ילדים נחשפים לפורנוגרפיה עוד לפני גיל 10 (!). תופעה זו יוצרת מצבים של מיניות שאינה מותאמת גיל, ובעקבותיה הילדים והמתבגרים מאמצים תפיסה שגויה לגבי מין ולגבי פגיעות מיניות. האם מערכת החינוך מתאימה עצמה לעידן שלנו ועוסקת במיניות פוגעת, ולא רק במיניות נורמטיבית? ♦ הקרימינולוגית החברתית ד”ר לימור קורש: התייחסות נכונה לנושא תכשיר את העדים לפגיעה מינית לתפקד כשומרי הסף ולא כשותפי הסוד ♦ האמצעים: לדבר על זה עם הילדים
בסרט מעורר המחשבה “שש פעמים” נראה אחד הגיבורים צופה בחברו, בן גילו, המשדל ומקיים יחסי מין עם חברתם לכיתה. מיותר לציין שהוא שותף מלא בעצם שתיקתו ושיתוף הפעולה שלו. חשבתם לעצמכם מה תפקידם של אלה שעומדים ליד גדר בית הספר וצופים באירוע הטרדה? מה עובר על מי ששומע שחבריו היו מעורבים באירוע שבו העבירו תמונות עירום של בנות כיתה בפייסבוק או הסכימו בשתיקה להעלים עין כשראו איך מפעילים לחץ על נערה צעירה? בכנס שנערך בסוף חודש מרץ במכללה האקדמית כנרת הוקדשו דיונים רבים לתפקידם של שומרי הסף, אותם בני נוער שהם שותפים אילמים (אולי בעל כורחם?) למעשי הבריונות והאלימות המינית. ההרצאה המרכזית שעסקה בנושא הייתה של ד”ר לימור קורש – קרימינולוגית חברתית שיקומית, שדיברה, בין השאר, על האבחנה בין דיווח לבין הלשנה כשמדובר באירועי סיכון. ההרצאה שנקראה “מהחצר האחורית לחצר הקדמית” סקרה את המיניות הפורצת את גבולות הגיל והמרחב. כותרת ההרצאה, מסבירה ד”ר קורש, מתכתבת עם מקרה האונס המזעזע בקיבוץ שמרת שהסעיר את כל המדינה בראשית שנות התשעים. היום אנחנו עדים למספר אירועי אונס ופגיעה מינית בשנה המגיעים לכותרות העיתונים ומי יודע כמה מקרים אחרים מטושטשים או מושתקים. “מנהגי החיזור, גבולות הגוף הברורים – כל אלה השתנו ונפרצו כתוצאה מכך ש’מרחבי הפורנוגרפיה’ כובשים כל חלקה טובה: בסדרות הטלוויזיה, במשחקי המחשב שנראים לכאורה תמימים, בפרסומות ובטלפונים החכמים הזמינים לילדים ולנוער”, היא מסבירה. [fancy_box]
נוהל טיפול בפגיעה מינית
ד”ר קורש: “גם ההורים חלק ממעגל הפגיעה”
יידוע ההורים וחובת הדיווח: על פי חוזר מנכ”ל במקרה של פגיעה מינית בתוך מוסד לימודי, הצוות הטיפולי בבית הספר מחויב להזמין בנפרד את ההורים של הילד הנפגע ושל הילד הפוגע ליידוע, ולשתף אותם בתהליכי ההתערבות העתידיים הכוללים את חוק חובת הדיווח לפקיד הסעד. “ההורים צריכים להתעקש לערב פקידת סעד גם אם פירוש הדבר שבית הספר יעמוד תחת בדיקה”, ממליצה ד”ר קורש. ועדה בין-מקצועית: כל אירוע של פגיעה מינית בין תלמידים בתוך בית הספר מחייב ועדה בין-מקצועית ששותפים לה נציגי הפיקוח, הרווחה וצוות בית הספר. המלצות הוועדה נוגעות לכל המעגלים הנפגעים – החל מהמרחב הכללי דרך הכיתה וקבוצת התלמידים ועד הילדים שהיו מעורבים באופן ישיר בין אם בצד הפוגע ובין אם בצד הנפגע. קטינים נפגעים זכאים לטיפול ללא תשלום, ועל פי המלצות אנשי הוועדה נקבעים אופני ההתערבות המותאמים לאירוע. ההורים מיודעים לקיומה של הוועדה אבל לא מוזמנים אליה. ד”ר קורש סבורה כי זה אינו המצב האופטימלי: “אני חושבת שההורים הם חלק ממעגל הפגיעה, וצריך להתייחס אליהם כך. גם בהם צריך לתמוך וגם אותם צריך ללוות בתהליך. כמו כן יש ליידע אותם כי ילד נפגע זכאי לקבל ללא תשלום טיפול רגשי שיסייע לו בהשלכות הפגיעה”. התערבות חינוכית וטיפולית: כבר היו מקרים שבהם דווקא הילד או הילדה שנפגעו הורחקו מבית הספר על מנת להגן עליהם. ד”ר קורש מסבירה ש”הרחקה אינה הפתרון הראשון והיחידי, אלא על הוועדה לקבל החלטות שקולות ומקצועיות הנוגעות לילד הנפגע ולילד הפוגע – החלטות חינוכיות, טיפוליות או חוקיות. כמו כן ניתנת התייחסות למעורבים האקטיבים והפאסיבים באירוע, והמלצות פרקטיות לגבי הגברת המוגנות והפיקוח במקום האירוע, לדוגמה בהפסקות, בהסעות או בשירותים של בית הספר”. תגובות ההורים: במקרה של פגיעה נראות לעתים שתי תגובות קיצוניות של הורים שאינן מותאמות ועלולות להחמיר את המצב: “תגובות של נירמול, הכחשה, ביטול ומינימליזציה העלולות לאפשר להתנהגויות התוקף להמשיך ולהסלים והקורבן ימשיך להיפגע. או תגובות מוגזמות, חרדה, פאניקה, העצמה, הקצנה ובהלה העלולות לכלול השפלה ועונשים. בכל מקרה של תגובה כזו, הילד נותר לבד, מבולבל ובלי יכולת להבין וללמוד ממה שקרה. לפיכך יש לפנות לסיוע של אנשי המקצוע: יועצת, עובדת סוציאלית, פסיכולוג וכדומה”. [/fancy_box] בהרצאתה, ד”ר קורש ציטטה נתונים מהמחקרים האחרונים של ד”ר אביגייל מור, ראש המסלול ללימודי מגדר במכללה האקדמית תל חי, שנעשו בשנת 2012:
- חשיפה: ילדים נחשפים לפורנוגרפיה בפעם הראשונה בגילאי שמונה-תשע, לעתים אף בטעות מהקלדת מילים תמימות בגוגל.
- צפייה: 92 אחוזים מהילדים בגילאי 18-14 צופים בפורנוגרפיה.
- תדירות: 42 אחוזים מהם דיווחו כי הם צופים בסרטים פורנוגרפיים, הנחשבים כתכנים פוגעניים וקשים לעיכול והכלה בגיל צעיר, כמה פעמים בשבוע.
- תפיסות ונורמות חברתיות: ילדים בגיל 11 מנשקים ומחבקים כחלק מהמפגש החברתי, גיל קיום יחסי מין הולך ויורד, והילדים עסוקים בדימוי גוף וזוגיות כבר בכיתה ה’.
מיניות בדלת הקדמית
בנוסף למחקרים אלה, ד”ר קורש מסבירה כי גם המציאות הקיימת מלמדת אותנו על קיומו של קשר ישיר בין חשיפה של ילדים ובני נוער למיניות ופורנוגרפיה לא מותאמי גיל לבין התנהגויות מיניות לא מותאמות. תופעה זו יוצרת לגיטימיות למיניות שאינה מותאמת גיל וחושפות את הילדים והנוער לפגיעות מיניות ברשת. התנהגות מינית שאינה מותאמת גיל היא תופעה קיימת בבית הספר ומחוצה לו, וככזו היא בוודאי התנהגות פוגעת ומסכנת. “רוב אנשי המקצוע ידברו על התנהגות מינית פוגעת כהתנהגות מינית נורמטיבית שמסלימה ואני חושבת שזו לא הגישה הנכונה. לדעתי, יש צורך להתייחס לכל התנהגות פוגעת כהתנהגות העומדת בפני עצמה, שאנו כחברה, כהורים וכאנשי חינוך לא נאפשר לה לגיטימציה ונתייחס אליה במלוא הרצינות ובהתאמה בהיבטים החינוכיים, הטיפוליים והחוקיים. אסור להיות סלחניים לתופעות הללו כי המיניות נכנסת בדלת האחורית ולמעשה היא נוכחת כבר בחצר ‘הקדמית’ והיא אינה מוסתרת או נחבאת”. המחקרים מוכיחים, לדברי ד”ר קורש, כי בכל המקרים של אירועים פוגענים ואלימות מינית – בני הנוער תמיד מספרים לבני נוער אחרים. “למעשה, לכל אירוע יש שותפי סוד, או צופים שלא יודעים מה לעשות; מצד אחד הנערים או הנערות מרגישים מחויבים לסודיות כסוג של נאמנות חברית, ומצד שני הם לא יודעים בעצמם לזהות מהי פגיעה מינית”.
התרבות המינית בקרב בני הנוער: מה הם באמת יודעים על מין?
את מזועזעת מכך שהם מתמזמזים לך מול העיניים? אולי הבעיה אצלך
מתבגרים ופורנו: הבלוג של הסקסולוגית לימור בנדל על מין צעיר
מהי מיניות פוגעת?
כאן המקום להבהיר שבעידן שלנו הגבולות המטושטשים מבלבלים גם את המבוגרים בעצמם. ד”ר קורש: “נוצר מצב שהורים ואנשי חינוך מתקשים לאתר ולזהות ילדים פוגעים ונפגעים ולא תמיד יודעים איך לנהוג או להגיב באופן מותאם במקרים שהובאו לידיעתם”. גם לבני הנוער עצמם קשה לזהות מיניות פוגעת, וכך למשל אפשר לשמוע אותם בשיחות פנימיות בעקבות אירועי פגיעה מינית המתפרסמים בחדשות מנסים לתרץ “אבל היא הסכימה”, כשהם לא נותנים את דעתם לנסיבות שבהן הופעלו לחץ וכפייה.
בכתבה שהתפרסמה במוסף “הארץ” לפני שבועות אחדים נחשפה תופעה מדאיגה של קבוצות ווטסאפ שבהן מועברות תמונות של בנות תלמידות באותו בית הספר כשהן מצולמות בעירום. התלמידים כלל לא מבינים שזהו מעשה פוגעני המוגד כעבירה על פי החוק. כמו כן, בני הנוער לא מודעים לכך כי יחסי מין, גם אם הם מתקיימים בהסכמה, מתחת לגיל 14 נחשבים על פי חוק כאונס.
במקרים של התנהגות מינית לא הולמת או לחילופין פגיעה או הטרדה, יש חשיבות רבה להכשרת בני הנוער שישמשו כשומרי סף, מסבירה ד”ר לימור קורש, העובדת גם כיועצת חינוכית בבית ספר. “יש ללמד את בני הנוער לזהות התנהגות שאינה הולמת או התנהגות פוגענית. יש לתת להם את הכלים לעצור אירוע שעומד להתרחש או לדווח על אירוע שכבר קרה. צריך לתת להם מבעוד מועד כלים וכתובת לאן ולמי לפנות. חלק בלתי נפרד מהחינוך והתיווך צריך להסביר את ההבדל בין הלשנה ובין דיווח: כל מה שכרוך בפגיעה אינו הלשנה אלא דיווח”, היא מבהירה. ד”ר קורש מודה שקשה מאוד למנוע את החשיפה לתכנים מיניים בוטים אלה, אך דווקא מכיוון שזו הסיטואציה שנוצרה בעידן המודרני – היא קוראת להגביר את התיווך ולא להעביר אחריות על הטיפול, ההסברה והתיווך מההורים למערכת החינוך. “להיפך, יש לשלב כוחות ולשאת באחריות במשותף תוך שמירה על ערוצי שיח גלויים. לא בכל בתי הספר פועלות היום תכניות בנושא מיניות נורמטיבית והתנהגות מינית פוגעת, אך גם כשהן מתקיימות הן אינן מספיקות ולא מגיעות לכל התלמידים. במקרים מסוימים בית הספר פונה לעל”ם ומרכזי הסיוע לתגבור מערך ההסברה והמניעה. לעתים בית הספר מזמין הצגה על מיניות או ערב להורים בנושא סכנות האינטרנט. בכל מקרה, ההתערבות היא מקומית, מוגבלת בזמן, ולא באמת עונה על הצרכים והשיח המתבקש עם הילדים ובני הנוער”.
כל נושא המיניות הנורמטיבית וההתנהגות המינית הפוגעת נתפס כמביך וקשה להעברה במערכת החינוך. למרבה הצער, הוא לא נכלל באופן שיטתי ומובנה בכל ההכשרות של אנשי החינוך והטיפול – גננות, מורים ויועצים – הן בהכשרה האקדמית והן בהשתלמויות של הפיתוח המקצועי המיועדים לאנשי חינוך ותיקים. “אנשי מקצוע אלה הממונים על התערבויות המניעה בבתי הספר חייבים להכיר את הנושא לעומק ולקבל כלים איך לייצר שיח עם הילדים ובני הנוער ואיך להתמודד איתו בהיבטים השונים: זיהוי, איתור, מניעה וטיפול”, היא מסבירה. גם במקרים של פגיעה מינית במוסד הלימודי (ראו מסגרת), לא תמיד ההורים מודעים לזכותם לפנות למשטרה או לקבל מענה ותמיכה ממערכת החינוך והרווחה. כך, ובאופן הפוך להתנהגויות מיניות שהופכות גלויות, לעתים קרובות, המעורבים בדבר, כמו גם גורמי החינוך, מבקשים ‘לסגור’ אירועי פגיעה מינית בצורה שקטה וסמויה.
להורים, ד”ר קורש ממליצה להתנהל בפרואקטיבית – כלומר לפעול ולא לכבות שרפות – לגבי החשיפה למרחבים הפורנוגרפיים. “למרות המבוכה, יש לתווך, ליזום ולנהל שיח פתוח עם הילדים על מיניות מותאמת, ולחילופין על התנהגויות של פגיעה ברשת ומחוצה לה תוך מתן לגיטימציה לסקרנות המינית”.
הכותבת היא עיתונאית ותחקירנית טלוויזיה, מגדלת באהבה ארבעה ילדים
תגובה אחת
אוי