מאת שיר יאיר (שם עט).
שייך לקטגוריית בלוגים, מורה בישראל

BACK TO SCHOOL.shutterstock
 

אלימות, חוסר סמכות ומרדף בלתי פוסק אחר ציונים הם רק חלק מהבעיות הקיימות במערכת החינוך. מורה בתחילת דרכה מציעה 8 דרכים להתמודדות

 

שנת הלימודים בפתח, וכולנו מגיעים אליה עם לא מעט ציפיות ותקוות – בין אם אנחנו הורים, מורים או תלמידים. שמענו ממורה מתחילה מהן הציפיות העיקריות שיש לה מתלמידיה, ממערכת החינוך ומעצמה בשנת הלימודים הקרובה. 8 עקרונות שכדאי לכולנו להפנים

 1.שנפסיק להיות טכנאים של בגרויות: המרוץ אחר הזכאות לבגרות גורם לנו לפספס את הדבר האמיתי לשמו התכנסנו – חינוך. במקום ללמד, לעניין, לסקרן, להפעיל אצל התלמידים חשיבה וביקורת,אנחנו לחוצים להספיק את החומר שהם צריכים ללמוד לקראת הבגרות. התלמידים אולי לומדים לשנן את הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה, אבל לא ממש יודעים להסביר אותן. הגיע הזמן ללמד מהסיבה הנכונה: להעניק לתלמידים ידע, להרחיב אופקים, פשוט לחנך. מבחנים זה לא הכול. ביטול המיצ”ב הוא צעד ראשון, אבל יש עוד דרך ארוכה לפנינו.

 2.שמערכת החינוך בישראל תתקדם למאה ה-21:העולם מתפתח בצעדים אדירים, אבל בית הספר דבק בהרגלים הישנים: שינון ולימוד בעל פה, דקלום טקסטים וכתיבתם בצורה מדויקת במחברת הבחינה. זה לא מתאים לעידן הנוכחי, עתיר הידע והטכנולוגיה, ולא מתאים לתלמידים התזזיתיים של היום. לא מתאים להם לשמוע הרצאה של 45 דקות על המהפכה הצרפתית, אבל בהחלט מתאים להם לגלוש בסמרטפון שלהם. אז זה המקום לנצל את הטכנולוגיה לצורך משימות לימודיות. בקשו מהם לחפש מידע על המהפכה, מה היו הסיבות להתרחשותה, מי היו הדמויות המרכזיות בה? העולם לא זקוק היום לאנשים שיודעים לדקלם חומר, הוא זקוק לאנשים חושבים, שיודעים לנתח, לשאול שאלות, להפעיל ביקורת ושיקול דעת, לעבוד באופן עצמאי וגם בשיתוף פעולה עם אחרים. בקיצור – להיות מולטי טאסקינג.

 3.שהתלמידים ידעו לתת כבוד: תלמידים יקרים, אני לא חברה שלכם, אני לא אמא שלכם, אני המורה שלכם. כשאני מבקשת מכם יפה להוציא את המסטיק ולזרוק לפח, להכניס את הטלפון לתיק ולהפסיק את הפטפטת בשיעור, אל תעשו לי פרצוף של ‘יאללה, יאללה, תפסיקי לחפור!’ תפנימו: אני בעלת הסמכות בכיתה. תנו לי את הכבוד המגיע לי, ואני אחזיר לכם כפליים.

 4.שההורים ידעו להיות מעורבים, אך לא מתערבים: מעורבות הורים בענייני בית הספר היא דבר מבורך. חשוב שהורים יהיו מעודכנים, יעבדו בשיתוף פעולה עם המורים וצוות ההנהלה ויתנו פידבק – חיובי או שלילי. אבל יש הבדל בין מעורבות להתערבות. לא ייתכן שהורה יתערב בעבודתי כמורה, ידבר אלי בגסות או ימתח ביקורת בנוכחות תלמידים. וזה קורה כל הזמן, ובכל הארץ. על ההורה להבין שהסמכות שלו מסתיימת בגבולות ביתו הפרטי. בבית הספר, הסמכות היא של הצוות החינוכי.

 5.שנצליח להפחית את האלימות בבתי הספר במידה ניכרת: מוסד חינוכי אמור להיות מקום בטוח לכולם. אם קיים חשש לאלימות, צריך לטפל בבעיה מידית ולא לטאטא מתחת לשטיח. ואם יש בעיה שדורשת התערבות של המשטרה, אז יש לטפל בה בהתאם. למרבה הצער, בתי ספר רבים מעדיפים לטפל בבעיות אלימות בתוכם במקום להעביר את הטיפול לרשויות, מחשש לשמם הטוב. אבל המדיניות הזו פועלת כמו חרב פיפיות. מוניטין של בית ספר מתבטאים ביכולת של מנהליו לעקור עשבים שוטים מתוכו ולספק לתלמידיו אקלים בטוח ונקי מאלימות.

 6. שבית הספר יתחיל לחנך גם לתזונה בריאה: כששאלתי את המוכר במזנון בית הספר אצלנו למה הוא מוכר רק טוסטים ובגטים, הוא ענה “כי זה מה שהילדים אוהבים”. אבל אם היינו עושים רק מה שהילדים אוהבים, הם לא היו מגיעים לבית הספר אלא יושבים כל היום מול הטלוויזיה והמחשב. השמנת ילדים היא מגיפה עולמית ומתפקידו של בית הספר לחנך גם לתזונה בריאה. לכן, מן הראוי שבמזנון בית הספר יוציאו מן התפריט את הבורקס והפיצות ויכניסו סלטים וכריכים מלחם מלא. בסוף הם ילמדו לאהוב גם את זה.

 7. שהשירותים יהיו נקיים, ולא רק של הצוות: מחובתו של בית הספר לספק לתלמידים תנאים סבירים במהלך יום הלימודים. אבל תנאים סבירים זה לא רק כיתה מקושטת בשלל כרזות שהתלמידים עיצבו לבקשת המורה כדי שיוכלו להשתתף בתחרות “הכיתה היפה ביותר”. תנאים סבירים זה אומר גם שולחנות יציבים וכיסאות שלמים ובעיקר – שירותים נקיים, עם אסלות תקינות ואספקה סדירה ושוטפת של נייר טואלט וסבון. תלמידים לא צריכים להתאפק למשך יום שלם, רק כי מישהו שם למעלה חושש ממעשי ונדליזם בשירותים (ולכן גם מוציאים את הסבון והנייר). על רקע האיום ממגפת פוליו שמרחף מעלינו וההנחיות הרבות שמשרד החינוך הוציא בימים האחרונים, אני מקווה שלפחות השנה התלמידים בישראל יזכו לתנאי היגיינה בסיסיים. מעבר לכך, כאנשי חינוך מתפקידנו לחנך גם לשמירה על היגיינה ועל רכוש בית הספר, ואין מקום להתחמק מכך. אבל מעל הכול, מדובר כאן ביחס של כבוד לתלמידים ובשירות אלמנטרי שמגיע להם, גם אם זה דורש מהמנקה של בית הספר לעבוד יותר בין ההפסקות.

8. שאצליח ליישם את העיקרון החשוב “חנוך לנער על פי דרכו”: אחד המושגים השחוקים ביותר בתחום החינוך הוא “צמצום פערים”. אנחנו כל הזמן מנסים לצמצם פערים בינינו לבין העולם, בין המרכז לבין הפריפריה, בין התלמידים לבין עצמם. השנה, אני מקווה שנתחיל להפסיק להתייחס אל התלמידים כאל מקשה אחת. הם ישויות עצמאיות. לכל אחד מהם קצב למידה שונה, תחומי עניין שונים ויכולות שונות. במקום לכוון את כולם אל הממוצע, רצוי לכוון כל תלמיד על פי כישוריו ותחומי העניין שלו, לחזק אותו היכן שצריך ולהעריך אותו על פי עבודתו השוטפת לאורך כל השנה, בכיתה ובבית, ולא רק על סמך מבחן כזה או אחר. גישה כזו גם תחדיר בהם תחושת מסוגלות, תעודד מוטיבציה, ובמקום תלמידים מתוסכלים נקבל תלמידים עם תחושת ערך עצמי, ביטחון ואמונה בעצמם, שמשתפים פעולה עם המערכת.

 הכותבת היא מורה בתחילת דרכה ביישוב בדרום הארץ 

הורים שואלים: הילד מפחד לחזור ללימודים

איך חוזרים לשגרה גם בתזונה?

איפה עובר הגבול בין דיאטה לאנורקסיה?