מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית עשרים פלוס

Y generation. shutterstock

 

ריקי בוחנת את ילדיה על פי המאפיינים שמיוחסים לבני דורם

בני העשרה של היום מכונים דור ה-Z, אבל המתבגרים הוותיקים יותר – אלו שעושים כרגע את צעדיהם הראשונים בעולם הגדול – משתייכים לדור ה-Y. גם ילדיי, בני העשרים פלוס, שעדיין מתגוררים עמנו בבית, נכללים בדור ה-Y (המכונה גם “דור המילניום”), וזו הסיבה שיצאתי לבדוק האם הם “עונים” על הקריטריונים המיוחסים לדור הזה בדיונים תרבותיים.
הכוונה היא למי שנולדו במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים, ומכיוון שכך נולדו לתוך פיתוחים טכנולוגיים מואצים בתחום המחשבים, האינטרנט והסלולר. עובדה זו העניקה להם (וכולי קנאה!) נגישות לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים. היא כנראה גם זו שהעניקה להם את היכולת לחלוקת קשב ולאפשרות לעסוק בשני נושאים או יותר בו זמנית (ואולי זו הסיבה שיש לנו היום יותר ויותר ילדים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז? – מעין  מצב של “הפוך על הפוך”?).
המחקרים מלמדים כי בני דור ה-Y ניחנו ביכולת ובנכונות לתפקד בעבודת צוות, וכי הם בעלי מיומנות טכנולוגית ויכולת לימוד מהירה. הם מגלים שליטה מלאה במחשב וביישומיו, באינטרנט וברשתות החברתיות, ומאופיינים במוכנות גבוהה ללמוד נושאים חדשים.
אני מתבוננת בילדיי. דור, שאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז, מעיד על עצמו כאדם שיכולת הקליטה שלו למספר אירועים בו זמנית תלויה בפרמטרים משתנים. אם הוא עייף אז כל מה שקורה מסביב הופך ל”רעש”, ואם הוא נינוח ומרוכז יכולת התפקוד וההקשבה שלו בשני נושאים בו זמנית היא טובה ומועילה.
אחד המאפיינים הבולטים של בני דור ה-Y הוא שאינם נחפזים לעזוב את בית ההורים. גם אלו שעוזבים נוטים לחזור לבית הוריהם לפחות פעם אחת (אני מקווה שאצלי זה לא יקרה). בתי הנשואה ובני הצעיר עדיין לא עזבו את הבית, והסיבה העיקרית לכך היא השאיפה לחסוך כסף כדי להתייצב כלכלית.

סיפוקים מיידיים

אני משתייכת לדור ה-X , ילידי שנות ה-60 וה-70, שחוקרים אמריקאים מייחסים להם תכונות כמו “חוסר שאיפה לחולל תמורות בעולם, ויחד עם זאת נטייה למרוד בסמכות ולבעוט במוסכמות חברתיות”. בתחום התעסוקתי, בקרב בני הדור שלי נהוג היה שאדם רוכש מקצוע ומתפרנס ממנו כל ימיו. לא עלתה אז האופציה לקריירה שנייה ובטח ובטח לא לשלישית. לכן כשאני העזתי לעזוב את עבודתי במשרד החינוך, כעבור 25 שנות הוראה, אמי הרימה גבה. היא הייתה מופתעת ואפילו מבוהלת. “איך את יכולה לוותר על הביטחון הזה?”, היא שאלה שוב ושוב. אבל אני הייתי בטוחה בבחירה שלי, שהפכה למתנה יפה ביותר שהענקתי לעצמי בעשור החמישי לחיי. לעומת זאת, בני הדור של ילדיי עוברים בממוצע שבע עבודות עד גיל 30. חלק גדול מהם חיים עם בן זוג בלי להינשא, ומי שבכל זאת בוחר להינשא עושה זאת בדרך כלל בגיל מאוחר. אני מסתכלת על בתי. אין ספק כי היעדים שלי בגילה והיעדים שלה היום שונים זה מזה. קצב החיים שלה אינו מאיץ בה, הקריירה שלה מקבלת את מלוא תשומת הלב, השאיפות שלה ברורות ונראות מוחשיות.
בני דור ה-Y מרוכזים מאוד בעצמם. ספק אם הבנתי כמוהם בצאתי אל חיי הבוגרים את עומק המשמעות שיש לשאלת המימוש העצמי. הם מבקשים סיפוקים מידיים, וסדר העדיפויות שלהם ממקם אותם עצמם בראש. הזוגיות והקמת התא המשפחתי ממוקמים אחר כך, ורק בסוף ממוקמת המחויבות למקום העבודה.
ילדיי גדלו לתוך עולם של שקיפות וידע בלתי מוגבלים, הנגישים וזמינים ללא התניה, בזמן שכרכי האנציקלופדיות הלכו ואיבדו את משמעותן ואת ערכן יותר ויותר. השפע  והגב ההורי הרחב שעומד מאחוריהם מאז שנולדו, רק תרמו להם לתחושת ביטחון עצמי גבוהה ולאמונה בעצמם וביכולותיהם.
ובתוך כך, אנו ההורים, בלי להיות מודעים לכך וכנראה גם בלית ברירה, למדנו להשתמש במושג “לזרום”. ולא רק בהקשר של מים. כשהבן שלי אומר לי: “אמא תזרמי”, הוא אומר לי כל כך הרבה מילים שמצטמצמות למילה אחת, ובעצם דורש ממני להתנהל ביתר קלילות. לא לראות, לא להרגיש, לא להבין ולא להעמיק.

פער בינדורי גדול

אין ספק שמקומה של הטכנולוגיה ניכר היטב בחיי היומיום של ילדיי. דור ועופרי מגלים שליטה במיומנויות טכנולוגיות, וכך גם כל חבריהם  – כולם בני דור ה-Y. גם אם קשה לי להודות בכך, בסופו של דבר הפער בין ילדיי לביני גדול יותר מאשר הפער בין הוריי לביני. קצב החיים של ילדיי הוא מסחרר: אף פעם אין להם זמן, הם מתקשים לקבל גבולות, זקוקים לגיוון תעסוקתי, ומתנהלים מול פרויקטים של פרקי זמן קצובים. הם משתעממים מהר יחסית ומבקשים לעבור אל היעד הבא. האם גם ילדיכם דומים להם?

עוד ב”עשרים פלוס”: איך מייצרים זמן איכות עם הילדים הבוגרים?

הילדים שלנו מכורים למסכים מכל הסוגים 

למה חשוב לדבר על הבנות שלנו על הטרדה מינית?