על היחס הלוקה בחסר של ההורים למורים, מעמדם הנמוך של המורים והצורך לחולל שינוי
כנס תל אביב ה-9 לחינוך של מכללת סמינר הקיבוצים ועיריית תל אביב-יפו התקיים בשבוע שעבר (19.5) בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, ועסק במהפך הנדרש בדימוי העצמי הפרופסיונאלי של המורים ובצורך לקונן ריבונות חינוכית חדשה למורים. בכנס, שזכה לכותרת “להיות בראש – מורים מובילי חינוך ומעצבי תרבות וחברה”, נשאו דברים שר החינוך, הרב שי פירון, ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים, פרופ’ נמרוד אלוני, שהיה גם יו”ר הכנס, ומשפיעי חינוך רבים נוספים.
שר החינוך, הרב שי פירון, נשא את דברי הפתיחה לכנס ודיבר, בין היתר, גם על הצורך להפריד בין חינוך לפוליטיקה: “החזון שלנו לא יתממש אם לא נפריד בין חינוך לפוליטיקה, וכדי שכל זה יקרה אנחנו מקווים בזמן הקרוב נניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק מועצה לאומית לחינוך שתעצים את אנשי החינוך, המורים והמנהלים בישראל.
דבריו של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, ביטאו את הפער שקיים בשטח בין ההורים והמורים: “ההורים, שהיו צריכים להיות הראשונים לרצות בשיקום הסמכות המורית בבית הספר, עושים היום הכול כדי לחבל בה. כיום ההורים, שנמצאים כבר צעד אחרי הרס הסמכות ההורית, באים אל בית הספר ומבקשים: ‘הצילו – חנכו לנו את הילדים, כי אנחנו נכשלנו’. אולם יחס ההורים למורים הוא יחס מזלזל. ובכך, ההורים יורים לעצמם ברגל, כי גם המורים ייכשלו אם לא יקבלו גיבוי בניסיון שלהם ללמד ולחנך. והגיבוי הזה חייב להינתן גם כאשר המורה טועה. אחר כך יש להעמיד אותו על טעותו ולדאוג שהטעות לא תחזור – אבל גיבוי חייב להיות”.
כמו כן התייחס חולדאי בדבריו גם לאירועים אקטואליים שהתרחשו לא מכבר במערכת החינוך: “במערכת חינוך מתוקנת תלמידה לא הייתה מעזה לכתוב למורה שלה: ‘אתה משעמם’. השיעור צריך להיות מעניין – אבל כדי שיהיה כזה התלמיד עצמו חייב לגלות עניין בנעשה בו. הכיתה אינה זירה למופע יחיד של המורה, שבו הוא חייב לרתק בכל מחיר, והיעדר הגיבוי פוגע לא רק במורה המסוים – אלא בכל חבריו למקצוע שחשים נטושים ונבגדים – חשופים לפגיעות ההורים והילדים”.
עוד אמר חולדאי: “אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמורים ימשיכו לאהוב את המקצוע. ואנחנו גם צריכים לעשות הכול כדי שיבינו שאנחנו, ההורים וגם המערכת, אוהבים אותם. לפיכך בכוונתי להציע שבשנה הבאה פרס יקיר העיר תל אביב-יפו יוקדש כולו לתחום החינוך– וכל 12 האותות יוענקו לאנשי חינוך”.
פרויקט “עשר פלוס”: מכתבים לשר החינוך
בלוג של מורה: איך מתמודדים עם אלימות וחוסר סמכות?
פרופ’ אלוני, שנאם אף הוא בכנס, התייחס בדבריו לבעלי האינטרסים המשחיתים את מערכת החינוך: “במקום שהמורים והמחנכים יתמסרו לטיפוחם הנאות של הדורות הצעירים ויהיו אלה שמנהיגים את סדר היום החינוכי, הם מתפקדים על פי רוב כצינורות פסיביים למדיניות השלטון ומשמשים נושאי דברם של ממסדים חברתיים וקבוצות אינטרס. בהתאם לזאת, עיצבו את בתי הספר כבתי חרושת לציונים, לתוכני הדעת עשו ‘סטנדרטיזציה תפוקתית’, את המורים גימדו לכלל טכנאי הוראה, ומהתלמידים מנעו את חדוות הילדות, את הלמידה המשמעותית ואת פוריות הרוח. לנוכח רעות שכאלה יכולים אנשי החינוך ‘לשבת על הגדר’ או, גרוע מכך, להיות משתפי פעולה”.
פרופ’ אלוני יצא בקריאה לשדרוג מעמד המורים בישראל: “עלינו לשדרג את מעמד המורה, כך שהפונים להוראה יגיעו לא מטעמי ברירת מחדל אלא משום שאצלם החינוך הוא נטייה, כישרון והגשמה עצמית. עלינו להשקיע במורים הרבה יותר ממה שעשינו עד כה: צריך להעניק להם הכשרה טובה, לזמן להם תנאים של מוגנות וחיבה, לאתגר אותם בסטנדרטים גבוהים, ולהעצים אותם בהתפתחותם האישית ובבניין שדרתם המקצועית. כי בחינוך שום דבר לא יצלח ללא מופת אישי: ללא אישיות שופעת, מעוררת
השראה, דיאלוגית, הומנית והוגנת. זה מה שזקוקים לו התלמידים וזה מה שמייחלים לו ההורים”.
את דבריו סיכם פרופ’ אלוני בצורך להקים “מועצה לאומית לחינוך”: “דגם זה פועל בפינלנד ובמדינות אחרות, ושר החינוך פירון הניח זאת על סדר היום החינוכי. עתה יש לפעול בנחרצות להקמתה של המועצה, כדי שזו תקבע את היסודות, המטרות ותוכני הליבה של מערכת החינוך – לטווח הארוך ומשיקולים עניינים”.
