מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים, עשרים פלוס
shutterstock_210068332

שמחים לחזור ללימודים. צילום: shutterstock

השנה לא עיצומי המורים מאיימים לשבש את פתיחת שנת הלימודים, כי אם המצב הביטחוני, המלחמה והיעדר אמצעי המיגון המתאימים הם העלולים לגרום לבתי הספר לא להיפתח בחלק מערי הארץ. ריקי ברוך מסבירה כמה חשוב להתאמץ ולספק לתלמידים מסגרות תומכות, הולמות ובטוחות

 

ככל שאני זוכרת, מעולם לא נתקלתי בסוג כזה של ויכוח סביב פתיחת שנת הלימודים. לרוב היו אלה עיצומי מורים שאיימו לשבש את פתיחת שנת הלימודים באופן שיביא את הצדדים לחתימת הסכם ותוספת לגיטימית לשכרם.
אבל הדיון הספציפי לימינו נוגע למלחמה. כן. אנו חיים במלחמה כבר חודשיים ושאיש לא ינסה להסביר לנו שזה רק “מבצע” עם מטרות ברורות של התחלה, אמצע וסוף. כי אם כך הוא, ברגע זה הייתי יותר מכל שמחה לדעת: מה יהיה בסופו ומתי?
ברור לכם שלבקשות שלי יש שותפים רבים. עשרות אלפי תושבים, וביניהם הורים ותלמידים במערכת החינוך, מבקשים לחזור לשגרת חייהם שמשמעה גם לשוב אל ספסל הלימודים. אלא שלא כולם שווים במערכה הזו. לא כולם יכולים לשוב למסגרת ובטח שלא להתרכז וללמוד בנחת. ילדים רבים במרחב הדרום ובעוטף ישראל נמצאים ממש ברגע זה מחוץ לביתם, נודדים בין מלון, לסבתא או לחברים. משפחות שלמות מתארחות בבתים של אנשים טובים מחוץ לתחום 40 הקילומטרים ואינן יכולות לשוב הביתה. מטחי המרגמות מסכנים את חייהן באופן מיידי עד שבלתי אפשרי לחיות תחת התרעה מתמדת 24 שעות ביממה, 14 שנים רצופות.

עוד כתבות בנושא:

 

כדאי לחזור לשגרת הלימודים

משרד החינוך ופיקוד העורף מדברים על פתיחת שנת הלימודים. אישית גם אני בעד. מוטב להם לילדים שיהיו במסגרת אחת, שילמדו לפי מערכת מותאמת, שיקבלו פעילויות העשרה מגוונות, שיאפשרו להם לשתף את המורים והחברי במה שעל ליבם, ושישוחחו עם אנשי מקצוע על הקשיים הרגשיים והאחרים. הילדים בכל קשת הגילאים ראויים לאוזן קשבת. המערכת אמורה לספק לתלמידיה ביטחון (מקלטים, מיגוניות ודומיהם) ולזמן אנשי מקצוע בנוסף על המורים והיועצים.
אני זוכרת שבמלחמת ששת הימים הייתי בכיתה ג’. ביום הראשון למלחמה, יום שני השישה ביוני, שעה קלה אחרי שיום הלימודים נפתח כרגיל, הגיעו האוטובוסים הצהובים של המועצה האזורית והחזירו אותנו הביתה למושבים. מאז לא שבנו לבית הספר עד לסוף המלחמה, אבל כבר למחרת למדנו בבית העם ובמועדון במסגרות רב גילית כשהתיכוניסטים היו למעשה המורים.
גם בנתונים של היום אפשר לייצר לטובת ילדי הדרום פתרונות מגוונים. הם יכולים ללמוד במקלטים או במרחבים מוגנים. הלמידה המתוקשבת מרחוק אפשרית היום יותר מתמיד. ניתן “לפזר” את המורים בין היישובים, לרכז קבוצות לימוד קטנות בבתים באופן שישמור על מסגרת חינוכית חליפית ויקדם סוג של שגרה.
הטרור הזה שואף לזרוע בנו פחד ולשבש לנו את החיים. אני מאמינה שהשגרה היא המענה הנכון לטובת ילדינו ובטח לטובת כולנו.