fbpx

מי אמר מיצ”ב?

poor pupils. shutterstock

 

תוצאות המיצ”ב ודוח העוני, שניהם פורסמו באחרונה, מציבים בפנינו מראה מדאיגה ביותר: ילדי העשירים צועדים קדימה בזמן שהשאר (כ-40 אחוז!) נותרים הרבה מאחוריהם. מי יפסיק את המגמה השלילית שהולכת ומתחזקת בעשור האחרון?

 

תוצאות המיצ”ב שפורסמו בתחילת השבוע לא חידשו לנו הרבה. נחמד אמנם לראות שישנה עלייה מסוימת בהישגי התלמידים (לפחות של אלו שהשתתפו במבחני המיצ”ב), אך מצער לשמוע שוב ושוב שמחיר ההצלחה הזו הוא פערים חברתיים ההולכים ומתעצמים. כי ככל שהרקע החברתי-כלכלי גבוה יותר, כך ההישגים גבוהים יותר. ומי נשאר מאחור? אותם ילדים ומתבגרים שגורלם לא שפר עליהם. רק בחודש שעבר, לרגל יום העוני הבינלאומי, פורסם הדוח החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – המראה כי 40 אחוז מהילדים בישראל נמצאים בסיכון לעוני. מהדוח עולה עוד, כי בעשור האחרון עלתה תחולת העוני בישראל בכ-12 אחוז!
“נתון זה אינו מפתיע, אך מדאיג ביותר”, אומר פרופ’ אשר בן-אריה מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית. “סכנת עוני מרחפת על משפחות שבהן ההורים עובדים בעבודה זמנית או בעלי הכנסה שאינה קבועה, כלומר על אנשים שהם חלק ממעגל העבודה”.
לדברי פרופ’ בן-אריה, סכנה העוני, המרחפת על ראש משפחות רבות כל כך, משפיעה באופן דרמטי וישיר על הילדים והמתבגרים בארצנו. “היכולת של ההורים להעניק לילדים הללו שירותים שאינם ניתנים בחינם מתבטלת כמעט לגמרי. יוצא שנערים אלה זוכים אך ורק לחינוך בסיסי, ללא העשרה, ללא שיעורי עזר וללא חוגים. הם אינם נהנים מתרבות פנאי, שנקנית בכסף, ויש להם רק סל בריאות בסיסי ללא ביטוח משלים. ילדים אלה גם לא יכולים לצאת לטיולים, ולא רק במסגרת הבית ספרית אלא גם  עם משפחתם. מעבר לפגיעה החברתית, הם גם יוצאים נפסדים בידיעת הארץ – שהפכה לתחום התלוי ביכולת ההורים לשלם עליו. יוצא אפוא שהילדים החיים תחת סכנת עוני אינם יודעים ואינם מקבלים חינוך מגוון, וזה בעייתי מאוד”.

“הפגיעה הולכת ומצטברת”

 אוראל לדברג, מנכ”ל ארגון פעמונים – ארגון חברתי המלווה משפחות במצוקה כלכלית, מתייחס לעוני כתופעה רב ממדית וטוען כי “היא אינה נאמדת רק על פי קו כזה או אחר”. ההגדרות בעייתיות לדבריו, מכיוון שלא כל מי שאינו נמצא מתחת לקו העוני איננו עני. כדי להמחיש זאת, הוא מצביע על תופעה מתעתעת האופיינית בעיניו לישראל של 2013: “ילדים עשירים מבתים עניים”. והוא מסביר: “במציאות של עולם שפע מערבי, המעודד צרכנות ורכישת מותגים, הרבה ילדים עונים על ההגדרה הזו. הם באים מבתים עניים, אך מתנהגים כעשירים. ההוצאות שלהם על בגדים, מותגים, מכשירים סלולריים וכד’ מהוות אתגר קשה להורים. אבל הם מבחינתם רוצים להיות ‘כמו כולם'”. לדברג סבור כי בפני אותם הורים עומד אתגר לא פשוט: מצד אחד הם אינם מעוניינים ליצור אצל הילדים תחושת מסכנוּת, ומצד שני הם דואגים כל הזמן שלא להפוך למסכנים ועניים עוד יותר בעקבות דרישות הילדים.
פרופ’ בן-אריה קורא למדינה ולציבור להתייחס ברצינות רבה לפגיעה הישירה בחינוך, לפגיעה בלימודים ובעקבותיה לנשירה מבית הספר, בעקבות מצב העוני בישראל. “ההשלכה של העוני על חיי ילדים ובני נוער היא מיידית: כמו כדור שלג, היא גוררת פגיעה בלימודים, בבריאות, בפנאי ובהעשרה – פגיעה הולכת ומצטברת שמביאה לפגיעה בביטחון העצמי ולדימוי עצמי נמוך. מכאן קצרה הדרך לסטרס ולמצוקה”.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מצב העוני עולים בקנה אחד עם הנתונים על עליית הפשיעה בקרב בני נוער. גם גיל התחלת הפשיעה ירד, והוא עומד היום על 12-11. יש לזכור כי לצד סביבה עבריינית ומשפחה שאינה מתפקדת, עוני הוא בין הגורמים המובילים בני נוער למצבי סיכון. יחד עם זאת, קשה להעריך כמה מבני הנוער מידרדרים למצבי סיכון, פשיעה או זנות בעקבות הקשיים הכלכליים. כמו כן, קשה לדעת האם בעקבות המצוקה הכלכלית יותר בני נוער פונים לעבודה עצמאית כדי לסייע בפרנסת המשפחה (מכיוון שעבודת בני נוער אינה מדוּוחת). אולם על דבר אחד אין עוררין – יש למצוא את הדרכים לעצור את מגמת ההידרדרות המתרחשת בעשור האחרון.
פרופ’ בן-אריה סבור כי המפתח לשיפור המצב טמון בשינוי חלוקת ההכנסות בחברה הישראלית: “כל עוד זה לא ישתנה, לא נוכל לעצור את המגמה. בד בבד יש להקים מערך שירותים לילדים ומתבגרים שאינו מותנה בהכנסת ההורים, ולספק חינוך ובריאות שווים לכולם”.
מדינת ישראל היא בעלת תחולת העוני הגבוהה בעולם המערבי, והיקף האוכלוסייה שנמצאת תחת הסיכון לרדת מתחת לקו העוני הוא גדול במיוחד. ובזמן הזה, שבו ישראל מציינת גידול משמעותי, מדינות כמו צ’ילה, ארה”ב, הונגריה וניו-זילנד הצליחו דווקא לצמצם את תחולת העוני. פרופ’ בן-אריה מציין כי באנגליה למשל הצליחו לעצור את המגמה, והביאו בשנה האחרונה לירידה של כחמישה אחוזים בתחולת העוני. איך הם עשו את זה? “באמצעות הקמת משרד ממשלתי מיוחד והפעלת תוכנית לאומית, שעודדה יציאה לעבודה וסיפקה תמריצים ופתרונות של מסגרות יום לילדי הורים עובדים” מפרט פרופ’ בן-אריה.

 למה חייבים לבטל את תשלומי ההורים בארץ?

70% מתלמידי החטיבה העליונה בארץ נעזרים בשיעורים פרטיים 

מיומנה של יועצת: הרצונות הפשוטים של נערים בסיכון 

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

תגובה אחת

  1. החלק הגדול מהעוני בארץ הוא חרדי, ודווקא זה מגזר שמחנכים לצניעות,
    נדיר לראות נשים עם עגלות חדשות, בגדים עוברים מיד ליד,
    אין מותגים, ואין מכשירים יקרים.
    גם בסופר תראו אותם קונים בצמצום, בלי מעדנים ועם חטיפים הכי זולים שיש.

    מה שכן- לקראת שידוך של אחד הילדים- שם מנהל הבנק צריך להתחיל לדאוג

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.