מאת מירי גריי.
שייך לקטגוריית משפחה פלוס

self defense. shutterstock

 

אף אחד לא רוצה לחשוב על בתו בסיטואציה מאיימת כמו תקיפה מינית. אולם האם אנחנו עושים ככל האפשר כדי להעניק לנערות כלים שעשויים לסייע להן להיחלץ מטראומה קשה? הלכנו לבדוק מה מלמדות סדנאות להגנה עצמית, והאם חוג ג’ודו יכול להחליף אותן

 

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שאחת מתוך ארבע נערות עד גיל 18 מוטרדת מינית בשטח בית הספר. למעשה, תוקפים פוטנציאליים, רובם מוכרים לנפגעת, מצויים בכל מקום. לכן כל אחת מאתנו עלולה למצוא את עצמה בסיטואציה מאיימת (גם אם היא, אגב, מעל גיל 18).
כהורים הנחשפים כל הזמן לחדשות מחרידות על מקרי אונס של צעירות – אם במסיבות ובמועדונים, בסמטאות חשוכות בדרום תל אביב או במהלך מפגשים ‘תמימים’ שנולדו מתוך בריונות או פדופילם ברשת – קשה לנו מאוד להישאר בחיבוק ידיים ורק להתפלל שלילדה שלנו זה לא יקרה. אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
כתבנו כאן בעבר על אמצעים שבהם נוכל לסייע לבנותינו להפחית את הסיכויים להיקלע לסיטואציה של תקיפה מינית. אולם אם הן חלילה יחוו סיטואציה כזו, האם יהיו מסוגלות לנסות להיחלץ ממנה? האם יהיה בכוחן לנסות להתגונן?
רוב הנערות, וגם המבוגרות אגב, מבועתות רק מהמחשבה. קל לנו יותר לגייס את כל כללי הזהירות והמניעה האפשריים, מאשר לתרגל התגוננות במצב נתון. ובכל זאת, בזמן שמתקיימים באופן שוטף תרגולי התגוננות מפני מצבי חירום כמו ירי טילים או רעידות אדמה, רוב הנערות אינן מתרגלות התגוננות עצמית מפני תקיפה.

התרגולים – מסיטואציות ‘אפורות’ ועד תקיפות ברחוב

הסדנאות המלמדות טכניקות להגנה עצמית עונות בדיוק על הצורך הזה. רובן מותאמות להיבטים הפסיכולוגיים של גיל הנעורים, והן מלמדות את הנערות לא רק איך להגן על עצמן פיזית – אלא גם איך להעביר מסרים באופן ברור יותר ולזהות טוב יותר מתי מדובר בחיזור אלים.
“בגיל הזה נערות מחפשות באופן טבעי חוויות חדשות, אולם ביציאה הזו לעולם טמונות סכנות רבות”, אומרת תמר פריאל, מטפלת בטראומה (בין היתר בטראומה מינית) ומדריכה להגנה עצמית בעמותת “אל-הלב” – עמותה של נשים למען נשים, באמצעות אמנויות לחימה והגנה עצמית. “הנערה רוצה להתנסות, אבל במהלך החוויה היא עשויה לשנות את דעתה ולא תמיד יודעת אם מותר לה להגיד ‘לא’. גם הנערים כיום מבולבלים, וגם להם לא לגמרי ברור מה מותר ומה אסור לעשות”.
בסדנאות להגנה העצמית בשיטת “אימפקט”, שיטה בינלאומית שפותחה על ידי נשים ומועברת בארץ על ידי העמותה, מלמדים איך לקרוא סימנים בלתי מילוליים ולזהות תחושת איום, וכיצד להשתמש בתקשורת מילולית כדי להבהיר כוונות. הסדנאות מותאמות לקבוצות הגיל השונות וליכולות הגופניות והרגשיות של הנערות.
“ב-70 אחוז מהמקרים זה עוזר”, אומרת פריאל. “הנערות לומדות להשתמש בגוף שלהן, ומבינות שהגוף חזק ומסוגל להתמודד גם עם מצבים כאלה”.
למעשה, המדריך-הגבר מתפקד בסדנה כתוקף?
“נכון. מצד אחד זהו מודל גברי נחמד שאפשר לתקשר איתו, ומצד שני – בתפקיד התוקף הוא יוצר סימולציות למקרים שונים: להטרדות או תקיפות ברחוב, אך גם לסיטואציות אפורות ולא כל כך ברורות”.
פריאל מוסיפה כי תכני הקורס להגנה עצמית עשויים לעורר בחלק מהנערות התנגדות ורצון לברוח, אולם המדריך מביא זאת בחשבון ונמצא שם גם כדי לחזק ולתמוך. בתוך כך הוא מעודד גם שיתוף מצד הנערות האחרות ותמיכה הדדית. “כל תחושה של מסוגלוּת מקטינה את רמות הפחד”, מתארת פריאל.
איך הסדנאות האלה יכולות לתת מענה לתחושות ההלם והקיפאון, שעלולות להשתלט על הגוף של הנתקפת ולמנוע ממנה ליישם את הטכניקות הנלמדות?
“נשים ונערות רבות, גם כאלה שמחזיקות בחגורה שחורה באמנות לחימה כלשהי, עלולות לקפוא במצב של תקיפה”, אומרת פריאל. “בסדנה מלמדים את המשתתפות ‘איך לצאת מזה’. עם האימונים והתרגולים, גם מערכת העצבים מתרגלת, וכך נחלשת בהדרגה עוצמת  הקיפאון”.

העצמה בתחומים שונים בחיי הנערה והאישה

שלומי מויאל, מדריך בכיר בקרב מגע וממפתחי שיטת “Stay Away” להגנה עצמית לנשים, אומר כי “אחת הבעיות היא שנערות בנות 14 נראות היום כמו נשים, בזמן שמבחינה רגשית הן עדיין ילדות”. מן העבר השני הוא מתאר “נערים שחווים פיצוץ הורמונלי”. לכן הוא מכנה את הטווח הגילאי 17-14 “מלכודת מוות”.
המייחד את הסדנאות של מויאל הוא עצם התבססותן על הניסיון האישי ועל ההטרדות שחוו נשים שאותן פגש ושאומנו על ידו במהלך חייו. “הרעיון הוא ללמד נשים ונערות לסמוך על עצמן ועל האינטואיציה שלהן, כלומר להוביל להעצמה נשית באמצעות הגנה עצמית”, מסביר מויאל. “כדי שזה יתאפשר, על הנערות והנשים להבין טוב יותר את השפה הגברית ואת ‘הראש של התוקף’ ולהתגבר על חוסר התקשורת בין הצדדים”.
איך נעשה הקישור בין התרגול באולם לבין הסכנות האורבות לנו במציאות?
“על מנת שהנערות יוכלו להבין היכן מצויה הסכנה, התרגולים משובצים ב’סיפורי אמת’ מהשטח והמשתתפות מתוודעות לטכניקות של הגנה עצמית במצבים שונים”, מתאר מויאל. אולם לדבריו, נשים בדרך כלל מגיעות לסדנאות עם תחושת ביטחון גבוהה יותר מאשר נערות צעירות. “אצל הנערות הגילויים מרעישים יותר. לעומתן, נשים מהנהנות ומבינות על מה מדובר – פשוט כי הן כבר עברו חוויות רבות יותר של הטרדה או תקיפה”.
האם חוגי אמנויות לחימה יכולים להחליף את הסדנאות להגנה עצמית לנערות ונשים?
“אמנויות הלחימה הסטנדרטיות לא עוזרות, מכיוון שאינן נותנות כלים להתמודדות עם תקיפה לא צפויה ועם תחושת הקיפאון שעלולה להתלוות אליה. הרי הבעיה כאן היא לא לדעת להרביץ, אלא איך להסיר את המחסומים “, משיב מויאל. “בכל החוגים לאמנויות לחימה ההתנהלות והחשיבה הן מנקודת מבט גברית”.
פריאל מספרת כי נערות שעברו את הסדנאות להגנה עצמית מעידות על כך שתרומתן באה לידי ביטוי במישורים שונים בחיים. “נערות רבות מספרות לנו איך הן הצליחו לזהות התנהלות לא תקינה כבר בשלב ההתחלתי של המפגש, וכי הן ידעו איך לנהוג ואיך לדבר כדי למנוע את הפגיעה”, היא אומרת. “מבוגרות יותר מספרות שהסדנאות העניקו להן יציבות כנשים, ותרמו ליכולת שלהן לתקשר ולנהל יחסי עבודה וקשרים אישיים תקינים”.
מה לגבי נערים, הם אינם מגיעים לסדנאות להגנה עצמית?
“הקורסים האלה מיועדים אך ורק לבנות, כי הטכניקות מתבססות על חזקות של הגוף הנשי”, מסבירה פריאל. “עבור נערים, העמותה שלנו למשל פיתחה סדנאות בבתי הספר – במטרה ללמד איך להשתמש בטכניקות מילוליות כדי להימנע מהסלמה של אירועים”. פריאל מצרה על כך שאין מקבילה לנערים, ומציינת כי תחום זה אינו מפותח דיו בארץ. “זה מאוד חבל”, היא מוסיפה, “כי ידוע שאחד מתוך שישה גברים עובר פגיעה מינית – רובם בהיותם ילדים ונערים”.

“הנשים מרגישות בטוחות יותר בקבוצה”

על אף כל היתרונות שיש לסדנאות להגנה עצמית, פריאל ומויאל מציינים כי ישנה היענות עצמאית דלה יחסית מצד נערות ונשים. “כאשר הסדנאות מועברות במסגרת בית הספר או במסגרת מקום העבודה, הנערות והנשים חשות בטוחות יותר להגיע ולהשתתף”, אומר מויאל. “באופן כללי, נשים מעדיפות להתעלם מהסכנה הזו, להיאטם. להגיע לסדנאות האלה זה כמו להודות שקיימת סכנה כלשהי”.
פריאל מוסיפה כי ישנן תקופות שבהן גוברת ההתעניינות בקורסים האלה. “הורים הופכים להיות מודעים יותר לבעיה בעיקר במהלך החופש הגדול, כשהם מתחילים לתהות מה הילדים שלהם עושים. גם ידיעה בתקשורת על מקרה של תקיפת נערה יכול לגרור גל של תגובות. אבל באופן כללי, הורים מעדיפים להרחיק את הנושא הזה מהמודעות. בתור הורה, קשה לי להסתכל על המקום הזה שבו הבת שלי עלולה להימצא בסכנה”.

אמא שואלת: “בתי בת ה-17 יוצאת עם בן 23 ואני מודאגת, מה עושים?”

מדריך פסיכולוגי: איך מזהים טראומה מפגיעה מינית אצל הילד/ה ואיך מתמודדים איתה?

פנאי: 6 סרטי קאלט שכדאי לכם לצפות בהם יחד עם המתבגר/ת