מאת רותי ארן- אקסלרד.
שייך לקטגוריית אקטואליה, חינוך, מצב חטיבות הביניים

school.shutterstock

 

לא פשוט בין כותלי חטיבות הביניים: תלמידים רבים לא מוצאים את עצמם, רמת האלימות גוברת, ובעיות ההתנהגות המורכבות ביותר צצות דווקא בפורמט הזה. אולם אפילו המלצות של מחקרים, דיונים בכנסת, הזעקה שמשמיעות יועצות חינוכיות רבות בארץ, והעובדה שבארה”ב נסוגים מדגם החטיבה לטובת הדגם הישן – לא מצליחים לשכנע את משרד החינוך לבטל את החטיבות בישראל. תחקיר “עשר פלוס”

 
 כשהיינו ילדים בכיתה ז’ או ח’ שודרה לראשונה בטלוויזיה החינוכית הסדרת הקנדית “דגראסי– ג’וניור היי סקול”. כילדים היינו מהופנטים אליה, בעיקר כי היא הציגה משהו אחר. הוצגו בה מקרי אלימות חריגים, עיסוק רב במין, נידויים חברתיים, ועוד. משהו רחוק כל כך מהתמימות הילדית שהכרנו מבית הספר היסודי, שבו רובנו למדנו עדיין במסגרת הדגם הישן- זה שכלל את כיתות א’-ח’. מי היה מאמין שתוך שנים אחדות כמעט כל בתי הספר בארץ יצטרפו לרפורמה של חטיבות הביניים, ושאותם מצבים מוקצנים המוצגים בסדרה יהפכו להיות טריוויאליים למדי כשנלווה אנחנו את ילדינו לחטיבה. אז נכון, חטיבת הביניים אינה האחראית הבלעדית לתופעות תרבותיות וחברתיות, כמו: הקדמת גיל ההתבגרות או החרפת האלימות וההתמכרויות לעישון ולאלכוהול. אבל הביקורת הנוקבת הנשמעת בשנים האחרונות על החטיבות בארץ, לא רק מצד הורים ותלמידים אלא גם מצד מורים ואינספור יועצות חינוכיות, מחייבת אותנו לבחון מדוע משרד החינוך עדיין נחוש בעמדתו להמשיך בדגם הזה ולא לחזור לפורמט הישן. לכך נוספת העובדה שבעשור האחרון נערכו לא מעט מחקרים על מצב חטיבות הביניים בישראל, חלקם על ידי גורמים ממשרד החינוך, ובמקביל התקיימו כמה דיונים בנושא בכנסת. בכולם הוצגו חסרונות השיטה של דגם החטיבה, ואף על פי כן לא הוחלט עד היום לבצע שינוי ממשי בעניין.

מה נשתנה משנות השבעים?

בעבר הלא מאוד רחוק, רוב תלמידי ישראל למדו בשני מוסדות חינוך: בית הספר היסודי, שכלל שמונה כיתות (א’ עד ח’), ולאחריו תיכון ארבע-שנתי (ט’ עד י”ב). למעשה, המושג “חטיבת ביניים” לא היה קיים בארץ עד סוף שנות ה-60 של המאה העשרים– אז החלו ליישם את הרפורמה של החטיבות על פי הדגם שהיה מקובל במקומות רבים בעולם. דגם החטיבה יושם בהדרגה ביישובים השונים בארץ, במשך כשני עשורים, והוא הדגם הדומיננטי גם היום. לפי דגם זה, בית הספר היסודי מונה את כיתות א’ עד ו’, חטיבת הביניים מונה את כיתות ז’-ט’, והתיכון מונה את כיתות י’-י”ב. בבתי ספר רבים, כידוע, חטיבת הביניים והתיכון מאוחדים תחת אותו מבנה –כלומר בתי ספר מקיפים שש-שנתיים. ואולם, מאז שנות ה-70 ועד היום חלו שינויים ניכרים במצב בתי הספר, בתרבות בני הנוער, ברמת האלימות, בעולם התקשורת, ואף בהתפתחות המינית והרגשית של הילדים. שינויים דומים התרחשו גם במדינות אחרות בעולם, שחלק מהן השכילו להפנים את המסר ולהתאים את מערכת החינוך למציאות החדשה. כך למשל, בארה”ב עברו כבר בשנות השמונים והתשעים מהדגם של Junior high (חטיבת ביניים) לדגם של Middle school– חטיבה שמנתה  את כיתות ו’ עד ח’. והחל משנת 2000, יותר ויותר מחוזות חינוכיים בארה”ב עוברים לדגם הראשוני של בית הספר היסודי – המונה כיתות מגיל גן ועד כיתה ח’. החלטה זו, אגב, התקבלה בעיקר על רקע מקרי אלימות רבים בחטיבות הביניים ברחבי ארה”ב. עם זאת, יש לציין כי הדגם של החטיבה מיושם עדיין במדינות רבות בעולם, ואפילו בפינלנד – המתהדרת במערכת חינוך מצוינת. אולם מי שילדיו למדו בחו”ל יודע לספר שכל קשר בין חטיבות הביניים בארץ לחטיבות בחו”ל הוא מקרי בהחלט. ככה זה כשבחטיבה בפינלנד, למשל, יש רק 15 תלמידים בכיתה, יחס אישי, מבנים מטופחים ואווירת לימודים אידיאלית.

פרופ’ אופלטקה: “עובדתית, רמת האלימות פוחתת בפורמט הישן”

המחקר המקיף ביותר בנושא נערך בארץ בשנת 2008, על ידי פרופ’ יזהר אופלטקה (כיום מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב) וד”ר דורית טובין. בעקבות ממצאי המחקר, שנערך במסגרת המחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, הומלץ למשרד החינוך להחזיר בהדרגתיות את המערכת החינוכית לדגם הישן (כיתות א’-ז’ בשלב ראשון, בשל היעדר תקציב לשינוי מהיר, והוספת כיתות ח’ בהדרגה למסגרת הזו). “ערים כמו רמת גן, גבעתיים, זכרון יעקב, ולאחרונה גם לוד, השכילו להבין שהמתכונת של מסגרת המונה את כיתות א’-ח’ מוכיחה את עצמה, וכי יש לה יתרונות רבים עבור התלמידים”, אומר היום פרופ’ אופלטקה. “עובדתית, רמת האלימות פוחתת בפורמט הזה”. המחקר של פרופ’ אופלטקה וד”ר טובין הבליט יתרונות שיש לבית הספר היסודי, כמו הישגים גבוהים, יחס אישי ואקלים בטוח המפחית אלימות. לדברי פרופ’ אופלטקה, מציאות שבה ילד בן 12 נכנס לחטיבת הביניים ורואה סביבו שמיניסטים מתחבקים ומתנשקים, מבריזים מהשיעורים, מדברים בשפה לא נאותה ולא פעם מקללים מורים, אינה מיטיבה עמו כלל. “למעשה, הוא חשוף לערכים ונורמות של גדולים ממנו, בזמן שכושר השיפוט שלו והיכולת להבין התנהגויות שונות עדיין אינם בשלים מפאת גילו הצעיר. לפיכך, הוא מחקה התנהגויות אלו, ואין פלא שבגילאי החטיבה מופיעות בעיות ההתנהגות המורכבות ביותר”.

יועצות חינוכיות: “בחטיבות הביניים ישנה אווירה של פחד וניוון חברתי וערכי”

אם תשאלו יועצות חינוכיות מחטיבות ביניים ומבתי ספר מקיפים שונים בארץ מהי עמדתן בעניין, תשמעו תשובה די דומה מכולן. “המצב נהיה קשה עד בלתי נסבל משנה לשנה”, אומרת לי ש’, יועצת מחטיבה באזור המרכז, שאינה מעוניינת להזדהות בשמה. “בכל חטיבה מתרחשים במהלך השנה עשרות מקרים של אלימות, נשירה, מעשי בריונות ומקרי מצוקה של ילדים. אלו מתווספים לקשיים הרגילים, הנובעים מצרכים של ילדים בגיל ההתבגרות. התחושה הכללית היא שהמערכת לא עומדת בנטל, ומי שנופל בין הכיסאות הם הילדים”. ד’, יועצת חינוכית אחרת, העובדת בבית ספר תיכון שש-שנתי באזור המרכז, גורסת בביטחון מלא כי “מוסד החטיבה כבר מזמן פשט את הרגל, ברמה הרעיונית, הכלכלית והחברתית”. לדבריה, יותר מדי תלמידים בחטיבות הביניים, כמעט בכל הארץ, לומדים באווירה של פחד, וניוון חברתי וערכי. “האלימות והסמים נמצאים כיום בין כותלי בית הספר, אבל אף אחד לא באמת רוצה להתעסק עם הנושא הזה”, היא טוענת. לדברי ד’, בתהליך הביורוקרטי הכרוך במעבר מבית הספר היסודי לחטיבה עלול להתפספס מידע חיוני מהתיק האישי של הילד (כמו בעיות בריאותיות, רגישויות ובעיות סוציאליות בבית) – מה שיוביל לנפילה בין הכיסאות של התלמיד הצעיר במערכת. “אם בית הספר היסודי היה נמשך עד כיתה ח’, הילדים היו זוכים לחום, לביטחון וליציבות, בשל ההיכרות ארוכת השנים עם המורים והחברים, ובשל האווירה המשפחתית שמעניקים בתי ספר הפועלים במתכונת הזו. התלמיד היה מגיע לתיכון כשהוא בשל יותר, וכשהוא מסוגל להתמודד טוב יותר גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית. אין לי ספק שהמעבר לחטיבת הביניים מוציא את התלמידים מ’החממה’ בשלב מוקדם מדי”. סקירה קצרה בגוגל של כל מקרי האלימות בבתי הספר בארץ בשנים האחרונות, בייחוד כלפי מורים, מגלה כי רובם המכריע התרחש בין כותלי חטיבות הביניים. מורה אחת מרחובות סיפרה לי שהיא לימדה שנתיים בחטיבת ביניים, אבל ‘הספיק לה’. לשם היא לא מוכנה לחזור, רק לתיכון. והיא לא היחידה. מורים רבים מתלוננים על עומס רב, על איומים ואלימות, ועל אווירה כללית של פורקן עול מצד התלמידים – לצד שחיקה אדירה של המורים.

רוב ההורים: “השלב הקריטי שבו הילד הולך לאיבוד”

מסקירה מעמיקה בקבוצות הורות וחינוך ברשת החברתית ובפורומים, מתקבל הרושם שחלק גדול מההורים מצדדים אף הם בחזרה לבתי הספר בדגם הישן. אולם מדי פעם נשמעים שם גם קולות אחרים. כאלו המצדדים בשיטת החיטוב וטוענים כי ישנה הצדקה לפורמט הזה, בייחוד בשל הפן החברתי. ילדים שהיו תלמידים מצטיינים או ספורטאים מצליחים בבית הספר היסודי, ברוב המקרים, ימשיכו להצליח ויישארו ‘מקובלים’ גם בחטיבה – נאמר שם. לעומתם, עבור ילדים שנודו או נדחקו לשוליים, החטיבה מאפשרת שחרור מהתדמית שדבקה בהם והזדמנות להתחיל דף חדש ולהכיר חברים מתאימים יותר. יחד עם זאת, הרוב הגדול של ההורים טוען כי החטיבה היא השלב הקריטי שבו הם הרגישו שהילד שלהם ‘הולך לאיבוד’, מתפזר מבחינה ערכית וחברתית ומתקשה למצוא את מקומו. אתי בנימין דילהרוזה, יו”ר”הנהגת הורים ארצית”, טוענת כי”כבר למעלה מ-12 שנה מופיעים  סקרים ומחקרים שהוכיחו שחטיבות הביניים היוו את אחת ההחלטות הכושלות ביותר במערכת החינוך בארץ”. לטענתה, יצירת “יצור כלאיים” כמו חטיבות הביניים לצד ביטול החינוך הטכנולוגי בארץ (בתי הספר המקצועיים), הם שהובילו לכך ש”המערכת התרסקה לרסיסים ואין אפשרות להבריא אותה יותר”. לדבריה, “הנהגת ההורים הגישה עשרות המלצות למשרד החינוך, עוד בזמנו של שר החינוך זבולון המר ז”ל, בקריאה לבטל את חטיבות הביניים. וזאת בעקבות בדיקות מעמיקות שנעשו, המראות באופן שאינו משתמע לשתי פנים שיש לבטל את הפורמט הזה”.

משרד החינוך: “לא נעשה עדיין מחקר מקיף”

דסי בארי, מנהלת האגף לחינוך העל יסודי במשרד החינוך, מציינת כי “רפורמת חוק החיטוב נועדה בעצם כדי ליצור אינטגרציה חברתית-סוציולוגית, לשבור את הקשר בין גיאוגרפיה לבין חינוך, וליצור מרחבי חינוך המכילים אוכלוסיות משכונות שונות וממרקמים שונים”. לפני הרפורמה, מסבירה בארי, ילדים בגילאי היסודי נרשמו לבתי הספר בכפוף לאזורי הרישום שלהם, ולכן לא ניתן היה ליישם אינטגרציה. “הקמת חטיבות הביניים יצרה מיזוג של תלמידים מאזורי רישום שונים, בשל הגעת תלמידים ממגוון בתי ספר יסודיים. יישום החוק הוחל באופן הדרגתי, בהתאם להסכמת הרשויות שהביעו עניין להצטרף. לא בכל הרשויות הקמת החטיבות נעשתה בזמן זהה”. לשאלות האם משרד החינוך בחן לעומק את השלכות הרפורמה, ומדוע לא מתבצע שינוי כלשהו על אף הבעיות המוכרות, בארי משיבה: “חוות הדעת לגבי חטיבות הביניים הן מגוונות, ובאות לידי ביטוי בתפיסות של אנשי חינוך שונים. אולם למעשה כלל לא נעשה עדיין מחקר מקיף, העוסק בשאלה האם חטיבות הביניים משיגות יותר מאשר אלטרנטיבות מבניות אחרות”. לדבריה, לאורך הזמן נעשו מחקרי הערכה לא מעטים, חלקם מחקרי עומק שבחנו תחומים שונים בחטיבות הביניים או בקרב תלמידים בגיל חטיבות הביניים בישראל. כך למשל, מבחני מיצ”ב בדקו את הישגי התלמידים בגילאי כיתות ח’, בחטיבות ובבתי ספר שאינם חטיבות. “אולם מסקנות גורפות יותר לגבי החטיבות והמבנה הלימודי הקיים, נוכל לקבל רק בתום הליך עומק של הערכה”, היא אומרת.

איך נראה המעבר לחטיבה עבור ילדים עם בעיית קשב וריכוז?

תופעה: סרטוני פייסבוק פוגעניים בקרב בני הנוער

רוצה לתקשר עם המתבגר?

מגלגלים את הכדור לרשויות המקומיות

כאמור, ישנם יישובים בודדים בארץ שבהם לא קיימות חטיבות ביניים אלא בתי ספר על פי הדגם הישן. יתרה מזו, ישנם יישובים שבהם קיימים שני המודלים גם יחד: בתי ספר מחוטבים לצד כאלו שאינם. לדברי בארי, דוח דוברת משנת 2005 התייחס בהרחבה למבנים אפשריים של מערכות החינוך, והמליץ לאפשר לכל רשות לבחור באיזו מסגרת היא מעוניינת. המלצה זו פתחה למעשה צוהר לרשויות העירוניות לעשות כטוב בעיניהן, ונתנה כוח להורים ביישובים קטנים להתאגד מול הרשות ולנסות להשפיע על צורת הלמידה שתונהג באזור מגוריהם. בזכרון יעקב, למשל, התאגדו הורים רבים והפעילו לחצים על הרשות, שהביאו לכך שבתי הספר בעיר חזרו לדגם הישן – ללא חטיבות ביניים. מבחינת משרד החינוך, כך נראה, ההמלצה של דוח דוברת והעובדה שרשויות עירוניות “מתאימות לעצמן” את הדגם הרצוי להן (על פי קריטריונים שונים, כמו: תקציבים, סדרי עדיפויות, מידת הלחץ המופעלת מצד הורים) – סתמה את הגולל על כל ההתלבטויות והדיונים בנושא. פשוט, במקום לעבור הילוך מדיונים ומחקרים מהעשור האחרון לביצוע שינויים ממשיים בפורמט הקיים, המשרד מעדיף להשאיר לרשויות את העבודה הקשה – לנסות לשנות את הארגון המבני של מחלקת החינוך ולבטל את החטיבות, לפחות אם ההורים לוחצים מספיק. בסופו של דבר, מן הסתם, הרוב המכריע של הרשויות אינו מסוגל לשאת בנטל הזה בכוחות עצמו, ולכן ברוב היישובים לא מסתמן שינוי בפורמט הקיים.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה, כי “ההחלטה בדבר שינויים באופן חלוקת חטיבות הביניים מתקבלת בשיתוף בין משרד החינוך והרשות המקומית.” לשאלה האם שר החינוך שי פירון שוקל  שינוי של הפורמט לאור כל המחקרים והדיונים שהתקיימו בנושא, נמסר כי “נכון להיום לא צפוי שינוי במתכונת הקיימת של חטיבות הביניים בארץ, הפורמט מאושר כמו שהוא”.