מאת טליה לוין.
שייך לקטגוריית אופנה וטיפוח

 

אז מה אם מתחוללת סערה בחוץ? עדיין אנחנו מעדיפות להיראות במיטבנו. טליה לוין מצטרפת לטרנד הצילום העצמי, ומשתפת אותנו באאוטפיטים האהובים עליה בימים סגריריים במיוחד

 

מאז המצאת האינסטגרם לא קמה לה נערה צעירה (או ‘נערה’ קצת מבוגרת יותר כמו כותבת שורות אלו), שלא צילמה את עצמה עם אאוטפיט כזה או אחר כדי להשוויץ לחבר’ה. עד שימציאו לאאוטפיט מילה בעברית כנראה יעברו עוד הרבה צילומים באינסטגרם והרבה פוסטים של בלוגריות אופנה ברשת, אבל בארה”ב לעומתנו לא מבזבזים זמן – שם הספיקו באחרונה להמציא מילה רשמית גם לצילום העצמי. הכירו את selfie, שנבחרה למילת השנה.
אז גם אני מצטרפת לטרנד, ואת ה- selfie הרשמי הראשון שלי אני מבקשת להקדיש לחולצה שכל אחת זקוקה לה בארון. נשים ונערות כאחד. הכוונה היא לחולצה המשובצת, ובמזג האוויר הסגרירי של היום רצוי שהיא תגיע בבד פלנל. נו, בטח גם אתן הספקתן לראות את החולצות המשובצות תחת כל עץ רענן, אבל אני מודה שאין ספק שזו הולכת להיות האובססיה שלי בחורף הקרוב. אני מכריזה בזאת על פרויקט selfie עם חולצות משובצות, אתן מוזמנות להצטרף.

Camera 360

אגב, לדעתי הדוגמנית של אמריקן איגל עושה את זה הרבה יותר טוב ממני, אבל אניח לכן לשפוט בעצמכן 🙂

American Eagle

ומהחולצה החורפית המשובצת והאהובה עלי אני מדלגת מעל השלוליות הישר למעיל העונתי, שאם להודות באמת איני נוהגת לרכוש באופן קבוע בכל חורף. הסיבה לכך היא שאני נוטה להסתפק בז’קטים מעניינים במיוחד ובמעיל או שניים שיכולים לשבת אצלי בארון כמה שנים טובות. השנה, למרות שאני לא ממש צריכה, קשה לי נורא להתאפק מול מבחר מעילי הסקי שמוצעים בחנויות. מעילי הסקי האלה עושים לי חשק לנסוע לאיזו חופשת כריסטמס, או לפחות לעלות לחרמון ולתפוס שם את השלג שכבר התחיל לרדת בעקבות “הסערה הגדולה”.
טיפ קטן שכדאי לאמץ: לפני כשנתיים ישבתי עם מעיל סקי אהוב ליד מנורה בבית קפה, ונפער בו חור עצום. לכן אני אומרת, אל תמהרו לרכוש דווקא את המעיל הזול ביותר! במעילי הסקי איכות התפירה חשובה ביותר, הן מבחוץ והן מבפנים. הקפידו על כך שאין חוטים סוררים מבצבצים ושהרכיסה קלה, וגם על כך שמגע הניילון אינו עדין מדי. איך אמא שלי אמרה לי פעם? הזול הוא הרבה פעמים הכי יקר. ובמקרה הזה היא לגמרי צודקת.
על אף החשק שהתעורר בי לחופשת סקי עם מעיל תואם, אני מודה שהטראומה ההיא עם המנורה והחור במעיל (לצד העובדה שמעילי הצמר היו מאז ומתמד מונחים טוב יותר על מידותיי הזעירות) גורמת לי לדבוק, בדרך כלל, במעיל הסטודנטים האהוב. האורך המועדף עליי הוא אורך הביניים – לא קצר מידי וגם לא ארוך ומסורבל. כלל ברזל נוסף שלי ברכישת מעילים הוא ללא חגורת מותן. למה? זה מעצבן, מסרבל ובטח שלא תורם לתחושת הקלילות בזמן שאת לבושה עם אלפי שכבות ומסתובבת תמידית עם תיק גב כבד. מסקנה: לא תמיד מה שמוכרים לנו בשלטי החוצות על האוטובוסים הוא בהכרח המחמיא (או הנוח) ביותר. ולראייה, מעילי הטראנץ’ הענקיים.

וכך נראיתי בסוף השבוע בחופשה בצפון הקפוא עד אימה, עם המראה הקבוע שלי בחורף שכולל שמלה חורפית (שעליה נדבר בפוסט הבא), גרביונים ומגפונים. הנה שוב הוכחה שצדקתי בכל הנוגע לאורך ביניים של המעיל, שלא הורס את הפרופורציות של התלבושת גם כשהוא סגור ומכופתר.

typical look for the winter

בינתיים אמשיך לפנטז על מעיל הסקי הלבן והאבוד שלי, בתקווה שאספיק לרכוש לי אחד כזה לפני שהסערה הגדולה בחוץ תיגמר.

skiing fantasy

מסיבת פיג’מות? כך זה הולך להיראות

שנות התשעים דופקות הופעה 

הילד שלכם במזל קשת? לא תאמינו כמה זה נכון