מאת מירי גריי. 02.01.14
שייך לקטגוריית תרבות ופנאי

 

פעם מי שהיה רוצה להיכנס לעולמם הפנימי של המתבגרים היה צריך לנסות לאתר את יומנם האישי, שהוחבא היטב במגירה, ולקוות שלא מצורף אליו מנעול. היום כל מה שעלינו לעשות זה לאתר ברשת בלוגים של בני עשרה – השואבים אותנו הישר לתוך עולמם. תיהנו!

 

בין אלפי הבלוגים ברשת לא קל למצוא בלוגים פעילים שמתעדכנים בתדירות גבוהה ונכתבים על ידי מתבגרים ובני נוער. אמנם כל הזמן נפתחים בלוגים בקול תרועה, אך רובם ננטשים בהדרגה ודועכים לאטם – בייחוד עם העומדים מאחוריהם צעירים בשנים. הרשת מלאה בבלוגי ‘רוחות רפאים’ כאלה, מכיוון שתחזוקת בלוג דורשת זמן ומחויבות  – ובמוקדם או במאוחר הבלוגרים הצעירים מבינים זאת היטב. בני הנוער הרי עסוקים כל הזמן. אם לא בלימודים ובמבחנים אז בשיחות עם חברים, חוגים או תנועות נוער, וכמובן במדיות החברתיות האחרות – כמו פייסבוק וטוויטר. לפעמים הם גם פשוט מגלים שכבר אין להם עוד צורך בשיתוף מהסוג הזה, בייחוד אם מתחזק אצלם החשש מהחשיפה החברתית. ובכל זאת, נבירה מעמיקה ברשת אפשרה לי לזהות אילו סוגים של בלוגים נפוצים יותר ברשת ומהווים מעין “יומן אישי דיגיטלי” של הדור הבא בישראל. ככה זה נראה:

בלוגים אישיים

בלוגים מהסוג הזה ניתן למצוא בפורטלים של בלוגים כמו תפוז, ישראבלוג הוותיקה של נענע10, blogger.co.il, ואחרים. הפוסטים במקרים האלה מלווים באימג’ים אסוציאטיביים, בסרטוני יוטיוב או שירים קצרים, ומתואר בהם דבר מה שמטריד או מרומם את רוחו של המתבגר. זה יכול להיות על ‘השיער שלא הסתדר’, הריב עם החברה הטובה, האייפון החדש שקנו להם או הציון שקיבלו במתמטיקה. אולם יש גם כאלה שכותבים על נושאים טעונים וממוקדים יותר, כמו התמודדות עם אנורקסיה או יציאה מהארון.
באופן לא מפתיע, ממש כמו בבלוגים אישיים של מבוגרים, גם כאן רוב הכותבים ממין נקבה – אם בשל שכך שקל להן יותר לכתוב בסגנון אישי, ואם מכיוון שקל להן יותר לחשוף את עצמן ולשתף אחרים.
כך למשל בבלוג הוותיק של “5 דברים טובים שקרו לי היום” (זהו הכינוי שבחרה לעצמה הכותבת) מגוללת הבלוגרית בכל פוסט פיסות מחייה כתיכוניסטית בשמינית. היא כותבת ברהיטות ורגישות על לימודים ומבחנים, על המסע לפולין, על המחמאות שהיא מקבלת, ועל דברים קטנים שעושים לה טוב. אופטמיסטית ונחושה למצות את תקופת הנעורים בחייה, היא משתפת את הקוראים בבלוג בתהליך של התפכחות והתבגרות. “אני חיה במלוא מובן המילה”, היא כותבת, “בהדרגתיות הגושים הענקיים האלה שחלפו לנגד עיניי הופכים לקטנים יותר יום יום, הם נטחנים לגרגרים ומתמוססים עד שניתן להבחין בשבריר של כל אחד מהם בנפרד”. מקסים, לא?

מתוך הבלוג "5 דברים טובים"

מתוך הבלוג “5 דברים טובים”

“my life on a blog מעידה על עצמה: “אני לא מוזרה. אני שונה. אני האחת שתמיד בצד, אבל אני פשוט אני”. בפוסטים בבלוג הפופולרי שלה היא מרבה לספר על בית הספר, החוג לדרמה שבו היא משתתפת, הבחירות למועצת התלמידים, וגם על חוסר שביעות רצונה מהדמות המשתקפת בראי ועל תחושות הדיכאון שהיא חווה. “אני הילדה השקטה. האחת שלא שמים לב אליה. אבל בפנים היא רועשת”. אולם יחד עם כל הפתיחות הזו, בשונה מאשר ברשתות החברתיות כמעט כל הכותבים הצעירים שומרים על דיסקרטיות באמצעות שמות עט.

ביקורות תרבות

בני הנוער הם צרכני תרבות לא קטנים, והם גם אוהבים לחוות דעתם בתחומים שונים. לכן לא מפתיע למצוא ברשת מתבגרים המעלים רשימות ביקורת על סרטים וסדרות בטלוויזיה, כמו גם על ספרים וקומיקס.
את עיניי צד הבלוג עוף בשומשום בתוך הבלוגיה של תפוז, שבו מבקר נער בן 19 סרטי קולנוע שבהם צפה ואף מעלה סיכומים שנתיים. הבלוגר הצעיר משתף את הקוראים ברשמיו באופן שלא היה מבייש גם את מבקרי הקולנוע בעיתונים הגדולים, וכותב ברוח צעירה שהילדים שלכם לבטח ייהנו ממנה. אז בפעם הבאה שאתם מתכננים ללכת לסרט יחד עם המתבגר (או אפילו עם בן/בת הזוג), אל תשכחו להציץ בפוסטים של המבקר הצעיר הזה.    

מתוך הבלוג "עוף בשומשום"

מתוך הבלוג “עוף בשומשום”

גם הכותבים בבלוג נוער קורא” הם אנונימיים, אך נחושים בדעתם להוכיח שבניגוד לעמדה הרווחת הנוער של היום קורא ספרים. בבלוג הם מפרסמים המלצות קריאה על ספרים חדשים וישנים. “רוב המבוגרים חושבים שבני הנוער מעדיפים את מסכי המחשב והטלוויזיה על פני ספרים, אבל זה לא נכון”, הם כותבים בעמוד הפייסבוק של הבלוג, שם הם גם קוראים לבני נוער נוספים להשמיע את קולם, להמליץ על ספרים ואף לפרסם סיפורים משלהם.

מתוך הבלוג "קול קורא"

מתוך הבלוג “קול קורא”

 

בלוגי אופנה ועיצוב

הרשת עמוסה לאחרונה בבלוגי אופנה מכל הסוגים, אך רק מעטים מהם מתוחזקים על ידי נערות. אולם עיני צדה דווקא כמה בלוגים רציניים (בייחוד בטאמבלר – פלטרפומה חדשה יחסית למיקרו-בלוגינג), שהם אמנותיים יותר ומלווים בהרבה מאוד תמונות וחדוות יצירה.
כך למשל, על אף גילה הצעיר מעין בת ה-18 היא אמנית רב תחומית, שנמצאת בשנת שירות בחו”ל. בבלוג החי והצבעוני שלהIndieani היא מספרת על הבגדים שהיא מעצבת, מעלה תמונות אמנותיות, וגם ממליצה על המוזיקה שלה היא אוהבת להאזין.
מתוך הבלוג: “עשיתי את הקולאז’ הזה איזה שעה וחצי בלי לשים לב. איזה כייף להיות סופש בבית, ועוד עם מוזה. הכי אוהבת ליצור בלילה, בימי שישי עצלים כאלה שכל החברים נמצאים במקומות אחרים, ובתכלס מתחשק קצת שקט…”. וכך זה נראה בטאמבלר

מתוך הטאמבלר. מיקרו-בלוגינג ברשת

מתוקף תפקידו ככתב, WogaRox בן ה-19 הולך להשקות של קולקציות חדשות, קווי איפור ותצוגות אופנה. בבלוג האופנה שלו הוא מצלם את עצמו ב”אאווטפיטים” שונים, מצטלם עם סלבס ומספר על לוח הזמנים העמוס שלו.
“ארמני, לואי ויטון, סאקס, פראדה וחבריהם, כל אלה תמיד נראו לי מותגי על בלתי נגישים בעליל, כאלה מהסוג שאני רואה רק כשאני פוסע במורד השדרה החמישית בניו יורק עם האוזניות של האייפון עמוק באוזניים, כשבידיים שלי קרוב לעשר שקיות של H&M ופוראבר 21 והתלהבות מהמאה דולר ששוכבים בארנק. אז אחרי שהיום נכנסתי לראשונה בחיי לחנות של ארמני ג’ינס, גם אם זה בארץ, הגעתי כדי לשתף בחוויות!”

מתוך הבלוג "wogarox"

מתוך הבלוג “wogarox”

 

קבוצות בנות

ארבע הבנות בבלוג cosmicBFF מתחזקות בלוג משותף שבו הן חולקות חוויות מחייהן. “… אנו מכונות לפי האות הראשונה של שמנו: K,E,M,O”, הן כותבות בעמוד הראשי, “כן, אנחנו צעירות, רק כיתה ז’, אבל בכל זאת יש לנו מה לספר, יש לנו כישרון ויש לנו מטרה ושום דבר לא יפריד בינינו. ברצוננו לחלוק כאן את חוויותינו ואכזבותינו. עליות ומורדות. דמעות וחיוכים. אנו נכתוב סיפורים, חומרים שיעוררו בראשכם מחשבה וכמובן על חיינו”. ואכן יש להן מה לספר, על חייהן האישיים אך גם על חיי המתבגרים (למשל על תופעת האובדנות), ותוך כך הן משלבות סרטונים מהארץ ומהעולם. בקיצור, שווה הצצה לכל הורה שרוצה לדעת מה עובר בראש של בת עשרה טיפוסית.

מתוך הבלוג "cosmicBFF"

מתוך הבלוג “cosmicBFF”

ואם בנערות עסקינן, אז איך אפשר בלי אופנה וסטייל ועוד קצת סטייל. בדף הפייסבוק ‘גירלס’, המנוהל על ידי כמה נערות, תוכלו למצוא פוסטים עם תמונות של סלבס, פריטי לבוש ואקססוריז, ותיקראו להשתתף בדיונים, לסייע בהתלבטויות, ולעשות “לייק” לתלבושות אהובות.

תובנות מהגלישה

פעם זה היה פשוט יותר. קיטורים קטנים, רכילויות כיתתיות, שירים רגשניים וסיפורי בוסר נכתבו בכתב צפוף במחברות “יומני היקר” שאליהן צורף מנעול, והוחבאו היטב במגירה או מתחת למזרן כדי שאמא חלילה לא תמצא אותן בטעות. אבל כפי שראיתם כאן, הכתיבה התרפויטית הזו – חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות – עברה במהלך העשור האחרון גלגולים דיגיטליים שהותירו מאחור את כל היומנים המקושטים במדבקות. חלק מהמתבגרים מסתפקים בהעלאת פוסטים קצרים בפייסבוק, שבהם מוצגים לפרקים סדר יום, הגיגים, תמונות ורגשות. אולם האמיצים יותר, שגם אוהבים לתת דרור לעטם (או למקלדתם, אם לדייק) פשוט פותחים בלוגים – אישיים יותר או פחות. רובם מעלים פוסטים בשמות בדויים, אולם יש גם כאלה המזדהים בפרטים מלאים. כך או כך, המטרה היא ליצור מרחב שבו יוכלו בני העשרה לכתוב בכנות ובפתיחות על חייהם ו/או על תחום עניין מסוים.
רק שהפעם המגירה אינה נעולה, המרחב הפרטי הפך לבמה, וכל קורא פוטנציאלי יכול להימצא אי שם מעבר למסך. בשונה מהכתיבה האישית ליומן, כאן יש למתבגר/ת גם קהל. עקב כך הבלוגים לא רק מאפשרים תיעול של רגשות, אלא בעצם גם חושפים את הכותבים הצעירים לאינטראקציות חברתיות בדמות תגובות וביקורות: פרגון, תמיכה הדדית, והעצמה חיובית מצד אחד, ופידבקים שליליים והרסניים מהצד השני.

מה כל כך כובש אותנו בסוכריות המתפוצצות? 

שיר, בת 14, החליטה לסגור את הפייסבוק. למה בעצם? 

8 צעדים חשובים בחיזוק הדימוי העצמי של המתבגר