נערה: “החופש הגדול תורם לנו לא פחות מתקופת הלימודים, הן כתלמידים והן כבני אדם. אם היו נאבקים בשיניים כדי לא לפגוע לנו בלימודים, האם זו באמת בקשה מוגזמת מדי שייאבקו גם עבור זכותנו לחופשה? האם זה הופך אותנו לגחמנים? או שמא דווקא לאנשים שמסוגלים לעמוד על שלהם במטרה להגן על זכותם?”
[credit] מאת: תמר ג’ינלי, 30.07.14 [/credit]
אני תמר ג’ינלי, נערה בת 16 מאשדוד. גם אני, כמו מרבית בני הנוער במדינה, מעבירה את ימי החופש הגדול שלי בחשש תמידי, בדריכות ובריצות לממ”ד עם כל אזעקה שנשמעת ומקפיצה את הדופק לרמות שיא. גם לי, כמו מרבית בני הנוער במדינה, הייתה רשימה עם אינסוף תכניות לחופש הגדול וחוויות שתכננתי לסמן עליהן וי. וידוי קטן: אזעקות, ריצות לממ”ד, שהייה ממושכת בבית בשל הפחד לצאת החוצה, ביטול התכנונים שלי וצפייה ממושכת בחדשות – לא הופיעו בראש הרשימה. או בכלל.
בימים האחרונים עוברת באינטרנט עצומה שקוראת להאריך החופש הגדול בשל המצב הביטחוני ולאפשר לילדים ולבני הנוער ליהנות ממספר ימי חופש אמיתיים, שאותם יוכלו לנצל עד תום. העצומה צברה תאוצה וזכתה לחתימות רבות, אך גם לתגובות שליליות מצד חלק מן “המבוגרים”, הטוענים כי מדובר סך הכול בעוד גחמה ילדותית חסרת שחר.
לטורים האחרים במדור “אחד על אחד”
מקצרים בחופש הגדול: מוהוק, מרינס, גלח, פוני? 6 תספורות טרנדיות לצעירים
אז כדי להוכיח שהנוער לא סתם מפונק ולא ריאלי, הנה חלק מהסיבות שהובילו אותנו לבקשה זו:
1. הנוער מודע היטב למצב הנוכחי ולקשיים שחווים כל תושבי המדינה, החל מהחיילים שנלחמים עבור כולנו במסירות אדירה, ועד לאזרחים הרגילים שנאבקים לשמור על שגרת חייהם. אנו לא מנותקים מהמציאות ואין בכוונתנו לטעון שהנוער הוא המרכז כאן ורק אנו סובלים. ממש לא. עם זאת, אי אפשר להכחיש שגם לנו המצב לא פשוט וכבני נוער קשה לנו עם הסיטואציה. עם כל הכבוד (ויש הרבה), גם לנו יש הזכויות שלנו וגם לנו מותר לדרוש פתרון. לכן לא מדובר בגחמה, אלא רק בהבנה של המצב וניסיון למצוא את עצמנו בכל הבלגן, להזכיר שגם אנחנו חלק מן המשוואה.
2. החופש הגדול הוא התקופה שלנו לנשום עמוק, להירגע, לנצל את גיל הנעורים, לצבור כוחות ולחדש את מאגר האנרגיות לקראת השנה החדשה. אנו זקוקים לחופשה הזו ולמנוחה, אחרת נפתח את השנה חסרי מוטיבציה ובלי כוחות, מאוכזבים מהחופש שהתפספס ומהעובדה שלא נזכה לאחד כזה במשך עוד הרבה מאוד זמן. כבת נוער שעולה בקרוב לכיתה י”א ומודעת לשנה הקשה שמחכה לה, אני יכולה להעיד שהתחושה היא מתסכלת מאוד.
3. אם במילא לא נפתח את השנה באווירה טובה ובחוסר מוטיבציה – לא עדיף רציונלית “להקריב” מספר ימים נוסף על חשבון תקופת הלימודים, אך לפחות לדאוג שהיא תיפתח בתחושה טובה ועם סיכויי הצלחה גבוהים יותר? כמות או איכות?
4. בואו נודה באמת, אם היינו נקלעים למצב כזה בתקופת הלימודים, היו הופכים את העולם כדי למצוא פתרון שבו התלמידים יוכלו להמשיך ללמוד, ובלבד שלא יפספסו אף יום לימודים. ובצדק. אבל למה כשמדובר בחופש הגדול שלנו – איש לא ינקוף אצבע כדי לפצות על הזמן שמתבזבז?! האם באמת תקופת הלימודים חשובה יותר מבחינה ערכית מאשר החופש הגדול? האם החופש הגדול הוא לא חלק מההתפתחות שלנו ומתהליך הלמידה? האם צבירת חוויות ומנוחה הן חשובות פחות מחרישה למבחנים ובגרויות? ברור שלא! ואם כך היה המצב, הרי למה בכלל דרוש חופש גדול מלכתחילה?
בקיצור, העובדה היא שהחופש הגדול תורם לנו לא פחות מתקופת הלימודים, הן כתלמידים והן כבני אדם. אם היו נאבקים בשיניים כדי לא לפגוע לנו בלימודים, האם זו באמת בקשה מוגזמת מדי שייאבקו גם עבור זכותנו לחופשה? האם זה הופך אותנו לגחמנים? או שמא דווקא לאנשים שמסוגלים לעמוד על שלהם במטרה להגן על זכותם?
הכותבת היא דוברת מועצת הנוער העירונית של אשדוד, כתבת נוער במגזין “Resh – מיזם הכתיבה של הנוער בישראל“
אמא: “האם באמת יש מקום להאריך את החופש ולהעמיס על המשק שגם כך סובל כרגע מהמצב כולו, עוד מעמסות כלכליות?! הארכת החופש הגדול תייצר מצב שבו אלפי מורים יישארו בביתם ולא יחזרו לעבודתם. ומי יישא בנטל הכלכלי?”
[credit] מאת: שרון דור-בן חורין, 30.07.14 [/credit]
לאחרונה הגיעו אליי שמועות על רצונם של בני נוער להתאגד ולמחות על “גזילת” חופשת הקיץ. בפנייה נרגשת הם פונים לשר החינוך כדי שיאפשר להם להאריך את החופש הגדול. המחשבה הראשונה שעלתה בי הייתה אמפתיה לרצונם של בני הנוער. לאו דווקא לאלה שגרים במרכז ומוחים על כך שהקיץ נהרס בגלל המלחמה (עם כל הכבוד לבני נוער אלו, הם בכל זאת מבלים), אלא לבני הנוער הדרומיים, ששוב נחשפים לשגרת יום עמוסת טילים וממ”דים ולמציאות לא נעימה.
ומצד שני, חרף האמפתיה, אני תוהה האם באמת במדינה שלנו, שבה כידוע השלום הוא מצרך יקר, יש צורך במחאה כזו? אני שואלת את עצמי איך יכול להיות שמדינה שלמה סובלת בשקט ואז מיטב בני הנוער שלנו קמים ומביעים מחאה על מצבם? האם פספסתי פה משהו? האם הם נפגעו יותר מקבוצות אחרות במדינה? האם יש מקום להיענות לבקשתם, הנובעת מראיית עולמם הצרה, המאפיינת מאוד את גילם? דבר אחד ברור בעיניי: אם ניתן להם עוד חופש כבקשתם, נמשיך לחלל מנגינה איומה וממכרת של מענה לכל רצונותיהם וגחמותיהם של ילדינו המתבגרים, רעה חולה של המאה הנוכחית. ולכן, יחד עם ההבנה שלי למצבם, כך גם ברורה לי התשובה – כולנו באותה סירה – ילדים, בני נוער, חיילים, מבוגרים וקשישים. כולנו מפסידים מהמלחמה הזו!
ובהנחה שאוטוטו המלחמה תסתיים ונחזור לשגרת השקט שלנו, האם באמת יש מקום להאריך את החופש ולהעמיס על המשק שגם כך סובל כרגע מהמצב כולו, עוד מעמסות כלכליות?! הארכת החופש הגדול תייצר מצב שבו אלפי מורים יישארו בביתם ולא יחזרו לעבודתם. ומי יישא בנטל הכלכלי? הארכת החופש תגרור עימה עשרות אלפי בני נוער שמסתובבים בגינות וברחובות כשהם משועממים וחשופים לסכנות הרבות של אלכוהול ואלימות, או לחילופין בני נוער שמסתובבים בקניונים, כשהם משאירים חור גדול בכיסם של ההורים.
החיים על פי סידהרתא: מחשבות נוגות על הורים ונעורים בעקבות הסרט
עובדים מהבית? 10 צעדים שיעזרו לכם לשרוד את החופש הגדול
תיכוניסטים יקרים, בשם ההורים שלכם ובשמי, חזרו ללימודים! אני יודעת שלא הייתה לכם חופשה מושלמת, בהחלט יכול היה להיות יותר שקט ורגוע, לכולנו. אבל בואו נהיה מציאותיים: מי שרצה לטוס לחו”ל או לנסוע לחופשה באילת או בכנרת עשה זאת ולא ביטל את תכניותיו. מי שישב בדרום בקרבת האש והקרבות – לא נשאר שם לאורך זמן.
פקחו רגע עיניכם והסתכלו סביבכם: הסובלים העיקריים מהמצב הם הצעירים שהשתחררו מהצבא וגויסו שוב בצו 8, משפחות מאזור הדרום שנאלצו לקחת את ילדיהם, שמיכה, כרית ותיק קטן ולנדוד ברחבי ארץ מבלי שתהיה להם היכולת לשוב לבתיהם או לעבודתם בזמן זה. הורים מודאגים לחיילים הנמצאים בחזית ששנתם נודדת ואין ביכולתם להגיע למקום עבודתם או לתפקד בה במיטבם.
וחוץ מזה, אם יחליט שר החינוך להאריך לכם את החופש הרי שיצטרך להאריך זאת גם לאלפי האנשים שמשרדו מעסיק. ואם הוא יאריך את החופשה לכל מי ששייך למשרד החינוך: בתי ספר וגני ילדים הוא יוצר בעיה נוספת. כי מה יעשו הורי הילדים הצעירים יותר שהולכים לעבודה מדי יום? יצטרכו גם להאריך להם או לפחות לממן קייטנות? יצטרכו גם לתת חופשות ארוכות לחיילים שלחמו ולא הגיעו הביתה שבועות ארוכים. ואם נאריך לכל אלו בטח ובטח נמצא עוד קבוצות מוצדקות שהחופש נפגע עבורם. אז בואו נכריז על הארכת החופש של כל המדינה, כולנו נצא לחופשה רגועה ושלווה ממש כפי שתכננו אותה. לתקציב ולשגרה שמישהו אחר כבר ידאג. מישהו מתנדב להישאר בשמירה?
הכותבת היא אמא לשלוש, מאמנת ויועצת להורים ליחסים שקטים, נעימים ומצמיחים. לאתר של שרון
