זמן איכות: מה אפשר לשחק עם מתבגרים חוץ ממשחקי מחשב?
“בני בכיתה ד’ ולעתים קרובות חוזר מבית הספר טעון ומצוברח. לאחר שהוא אוכל הוא ניגש מיד למחשב או לאייפד ושוקע לתוך משחקים דיגיטליים. בעבר נהגנו לבלות זמן איכות משותף בגינת השעשועים או באמצעות משחקי קופסה שונים, אך היום נראה שהוא כבר גדול מדי בשביל זה. האם בכל זאת יש סוג מסוים של משחקים שאינם דיגיטליים שיכולים להתאים גם לילדים גדולים יותר ועשויים לתרום לרוגע ולזמן משותף של הילד המתבגר עם ההורה”?
[credit] מאת: אילנה מישון, 17.11.13 [/credit]
בעידן הטכנולוגיה והקִדמה ילדינו מוצאים עצמם מבלים יותר ויותר במשחקי המדיה השונים, כמו פלייסטיישן ומשחקי מחשב בסמרטפון, או ברשתות החברתיות. המשחק הקונסרבטיבי המוכר תופס היום ללא ספק פחות ופחות מקום הן בחיי הילד והמתבגר והן בחיי ההורה, בין אם מדובר במשחקי כדור, עבודות יצירה, מכוניות על שלט ואף משחקי תפקידים. אולם כדאי לזכור כי עבור ילדים (גם גדולים יותר, שאמנם יודעים לדבר אך לעתים קרובות בוחרים שלא לדבר), “הצעצועים הם המילים והמשחק הוא השפה” – כדברי גרי לנדרט. לפיכך, המשחק של ההורה עם ילדו עשוי לתרום במידה רבה בפתרון בעיות שונות ולחיזוק הקשר ביניהם. באמצעות המשחקים השונים והמגוונים להורה יש גם את היכולת להציב לילדו גבולות בדרכי נועם, ללא ענישה או כעסים מיותרים. בדרך כגון זו, של הכלת ההורה את משחקו של הילד, מעשיו ורגשותיו, ונוכחותו הפיזית של ההורה עם ילדו, ניתן גם להעצים את ביטחונו העצמי.במצבי לחץ, מצוקה, חרדה או מתח, אני ממליצה לכם לעודד את המתבגר למשחק משותף בדרכים הבאות:
1. משחקי תפקידים: אפשרו לילד לבחור מה ברצונו להיות. הילד יבחר תפקיד, ויגלם אותו עבור עצמו ועבור ההורה.
2. עבודות יצירה משותפת: פנו זמן ליצירה, כמו ציור או עבודת יד, אך תנו לילד לבחור מה ליצור. בדרך הזו תוכלו להבחין בדרך כלל בכל מה שמעסיק או מטריד אותו.
3. “זמן משחק” קבוע: נסו לקבוע מועד קבוע אחת לשבוע שבו אתם מבלים יחד, הורה וילד, במשך 30 דקות. בכל מפגש כזה ההורה יציע לילד משחקים שונים (פרט למשחקים אלקטרוניים) – מתוכם הוא יוכל לבחור. ההורה “יזרום” בזמן המשחק עם ילדו המשחק, יהיה קשוב לרצונותיו ובחירותיו במשחק, ימעיט בשאלות ובעיקר יתאר לילד את עשייתו.
4. הנהגת “זמן מלך” – זמן של ההורה עם כל ילד בנפרד: זו יכולה להיות צפייה בסרט, הליכה לפארק, או שהות משותפת ומהנה בבית (אפשר לפעמים לגוון גם במשחק מחשב משותף). העיקרון: זמן של ‘אחד על אחד’ – המתבגר יהיה זכאי לבלות עם ההורה ביחידות, בלי חברים, בלי אחים ובלי טלפונים. עם זאת, אסור שהזמן הזה יבוא על חשבון זמן היקר לילד – בו הוא נוהג לעשות דברים אחרים שהוא אוהב (כמו חוג או מפגש בין חברים).
5. שיח יזום בין ההורה לילד: נכון שמתבגרים לא ששים לקיים שיחה רצינית עם ההורה, אבל תוכלו לשלב את השיחה הזו בזמן הבילוי המשותף שלכם – זמן שבו אתם נפגשים בארבע עיניים, ללא נוכחות של אף אדם נוסף. בזמן הזה ייפתח לכם חלון הזדמנויות לחלוק זה עם זה מחשבות, רגשות, תהיות, חלומות וכל דבר שמטריד ומעסיק את אחד מהצדדים.
דרך המשחק המשותף, בדוגמות השונות שהובאו כאן, ניתנת לילד המתבגר ההזדמנות לבחור להביע את רגשותיו ולשתף את ההורה בעולמו הפנימי. גם אם לא תמיד הוא יבחר לעשות זאת, כדאי להתמיד ולא לוותר על הזמן הזה – כי בסופו של דבר זה יקרה, בייחוד מכיוון שהזמן הזה מאפשר לו להרגיש במרכז וחשוב עבור ההורה שלו. להורה עצמו, כאמור, המשחק המשותף מאפשר להתבונן ולהקשיב, להכיר ברגשות של הילד ולהיות מודע להם, ולעבד אותם יחד איתו באמצעות המשחק.
הכותבת היא מטפלת במשחק ומדריכת הורים מוסמכת
עוד ב”הורים שואלים”: הילד התחיל לגמגם, מה עושים?
אונס הנערה בת ה-12: מתי נתחיל לקחת אחריות?
בלוגרים צעירים: בואו תראו אילו בלוגים מעניינים מנוהלים ברשת על ידי בני נוער
