מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים, עשרים פלוס
renovation in the house. photo by Ricki Baruch

renovation in the house. photo by Ricki Baruch

 

גם ריקי, כמו רבים מתושבי ישראל, בחרה לשפץ את הבית בעיצומו של הקיץ ורגע לפני החגים. אבל קצת קשה לחוות את הקסם שבהתחדשות, בזמן שהבית מוצף באבק וחול. אז היא מנסה להסתכל על החצי המלא של הכוס: להרגיש בחוף הים, למשל, ולהזכיר לעצמה שהיעד הנכסף שווה הכול

 

לאן שלא אפנה, בין רחובות העיר שבה אני מתגוררת, אוכל למצוא לפחות בית אחד בכל רחוב שעבר בעיצומו של הקיץ שיפוץ מסוג כזה או אחר. חלק מהדיירים סיימו את השיפוצים רגע לפני ראש השנה, ואילו אחרים נגררו עמם אל תוך החגים. כי ככה זה בשיפוצים: יש להם תאריך התחלה, אבל לעולם אין לדעת מתי בדיוק הם יסתיימו. אז אני יודעת שאני לא היחידה שעברה שיפוצים בימים החמים והעמוסים של חודשי אלול ותשרי, אבל לא בכל רגע אני מצליחה להתנחם בעובדה הזו.
“שיפוץ” הוא כותרת למצב בלתי נסבל של חיים בתוך ארגז חול ואבק. אז נכון שהוא זוכה גם לכינוי הקסום והחגיגי “התחדשות”, אך את ארמונות החול שאני בונה אצלי בבית אני חוגגת קצת פחות.
בעלי אומר שההתמסרות משתלמת. ילדיי לא ממש סובלים מהמצב, וכי למה יסבלו אם בסופו של יום –  כשהם חוזרים הביתה – הכול כבר מאורגן יחסית ואני מספיקה לערום את כל האבק הלבן והשחור עד לבואם של הפועלים שוב למחרת בבוקר? מאז שהתחלנו לשבור ולחדש, אני מתנהלת בתחושה של ‘חיים בחוף הים’. החלון הגדול שבסלון הוסר, כך שהבית פרוץ, והחול מגיע ישירות עד למרגלות מיטתי – כך שאין לי צורך לארוז את עצמי ולהרחיק עד לחוף הים. מה גם שהארטיק והשתייה זולים בהרבה כשהם נצרכים בבית.

 “ספירת מלאי” בתום השיפוץ

 חדוות העבודה של הקבלן ושל העובדים מופרת כל אימת שאני מגישה קפה, מים קרים, פירות או כריכים. כל עוד אני שוהה בבית אני מוצאת את עצמי אוספת כוסות וקערות, וליבי נחמץ כשאני מזהה מרבצי אבק ולכלוך שמאיצים בי להתרחק למקום שקט – כמו בית קפה – עד יעבור זעם. אבל ההתרחקות מהבית היא רק לזמנים קצובים, כי אף אחד לא יכול ‘לברוח’ ולחיות על גלגלים, בזמן שבסלון ביתו ממתינים בסבלנות אין קץ שקים של חול, ארגזי קרמיקה ופרקט, לצד ברזים מבריקים שהאבנית עדיין לא ביקשה להיות חלק מהם.
ישבתי עם עצמי השבוע, וביקשתי להתבונן בצד המלא של כוס החול. ממש בקרוב, אחרי שיסתיימו משימות הקבלן, יהיו לנו בבית שתי מקלחות חדשות; הסלון  ופינת האוכל יזכו ברצפה חלקה וישרה, כשהבלטות כבר לא מתנדנדות ומבשרות על בואו של מי מבני הבית אל המטבח או ממנו (אותן בלטות שמתחתן היינו מחביאים את הכסף כבר לא יהיו פעילות, נצטרך למצוא מחבוא אחר); חדר העבודה שלי וחדרו של הצעיר יכוסו לראשונה ברצפת פרקט (מעולם לא היה לנו כזה!) – וכך גם חדרם של הזוג הצעיר המתגורר איתנו בקומה מעל; חלון חזית הסלון יהפוך לחדשני; והחלונות והרשתות יוחלפו וייראו נקיים מתמיד.

קודם כול תירגעו! דרכים יעילות לצאת מהסטרס 

בריאות: מה הקשר בין מתחים לאלרגיות?

עיצוב של הרגע האחרון: איך לשדרג את הבית רגע לפני החג?

אין ספק, יש למה לצפות. אבל עד אז, החיים בבית שעובר שיפוץ רחוקים מלהיות שיא החגיגה, בטח שנטולי כל שלווה או נחת. הצעירים נדרשים לתת כתף ולהתנייד איתנו מחדר אחד לאחר, כשרעש השיפוצים מפלח את שנת הבקר שלהם – אי שם לקראת השעה 8:00 (שעל פי רוב אינה שעת היקיצה שלהם). הבן שלי טוען שהוא כבר התמכר לרעש המקדחה, וכנראה שלא יוכל עוד להירדם בלעדיו.
בכל כמה ימים חדר אחר הופך בתורו למחסן הזמני. רהיטי הסלון עוברים בחלקם לחדר העבודה שלי; חדר השינה מאחסן את פינת האוכל והשולחן – שעורמים אבק על אף היותם מכוסים בשכבות ניילון וכיסויי שמיכה שונים; המזנון של הסלון נעול ומסוגר, כך שאי אפשר להוציא ממנו דבר; למעשה,  אינני זוכרת מה ארזתי והיכן, מה זרקתי מבחירה ומה העיפו הצעירים עם השקיות היורדות שוב ושוב למכולה – רק בגלל שהפריע להם בדרך. בסוף השיפוץ אעשה “ספירת מלאי”, ורק אז אדע מה הושלך, כי מה שנשמר יתגלה מן הסתם כשאפתח את האריזות.
עוד לא הגענו למוגמר. בכל יום שעובר אנו מתקרבים אל היעד הנכסף, ובתוך כך, על אף שלא הושלמו השיפוצים עד תום – הספקנו לארוז מזוודה ולרדת לים המלח כדי לחגוג 29 שנות נישואים. שיהיה במזל טוב.

בברכת שנה טובה לכל המשפצים והלא משפצים!