להורים חיונית לפיתוח בגרות אמתית. הנער והנערה זקוקים למבוגר אחראי, כזה שיוביל אותם בבטחה במבוך ההתבגרות.
אבל איך עושים את זה, שואלים אותי הורים, בזמן שהמתבגר עצמו דוחק אותנו מעליו ונדמה כי הוא מנסה לצמצם את הנוכחות שלנו בסביבתו ככל שרק אפשר? אכן, לא קל להיות הורה למתבגר, אולם יש כמה דברים שנוכל לעשות כדי לשמור על תהליך היקשרות תקין ויחד עם זאת לאפשר להם ‘להיפרד’ מאתנו. בשלב הזה חשוב לצמצם לחץ וכפייה גלויים, תוך הבנת הקשיים שחווה המתבגר. כהורים, עלינו להיות ערים לשינויים ועל האופן שבו הם משפיעים על יחסינו למתבגרים ועל היכולות שלנו להכיל אותם. כשאנו מבינים את המניעים, קל לנו יותר לקבל אותם ולהתמודד עם מה שנראה לנו כמו “מצבי הרוח שלהם”. עלינו להתנחם בידיעה שהתנהגות כזו היא נורמטיבית וחיונית לתהליך הצמיחה, ותוך כך לספק להם הגנה מפני סכנות וללמדם לנקוט בתגובות ראויות במצבים שונים. למעשה, המתבגרים רוצים ללמוד ממבוגרים אחראים כפי שהם לומדים מחבריהם, ולכן עלינו לגלות גמישות למצבם, לשמש להם כאוזן קשבת, ולעזור להם להכיר ברגשותיהם. חשוב שנאפשר להם להניח ראש על כתפינו, לנוח מעט ממרוץ הגדילה וההתמודדות, וכל העת נשמור על השפה שבה אנו משתמשים (הקפדה על ביקורת בונה ולא הורסת) – כדי שהם יוכלו להרגיש בטוחים בנוכחותנו.

 הכותבת היא מנחת קבוצות הורים בגישת ההיקשרות, בעלת המרכז לתקשורת אמפתית

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.