fbpx

שאלה רטורית

girl asking. shutterstock
 
הנכדה שואלת הרבה שאלות, אבל למה סבתא שרה לא עונה?

הנכדה אמרה לי: “סבתא בואי ניסע לתל אביב, אני צריכה לקנות בגדי ים”.
שוב לקנות בגדי ים? כמה בגדי ים צריכה ילדה אחת?
בזמני היה בגד ים אחד וזהו, ואם הוא לא לחץ מדי בשנה הבאה – אז קיבלנו חדש רק אחרי שנתיים.
ותראו את זאת, המתבגרת המשפחתית, לה יש לפחות שלושה בגדי ים. והיא רוצה עוד…

“אמא מרשה לך לקנות עוד בגדי ים?”, שאלתי אותה.
“זה מהכסף שהשתכרתי בעבודה”, ענתה, “אני לא צריכה לשאול על מה להוציא אותו”.
“זה החוק?”
“כן. זה החוק בבית שלנו”.
“מתי עבדת שיש לך כסף?”
“בשבוע שעבר, שמרתי על הקטנטנים בבריכה שבקייטנה של גלית”.
“מה?! איפה?!”
“לגלית יש גן לקטנים עד גיל שנה?”, היא שאלה, אבל לא עניתי, כי אני כבר יודעת שבגיל הזה כל משפט שני הוא שאלה רטורית.
חיכיתי להמשך.
“בקיץ גלית עושה קייטנה? מישהו היה צריך לשמור על הקטנטנים בבריכה המתנפחת?”, היא המשיכה. “אז אני שמרתי”.
“מה זה אומר שמרתי’?”, היא המשיכה. וגם ענתה: “ניפחתי את הבריכה עם משאבה, מילאתי מים, ושמרתי שהקטנטנים לא ישפריצו ולא יכניסו את הראש למים”.
רק אתמול היא בעצמה הייתה קטנטנה ואני שמרתי שלא תכניס את הראש למים.

“עבודה אחראית”, החמאתי לה, “גלית הייתה מרוצה ממך?”
“זהו, שלא…ביום הרביעי ילד אחד עמד בבריכה והחליק, נכנסו לו מים לעיניים, והוא בכה.
גלית התעצבנה והעיפה אותי. ניסע?”

 ‘איך אפשר לקנות חזייה בלי למדוד?’

בשוק הכרמל היא קנתה חזייה מדוכן בלי למדוד. “איך אפשר לקנות חזייה בלי למדוד? את זה לא אבין לעולם!”.
“אפשר, סבתא, עובדה. גם את זו שאני לובשת קניתי בלי למדוד”.
“גם את בגדי הים תקני בלי למדוד?”
“לא”.
אותם היא מדדה, ועוד איך. לבשה והביטה במראה עוד ועוד ועוד. מאחור, מהצדדים, מלפנים, מלמעלה, מלמטה,
בעמידה, בישיבה, עם זרועות למעלה, עם ברכיים כפופות, והחליטה.
שני בגדי ים – אחד לבן אחד כתום.
“הכתום בסדר… אבל הלבן לא יהיה שקוף במים”? שאלתי אותה, נזכרת באימה שהייתה אוחזת בנו, הבנות הצעירות, רק מהמחשבה שאולי בגד הים שקנינו בהיר מדי וכשניכנס למים “יראו לנו”. החשש הזה, אגב, גרם לכך שכל בגדי הים שלנו היו בצבע עז – כחול או שחור או בורדו. העיקר שיהיה כהה ויסתיר מכל הכיוונים.

היא לא הסירה את מבטה המרוצה מן המראה שלפניה וגיחכה.
“שקוף במים?”, היא ענתה לאט, באותו טון ואינטונציה של השאלה הרטורית. ואני הבנתי שוב שאין טעם לענות.

ומה אתן אומרות, סבתות? אשמח לקרוא את תגובותיכן (גם סבים יכולים)

לפוסט הקודם של סבתא שרה: ליל הסדר עם הנכדה

בטוחים שאתם מבינים מה המתבגרים שלכם אומרים לכם? 

הילד שלכם מעשן?

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

3 תגובות

  1. לשרל’ה
    מה שמרגיש לי הכי מוחשי בפוסט שלך, זו “התבוסה המחוייכת”, ההשלמה עם ההבנה שנכדתך (ובני דורה כמובן) שועטים – בעודם מחותלים בחיתול – במסלול המהיר ללקיחת המושכות לידיהם, ההבנה שאין לנו סיכוי מולם והכי הכי ….העולם הוא שלהם והוא שונה לחלוטין מהעולם שלנו. תחושה זו עולה בנו כעניין של יום ביומו. ההבדל בין התפיסה של הסבתא לבין זו של נכדתה על איך צריך לקנות בגד ים הוא המיקרו שמלמד על המקרו. וזה מה שאני אוהבת פה, אצלך, מעט מילים שאוצרות עולם שלם. מצד שני “הבעיה” ברשומות שלך שהן קצרות. נגמרות נורא מהר. אני רוצה עוד. כמה חום, כמה אהבה יש פה.

  2. שרלה לא נפגשנו הרבה זמן. הסבתאות שלך מחממת את הלב, אני חושבת שגם הנכדה שלך מרגישה את החום וההתעניינות שלך ולכן בחרה בך למשימה החשובה של קניית בגד ים.
    נהניתי מאוד לקרוא ו…חבל שנגמר. עוד!עוד!

  3. שרה יקרה
    מסבתא לסבתא , מפליא שנכדתך בוחרת לערוך איתך את הקניות המיוחדות ,
    נכדתי הבכורה בת ה- 13 מתנהגת כמו נערה בת 16- 17 , שומרת על פרטיותה ,
    עונה ב- כע,,אין כן, נועלת את דלת חדרה , ועונה כמו במסרון, קצר, קצר ,
    לכן הקשר שלך עם נכדתך ראוי לכבוד , שכרך בעמלך ,

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.