fbpx

עניין של זמן | מאת שרה שלום

.time.shutterstock

 

הצעירים, שכל השנים לפניהם, אצים רצים. דווקא הזקנים מעדיפים להאט…

 

וואו, בשבוע הבא היומולדת הארבעה עשר שלך, אמרתי לנכדתי, צריך להתכונן.

 אני מחשבת לפי הלוח הלועזי, היא ענתה לי. יש לי עוד שבועיים ליומולדת, הרווחתי שבוע.

 למה הרווחת?

 ככה אני נשארת ילדה עוד שבוע.

 חשבתי שאת כבר מזמן רוצה להיות נערה, אפילו אישה צעירה.

 למה חשבת?

 בגלל הוויכוחים עם אמא על המיני שאת רוצה ללבוש ועל האיפור שאת רוצה לשים, והיא לא מרשה.

 כן, נכון. אני רוצה מיני ואיפור. אבל גם להיות ילדה…בעצם, אני די מבולבלת. סבתא, למה נשים לא מגלות את הגיל האמיתי שלהן?

 לא יודעת, עניתי, לא כולן. אולי כי בחברה שלנו מעריצים את הצעירים, ולכן מנסים להסתיר את העובדה שמתבגרים. שמזקינים.

 את מסתירה?

 לא.

 טוב, זו לא חוכמה, היא אמרה לי. את נראית צעירה לגילך אז את מקבלת מחמאה ב’הפוך על הפוך’.

 “הפוך על הפוך” זה בהחלט ביטוי של צעירים.

עולם הפוך

 ליום ההולדת קניתי לנכדתי כרטיס להצגה, כדי שנלך יחד.

סבתא, מתי יוצאים?

 שעה לפני ההצגה.

 שעה? זה המון זמן!

 נכון. אני רוצה לנהוג לאט, לחפש חנייה בנחת, ללכת מהחניה לתיאטרון בכיף, לא לרוץ.

 סבתא, את שונאת למהר?

 כן. בשנים האחרונות אני שונאת למהר, זה מלחיץ אותי. אני אוהבת להרגיש שיש זמן, שאפשר לעשות דברים בקצב שמתאים לי.

 סבתא, אני דווקא מרגישה כל הזמן שאין לי זמן, שאני צריכה להספיק, צריכה להשיג. את יודעת,  פתאום אני שמה לב שאני ממש ממהרת כל הזמן.

 ככה זה בגילך. דווקא בגיל צעיר, כשלפניכם יש עוד הרבה שנים, אתם  הצעירים כל הזמן ממהרים. אצים, רצים, לחוצים באופן קבוע. ואילו אני וחבריי המבוגרים – שנותרו לנו הרבה פחות שנים לחיות- דווקא אנחנו מעדיפים להאט.

 משהו לא הגיוני, נכון סבתא?

 נכון, לא הגיוני.

ומה אתן אומרות, סבתות? אשמח לקרוא את תגובותיכן (גם סבים יכולים)

לפוסט הקודם של סבתא שרה: מכירים את השאלות הרטוריות של בני העשרה?

אמא שואלת: “בני חושש מהחזרה ללימודים בגלל ילד שמציק לו, מה עושים?”

אופנה וטיפוח: אחרי החגים זה זמן טוב לצעירים להתחדש בתספורת אופנתית 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

4 תגובות

  1. היי שרהל’ה, זו אני, הגרופית שלך, מיכל. יש לך את הכישרון הזה לשים את האצבע בדיוק
    בנקודה; האבסורד שיש ב”זמן ההפוך”. הצעירים צריכים למהר כדי להספיק למלא את הציפיות שיש לעולם מהם (בעוד שהם אולי חושבים שאלו הציפיות שלהם מעצמם) והמבוגרים יודעים שאינם צריכים עוד למלא ציפיות ולכן אין טעם לרוץ. כי בינינו – לאן יש לרוץ? למקום ההוא שחברה קדישא מנהלים? באמצעות שיחותיך עם נכדתך את מעבירה עולמות שלמים של רעיונות ותובנות שזה ממש תענוג. תודה

  2. הגיוני , אמר החכם מכל אדם , אין חדש תחת השמש , הצעירים אצה להם דרכם ,
    ואנחנו נשב לנוח בצד הדרך, אני כמו הצעירים , עוד לא אהבתי די, עוד לא בניתי כפר,
    אלא שהקצב שלנו שונה , וזה בהחלט הגיוני, מתפעלת מן הקשר שלך שרה עם הנכדים, ואיך את מגשרת על פערים, גיל, זמן, כך נאה וכך יאה לכם,

  3. ואני מיטלטלת בין שני המצבים –
    רוב הזמן אצה-רצה, לחוצה, אין זמן, רוצה להספיק עוד ועוד, ממהרת, מאחרת;
    ואז, לפעמים, פתאום לא רוצה כלום, הכל בנחת, שום דבר לא בורח, תנו לי שקט.
    אז מה אני – צעירה או מבוגרת? (על “מזדקנת” אין בכלל מה לדבר; זה לא בלקסיקון.)
    ואולי אני פשוט … בן-אדם בתהליכי החיים

  4. שרה’לה היקרה, כרגיל מעניין לקרוא ולחייך. ולגופו של עניין – הקצב של העשייה באמת מאפיין את פערי הגיל בין ה”מתבגרים” בגילנו:- צעירים באמת רצים וה”מתבגרים” בגילנו עושים דברים יותר בנחת….. גם כי יש זמן… כבר לא צריך לרוץ ללמוד,לצפות בטלויזיה,-עדכן סטטוסים, לראות חברים/רות, לבלות ולכבוש את העולם. וכבר לא צריך מה שעשינו בגיל מאוחר יותר – ללמוד, לבנות קריירה, משפחה וללהטט בין כל המשימות האלה. פשוט יש יותר זמן. אבל זה גם עניין של אופי…. להיות אחראי לביצוע משימות/חובות וכו’ ולדייק – זה אומר לקחת טווח ביטחון של זמן ולצאת קודם… זה תלוי באדם לא בגיל. אבל אין דבר … שימשיכו לרוץ…

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.