מאת שני נחשון.
שייך לקטגוריית בצפר, מאמרים, קשב וריכוז

shutterstock_109718120

מחוץ למעגל החברתי. צילום: shutterstock

בחופש הגדול יש יותר זמן פנוי, ואצל ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז הסובלים מקשיים חברתיים, הבדידות מתעצמת. מהן הסיבות לקשיים החברתיים? של מי האחריות “לעשות חברים”? ומה ההורים (והמתבגרים) יכולים לעשות כדי להשתלב יותר בחברת הילדים?

 

החופש הגדול מזמן עבור כל ההורים אתגרים לא פשוטים. הורים לילדים מרובי חברים מתלוננים על לילות עמוסי התרחשויות וסכנות פוטנציאליות, ואילו הורים לילדים עם קשיים חברתיים חשים ביתר שאת את הבידוד החברתי בימי הקיץ. במקרה של בידוד חברתי, ההורים עומדים מהצד חסרי אונים. לפעמים הם מתקשים להכיל את התסכול של הילד ומוצאים את עצמם נוזפים בו או מטילים עליו את האחריות למציאת תעסוקה חברתית לקיץ.
במיוחד עבור כל אותם ילדים, נסביר כאן חלק מהסיבות לקשיים החברתיים הנובעים ברובם מהפרעות קשב וריכוז שונות, ונבהיר כי האחריות על ההשתלבות החברתית היא במידה מסוימת גם של ההורים, ולא רק של הילד.

על שני נחשון  Shani Nachshon

 

מחנכת ומנחת הורים, מורים, צעירים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב ריכוז ודחייה חברתית; עוסקת בהדרכת צוותי חינוך בשילוב ילדים עם קשיי למידה והתנהגות. מנחה סדנאות הורים ומורים במכון אדלר, מנחת מנחים ב”עיר ללא אלימות”, מתמחה בפסיכותרפיה ומאמנת נוער וצעירים להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז ודחייה חברתית. לאתר של שני

חוזרים שוב ושוב על טעויות חברתיות

מקורה של הפרעת קשב וריכוז הוא בחוסר איזון כימי או נויאוטרנסמיטורי באזורי המוח. אזורים אלה אחראים על הקשב, הבלמים, השליטה בדחפים והתפקוד המוטורי. בין תסמיני הפרעת הקשב ניתן לזהות: אימפולסיביות, הסחת דעת וחוסר יכולת לתכנן. ידוע כי תסמינים אלה מעכבים את הכישורים הלימודיים ואת ההתנהגות הרצויה להצלחה בבית הספר.
אך, מה שפחות ידוע הוא, שלהפרעת הקשב והריכוז יש השפעה ישירה גם על התפתחותו החברתית של הילד ועל מערכות היחסים שלו עם הסביבה. אנשים עם הפרעות קשב רוצים מאוד להתנהג אחרת, כפי שגם ודאי היו רוצים להיות תלמידים טובים יותר, אך משום מה אינם מצליחים לשלוט בהתנהגותם. למעשה, הם חוזרים שוב ושוב על טעויות חברתיות, הגורמות לאחרים להיפגע, להעיר או לנתק איתם את הקשר. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מוצאים את עצמם לא פעם מבודדים ודחויים בחברת הילדים.
יוצאים מן הכלל, הם אותם ילדים שנחנו בקואורדינציה ומוטוריקה גסה משובחת, ובזכותן הם מצטיינים בספורט. ילדים אלו מקובלים חברתית וערכם בין חבריהם גבוה. להלן חלק ממאפייני הפרעות קשב וריכוז והשפעתן על ההתנהגות החברתית. חשוב לציין כי לא כל התסמינים מופיעים אצל כל הילדים.

פעלתנות יתר היפראקטיביות

פעילות היתר מפריעה לילד עצמו ולסביבה באותה עת. הילדים ההיפראקטיביים קמים, יושבים, רצים, רבים ונמצאים בעימות מתמיד עם המבוגרים והילדים בסביבתם. הם חסרי שקט, פטפטנים, נמצאים כל הזמן בפעולה, תזזיתיים, נוגעים בחפצים, ומניעים את איבריהם ללא שליטה. התוצאה של התנהגות זו מתבטאת לא פעם בדחייה חברתית: ילדים אחרים מסרבים לשבת לידם, מתלוננים עליהם ונמנעים מלהזמין אותם לביקורים ולאירועים.

 אימפולסיביות

חוסר היכולת לרסן את הדחפים גורם לילדים אלו לפעול מבלי להביא בחשבון את השלכות ההתנהגות שלהם. הם קודם פועלים ורק אחר כך חושבים, ולכן נוצר אצלם קושי להיכנס למסגרת חוקית של משחק ולהמתין בתור, למשל, או שהם מתפרצים לשיחות מבלי להיות קשובים לדברי הזולת, לוקחים סיכונים המסכנים אותם ואת זולתם, שואלים שאלות לא במקום ומעירים הערות חסרות טאקט או אמירות אימפולסיביות פוגעניות. בנוסף, הם עשויים לקחת חפצים ללא רשות, לשקר ולפעול אלימות מתוך לחץ ותחושת אשמה.

 חוסר קשב

לכולנו ברור כי ילד שלא מצליח לשמור על רמת קשב לאורך זמן יתקשה לקלוט את המידע מהמורה בכיתה. דבר דומה מתרחש בשדה החברתי: ילדים קובעים, מדברים ומחליטים ביניהם, וילד עם קשיי קשב וריכוז יתקשה לעקוב ולבצע. לעתים גם אם קלט את ההוראות מתעורר אצלו קושי בהתמקדות במשימה או בשיחה לאורך זמן. חוסר התארגנות, שכחנות ופיזור מקשים מאוד על הילדים לייצר תחושה של “אפשר לסמוך עליי”. במקרים קיצוניים תיווצר אצל הילד התחושה של “לא סופרים אותי”. חוסר הקשב יכול לגרום גם להתנתקות מהשיחה ולבהייה בבן השיח, למתן פרשנות שגויה לרמזים חברתיים, לחוסר מודעות לרגשות ולצרכים של אחרים, והתעלמות מהם לכאורה.
כתוצאה מהמאפיינים שמנינו ומסיבות נוספות, מאמצים לעצמם מוסחי הקשב חשיבה דיכוטומית המובילה למחשבות בשחור לבן, כדוגמת: “אם הם לא נותנים לי להיות ראשון – הם שונאים אותי”, ולקושי בוויסות הרגשי הגורם לתגובות רגשיות מוגזמות בסיטואציות פשוטות לכאורה.

 תגובה רגשית

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז חשים את חוסר שביעות הרצון מהתנהגותם מגיל צעיר מאוד בבית, במערכות החינוך ובחברת הילדים. תחושת אלה ודחייה חברתית מתמשכת גורמות לפגיעה בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות של הילד. הדבר יכול להגיע עד חרדה חברתית, כשהתוצאה לא פעם נעה על הרצף שבין תוקפנות להימנעות.
אצל בנות קיימים לעתים מאפיניים נוספים. אצלן, לרוב, הפרעת הקשב אינה כוללת את הרכיב ההיפראקטיבי. הן שקטות “ולא מפריעות” ומשום כך הן נתפסות לא פעם בטעות כבעלות יכולות נמוכות ואינן מופנות לאבחון כלל. הפרעת הקשב אצל בנות מערימה קשיים רבים בשדה החברתי. הן מתקשות לעקוב אחר השיחות המהירות של חברותיהן, משמיעות הערות לא קשורות, נותנות פרשנות שגויה לרמזים חברתיים, מגיבות באופן קיצוני לרגשות של אחרים (באדישות או בהזדהות מוחלטת) ומתנהגות בצורה לא בוגרת בסיטואציות חברתיות.

 

לטורים הקודמים של שני נחשון בנושא קשב וריכוז

היא מפחדת מאירועים אלימים ואינה מרוכזת. כדאי לאבחן?

8 טיפים חשובים לתקשורת טובה עם המתבגר

 

איך המבוגרים יכולים לסייע לילדים אלה?

תכניות עיצוב התנהגות שמטרתן לעזור לילדים נכשלות בדרך כלל בגלל הניסיון לשנות את הילד ולהתאים אותו לסביבת בית הספר או הבית. גישה שמניחה שהילד הוא הבעיה וביכולתו לשלוט על התנהגותו לא תיצור שינוי שעובד לאורך זמן, ואף תפגע בדימוי העצמי של הילד שחש כי שוב הוא אכזב את ההורים והמורים. על המבוגרים הבאים במגע עם לקויי הקשב והריכוז לזכור בכל עת כי הפרעת קשב וריכוז היא לקות שקופה אבל משמעותית – הילד אחראי להתנהגות שלו אבל אינו אשם בה. באחריות ההורים והצוות החינוכי להשקיע משאבים בשיפור המיומנויות החברתיות, בדומה למשאבים המושקעים בקידום ההישגים האקדמיים.
החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת לאפשר לילדים להשתתף בסדנאות מקצועיות לרכישת מיומנויות חברתיות, או לחלופין לאפשר לילד להתנסות ברכישת התנהגויות חדשות במסגרות מצומצמות ופחות מחייבות. הנה כמה דוגמאות לעבודה משותפת של הורים וילדים לשיפור מיומנויות חברתיות:

1. לשבת עם הילד ולשוחח על הקשרים החברתיים: אפשר לקרוא ביחד את המאמר הזה, לחפש את הדברים המשותפים לילד, לסמן אותם ולמחוק את התחומים הלא רלוונטיים עבורו. פעילות כזו לבדה עשויה ליצור שינוי גדול מאוד.

2. לדבר עם הילד על החלק שלו במערכות היחסים המורכבות שלו: נשאל את הילד אם היה מעוניין לטפל “בחלק שלו”; נבחר יחד תחום ספציפי שעליו הוא רוצה לעבוד: היפראקטיביות, חוסר קשב או אולי אפילו תחום של קושי שלא מופיע במאמר; נציף את הקושי וניתן דוגמאות מהחיים להתנהגויות אלה. בנוסף, נציע יחד הצעות לפתרון ולהתנהגויות אחרות באותן סיטואציות.

3. לייצר לילד מפגש חברתי שבו יוכל ל”התאמן” על ההתנהגות החדשה: בחופש הגדול אפשר ליצור עבור הילד מפגשים פחות מאיימים מילדי הכיתה, אולי מבין קרובי או נערים מהשכבה או מהחוגים שהוא לא נפגש עימם במסגרות אחרות. חשוב מאוד שהאירוע החברתי יהיה קצר ויותיר טעם של “עוד”.

4. לסכם את המפגש החברתי: בתום המפגש כדאי לשוחח עם הילד, לשאול אותו מה “עבד” מה לא “עבד”, ולתכנן ביחד את המפגש הבא.

5. לאתר את נקודות החוזק של הילד ולהשמיע אותן בפומבי: חשוב שהילד ישמע גם את החוזקות שלו ויידע שהוא מורכב גם מהן.