מאת שני נחשון.
שייך לקטגוריית בצפר, הדרכת הורים, חינוך, מאמרים, קשב וריכוז

learning disability and ADD. shutterstock

 

הורים נוהרים לאבחונים דידקטיים מתוך רצון לסייע לילדים לשפר הישגים לימודיים ולהקל עליהם בתהליך הלמידה. אבל בואו נזכור שמטרת האבחון אינה רק “לקנות” הארכת זמן. שני נחשון מסבירה את הממצאים האפשריים ומייעצת לנו איך לעזור באמת

 

אחד הקשיים של ילדים לקויי למידה וקשב הוא העובדה שהלקות שלהם אינה נראית לעין. הם נראים ‘ילדים רגילים’ לכל דבר, ובכל רגע נדמה לנו שאם הם רק יתאמצו עוד קצת, הם יוכלו להתגבר על כל הקשיים. לא פעם וללא כל כוונה רעה אנו הופכים, במעשינו ובדרישותינו, את הילדים לקויי הלמידה והקשב לאשמים במצבם ולאחראים על שיפור יכולותיהם הלימודיות. כתוצאה מכך חשים הילדים שהם מאכזבים אותנו, וחווים פגיעה נוספת בדימויים העצמי ובערכם העצמי. כשכבר מגיע השלב שבו הצוות החינוכי בבית הספר שולח אותנו לאבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי, רבים מאתנו קוראים ומבינים רק את פסקת ההמלצות. מרגע זה, אנחנו בעיקר מצפים מצוות בית הספר להתפנות לעניין ובעצם ‘לעשות עבורנו את העבודה’. אז מהו למעשה תפקידנו כהורים בקידום ילדנו לקוי הקשב או הלמידה לאור ממצאי האבחונים?

על שני נחשון

מחנכת ומנחת הורים, מורים, צעירים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב ודחייה חברתית; עוסקת בהדרכת צוותי חינוך בשילוב ילדים עם קשיי למידה והתנהגות במסגרות “רגילות”; מנחה סדנאות בהתמודדות עם דחייה חברתית ומאמנת נוער וצעירים להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז. בוגרת תואר ראשון במכללות אורנים וגורדון, תואר שני באוניברסיטת חיפה, אימון אישי ל-ADHD  במכללת  ICA והדרכת הורים במכון אדלר. לאתר של שני

שלב הקלט 1: קשיים בתפיסה החזותית (ויזואלית)

האבחון נועד לאתר נקודות כוח לצד נקודות קושי אצל הילד. במילים אחרות, המטרה היא לסייע להורים (וכמובן גם לצוות החינוכי) לדעת היכן לדרוש מהילד למלא את משימותיו והיכן להעניק לו סיוע. למידה אמיתית מחייבת קיומם של מספר תהליכים. כדי להמחיש את העניין אבקש מכם לדמות את המוח של ילדכם למעבד מזון. כן, ממש כך. בואו נגיד שאנחנו מכינים סלט כרוב. השלב הראשון בלמידה הוא שלב הקלט – אותו שלב שבו אנו מכניסים את הכרוב לתוך המעבד. ככל שפתח הכניסה לחומרי הגלם הוא רחב יותר, כך יהיה לנו קל יותר להכין את הסלט וההתאמות שיידרשו מאתנו בתהליך ההכנה יהיו קטנות יותר. כשהילד שלכם צריך ללמוד או לקבל הוראות, עליו להכניס את המידע למוחו דרך שני פתחי הכניסה: עיניים ואוזניים. באמצעותם הוא אמור לקלוט את רוב המידע בבית הספר ובחיים. אם אובחן בילדכם ליקוי בתפיסה החזותית, הרי שהוא עלול להתקשות בקליטת המידע אף כי הראייה והשמיעה שלו תקינות לחלוטין. כך למשל, שיבושי אותיות והעובדה שלא כל מה שהוא רואה בעיניים נקלט באופן זהה במוח מייצרים קושי גדול מאוד בקריאה – עד כדי כך שפעמים רבות הקריאה אינה מהווה עבורו כלי יעיל לקליטת מידע. לקות נוספת בתפיסה החזותית יכולה להתבטא בקושי של הילד להתמקד בדמות משמעותית אחת מתוך הקלט הוויזואלי הרחב המצוי ברקע. לא פעם נראה את זה קורה כשנבקש מילדנו להגיש לנו דבר מה מהמדף, והוא לא יצליח להבחין בחפץ המסוים מבין שפע הפריטים המונחים שם. אנחנו גם עשויים להבחין בו שוב ושוב מדלג מעל מפגע על הרצפה ולא מתכופף כדי להרימו. משימת הקריאה דורשת התמקדות באותיות או בקבוצות אותיות מסוימות באופן ליניארי – מימין לשמאל, שורה אחר שורה. ילדים עם הפרעה בתפיסה החזותית עלולים לסבול מקשיים בקריאה, למשל עקב כך שהם מדלגים על מילים או שורות ולכן הקריאה שלהם אינה מובנת. לילדים עם קשיים מהסוג הזה אין יכולת להכין בכוחות עצמם שיעורי בית המבוססים על קריאה, והאפשרויות העומדות לרשותכם הן לסייע להם באמצעות קריאה בקול רם או לבקש מהמורה שיעורי בית מותאמים. ברגע שאנחנו דורשים מהילד שלנו למלא מטלה  שלקות הלמידה שלו אינה מאפשרת לו לבצעה, אנחנו גורמים נזק כפול: גם מעמיקים את תחושת חוסר המסוגלות והפגיעה בדימויו העצמי, וגם מגדילים את השטח היחסי שבית הספר תופס בחיי ילדכם – דווקא המקום שבו הוא מרגיש כל כך חלש. אז מה כן מומלץ לעשות? לנצל את הזמן שלכם עם הילד בעיקר לחיזוק המיומנויות שבהם הוא טוב.

שלב הקלט 2: קשיים בתפיסה השמיעתית

לקות למידה אחרת, עדיין בתחום התפיסה, מובילה לקשיים בתפיסה השמיעתית. מדובר בילדים המתקשים לקלוט מידע דרך הערוץ השמיעתי, ולכן כל מידע שנמסר להם בעל פה – כאילו לא נמסר. ילדים אלה נתפסים לעתים כלא אחראיים כיוון שהם יכולים, למשל, להופיע לטקסי בית הספר ללא חולצה לבנה כפי שנתבקשו, לשכוח לקחת מפתחות של הבית, וכדומה. פשוט – ההנחיות שניתנו להם בעל פה לא נטמעות בהם. ילד המתקשה להבחין בהבדלים הקטנים בין הצלילים השונים עשוי להבין באופן שגוי את מה שנאמר ועקב כך גם להגיב באופן שגוי. קחו למשל את המצב הבא: הילד הצופה בטלוויזיה בחדר שבו אחרים משחקים או מדברים, ואתם קוראים לו מהמטבח. אם לילד יש קושי בתפיסה השמיעתית, ייתכן כי תצטרכו להגיד כמה וכמה משפטים עד שהוא יתחיל לקלוט את קולכם (דמות) מתוך שאר קלטי הקול (רקע).  אלה הם אותם ילדים שתמיד נדמה לנו שהם “אף פעם לא מקשיבים”, או שהמורה (או אתם) חושבים שהם “לא סופרים” אתכם. התגובה שלנו עלולה להיות כעס: “אתה לא מקשיב כשאני מדברת אליך”, אבל כאמור זה לגמרי לא העניין. חלק מהילדים הללו אינם מסוגלים לעבד קלט קולי במהירות שבה רוב האנשים מסוגלים. כך  נוצר מצב שבו הילד מפסיד חלקים רבים מהשיחה המתקיימת בכיתה, בחברת הילדים ואפילו בבית. אם נחזור לדימוי של מעבד המזון, דמיינו שהפתח שדרכו אתם מכניסים את הכרוב הוא צר מדי. מה יקרה לירקות? חלק גדול מהם פשוט יישפך החוצה. אז איך נכון לנהוג עם הילדים הללו? לא מספיק להגיד לילד “התנהג יפה”, או “השתדל”. עליכם לבקש מהמבוגרים והסביבה (אם הילד גדול מספיק למדו אותו לבקש בעצמו) לדבר לאט יותר, כמו גם לתת הוראות נפרדות או הוראות כתובות. רק כך הוא יוכל לעקוב אחריכם. שימו לב שאם אתם נותנים לילד משימה המורכבת מכמה חלקים, הוא עשוי לבצע רק אחד מהם – רק את החלק שנקלט אצלו. התוצאה הצפויה היא כמובן חוסר שביעות רצון ממנו. לכן, אם ביקשתם מהילד, למשל, לרוקן את המדיח, להאכיל את החתול ולזרוק את האשפה – הביאו בחשבון שאם הוא מבצע רק אחת מהפעולות זה לא בגלל עצלנות או התחמקות. פרקו עבורו את המשימות, ואף שקלו לכתוב אותן עבורו, ותוכלו לראות שיפור בביצוע המטלות.

שלב העיבוד: אינטגרציה והבנה, זיכרון ושליפה

הגענו לשלב העיבוד, שבמסגרת הדימוי שלנו מתרחש בתוך המטחנה של מעבד המזון. שלב זה מגיע לאחר שהמידע “נכנס לתוך המוח”, והוא בא לידי ביטוי באינטגרציה ובהבנה. כדי שילדכם יבין את הנאמר לו, נחוצים שני תהליכים קוגניטיביים: סידור ברצף ויכולת הפשטה. ילד הסובל מקושי באחד מהתהליכים הללו או בשניהם יתקשה מאוד להבין את הנקרא או את הנשמע – גם אם התפיסה החזותית והתפיסה השמיעתית שלו הן תקינות. משימות מורכבות הדורשות סינתזה וניתוח יהיו עבורו קשות מאוד לביצוע ללא תיווך מתאים. השלב הבא הוא שלב אחסון המידע בזיכרון באופן יעיל, כך שניתן יהיה לשלוף אותו בשעת הצורך. הדבר דומה למצב שבו אנחנו רוצים להכניס לזיכרון הנייד שלנו את הקוד הסודי של כרטיס הבנקט. ראשית, אנחנו אומרים לעצמנו “אני חייב לזכור את זה”, ושנית אנחנו מתפנים לתהליך הקידוד (לא נכתוב ברשימת אנשי הקשר “קוד סודי ויזה” למשל, כדי שאף גנב לא יעלה על כך). את הקידוד אבצע על ידי כך שאצור קוד שרק אני יודע ואאחסן אותו בתיקייה מסוימת, אך משום מה דווקא כשאצטרך את המידע ואעמוד מול הכספומט ייתכן כי לא אצליח לשחזר – לא את הקוד ולא את התיקייה שבה ביצעתי את השמירה. האם יצא לכם פעם לעמוד כך, חסרי אונים, מול עמדת הכספומט, מתקשים להשיג את המטרה שלשמה התייצבתם במקום? זה בדיוק מה שהילד שלכם מרגיש כשהוא חווה “בלק-אאוט” בזמן בחינה אף כי השקיע זמן ארוך בלמידה. המאבחנים נוהגים לחלק את הזיכרון לשני סוגים: זיכרון קצר טווח (מכונה גם “זיכרון עבודה”) – מאגר זיכרון זמני המכיל את המידע הנמצא בשימוש עכשווי, לצד זיכרון ארוך טווח שיכול להכיל מידע אינסופי. כשמאתרים קושי בזיכרון, מדברים בדרך כלל על הקושי לבצע שליפה. בטח קרה לכם לא אחת שאפסנתם דבר מה ברחבי הבית, ומאוחר יותר לא היה לכם מושג היכן הוא. כך אצל ילדים עם לקות בתחום הזה – חיפוש אחר מידע במאגרי הזיכרון דומה לחיפוש של מחט בערמת שחת. לכן, כשאנחנו מלינים עם הישגיהם הנמוכים של ילדינו, מתפקידנו לסייע להם – אם בעצמנו ואם באמצעות הוראה מתקנת או שיפור מיומנויות למידה. המטרה שלנו תהיה למצוא עבורם דרכים לקודד את המידע באופן שבו יתאפשר להם לשלוף אותו בהמשך ביעילות ובמהירות.

שלב הפלט: שימוש בשפה לא בהירה לזולת

השלב האחרון בלמידה הוא השלב שבו הילד שלכם מתבקש להציג את מה שלמד, באמצעות תשובה מדויקת בעל פה או במעמד המבחן בכתב. אולם גם אם ילדכם צלח את שלב הקלט ואת שלב העיבוד, היעדר כלי פלט להעברת התגובות המעובדות או ליקוי בהם יקשו עליו מאוד להביא לידי ביטוי את הידע שלו. הקושי יכול להתבטא באופן ניסוח הדברים, כך שהם אינם מובנים דיים על ידי אחרים. במילים אחרות, הילד יעשה שימוש בשפה לא בהירה – וזאת מכמה סיבות אפשריות. למשל: לקות של תקשורת אגוצנטרית, המאפיינת ילדים הנוטים לתקשר עם הזולת באופן אגוצנטרי. ילדים אלה מניחים שהזולת יודע את מה שהם יודעים ולכן אינם חשים צורך לפרט את המידע הנחוץ להעברת המסר, ומספקים תשובות שאינן מלאות. לקות אחרת באה לידי ביטוי בתגובות אימפולסיביות של הילד, המובילות אותו להצגת פתרונות חלקיים או מוטעים.

 התאמות נכונות בלמידה – גם בבית הספר וגם בבית

בחינות סוף השנה והבגרויות הולכות ומתקרבות בצעדי ענק. מטרתי במאמר הזה היא לפנות להורים בהמלצה: אם כבר פניתם עם ילדכם לאבחון והשקעתם בו כל כך הרבה זמן וממון, עשו בממצאים שקיבלתם לידיכם שימוש נכון כדי להתאים עבורו את סביבת הלמידה – לא רק בבית הספר אלא גם בבית. משרד החינוך בחר להכיר בחלק מהלקויות ולבצע התאמות של המבחנים לתלמידים לקויי למידה. אולם תפקידנו כהורים הוא לוודא שהלמידה אכן מותאמת ללקות הספציפית של הילד ולהשלים את ההתאמה הזו, כאמור, גם בבית. בהצלחה!

לטורים נוספים של שני נחשון בנושא קשב וריכוז

איך מתמודדים עם מלחמת העצמאות של המתבגרים?

כסף בכל מחיר?