מאת הילה פינקלשטיין. 09.07.13
שייך לקטגוריית בלוג אורח

pornography of relationships. shutterstock

 

לא היינו מוכנים שהילדים שלנו ילמדו על מיניות מסרטים פורנוגרפיים, אז למה לעזאזל אנחנו מניחים להם ללמוד על חברה ויחסים מ”האח הגדול”? ואיך זה שאף אחד לא מפקח על התכנים המוצגים בפריים טיים? הילה פינקלשטיין קוראת לנו להתעורר

 

הרשת רועשת וגועשת מהריאליטי התורן והבולט מכולם – “האח הגדול”. כתבות, רכילויות וטוקבקים מלעיטים אותנו מכל עבר, וכל פוסט כזה משרת את מטרת העל של ההפקה, שהיא למקסם את הרייטינג (לצערי, כנראה שגם הפוסט הזה יגרום למעט הקוראים שעדיין לא צופים בתוכנית לרוץ ולבדוק במה מדובר, אבל יש דברים שחייב להגיד).
ברגע שהשאיפה להגדיל את הרייטינג מקדשת את כל האמצעים, כפי שקורה עם מפיקי “האח הגדול”, אנחנו בבעיה גדולה. ואי אפשר שלא לשאול: האם אין לרשות השנייה רגולטור שאמור לפקח על התכנים בטרם עלייתם לאוויר?
מפיקי ומלהקי “האח הגדול” משתמשים בדרכים שונות כדי לעודד פרובוקציות בתוך הבית, שכן השעמום של הצופה הוא אימתם הגדולה. אחת הדרכים באה לידי ביטוי בליהוק המשתתפים. אין צורך להיות דוקטור בפסיכולוגיה כדי לצפות לפיצוץ בין משתתף גזען והומופוב לבין משתתפת ממוצא אתיופי ומשתתפת לסבית מוצהרת. כל ההצגה הזו של הדחת המשתתפים לאחר שניבלו את פיהם והתפרצו היא הצגה מבוימת, שלבטח תוכננה מראש עוד בשלב הליהוק. אז באמת שלא נוכל לבוא בטענות למפיקי התוכנית, כי הם בסך הכול מבצעים את עבודתם נאמנה (העבודה, כבר אמרנו, היא למקסם הרייטינג בכל מחיר). אבל בהחלט מתפקידנו לבוא ולדרוש מ”קשת” ומהרשות השנייה למלא את תפקידן כמי שאמורות לפקח על התכנים המוצגים תחת חסותן בשעות הפריים טיים של החופש הגדול, בזמן שבו ילדים ונוער צופים במסך הקטן. המשוואה הנוצרת בראשם של ילדים היא פשוטה מאוד: אתה מופיע בטלוויזיה = אתה סלב, כלומר ראוי להערצה. ובמילים אחרות: ההתנהגות שלך היא לגיטימית ומקובלת.

פורנוגרפיה בפריים טיים

לכולנו ברור שפורנוגרפיה לא תשודר בערוץ 2 בפריים טיים. אם ישאלו אותנו למה בעצם, נשיב שאנחנו רוצים לגונן על הנפשות של ילדינו; שהם חלילה לא ילמדו שמין בוטה ומסחרי, תוקפני ונצלני, הוא המין המקובל במציאות; שהפורנוגרפיה מציגה תמונה לא מוסרית, מעוותת, ושאין כל קשר בין המין המוצג בסרטים האלה לבין יחסי מין בין גבר ואישה; שאנחנו לא רוצים שהם ילמדו על מיניות מפורנוגרפיה.
עכשיו, בואו נחליף לרגע בין המילים “מיניות” לבין “מערכות יחסים”. האם אנחנו באמת רוצים שילדינו ילמדו על מערכות יחסים במציאות מתוך מה שהם רואים בתוכנית “האח הגדול”?; האם אנחנו רוצים שהם ילמדו על כבוד, על סובלנות ועל כישורי חיים מתוך מה שהם רואים בתוכנית “האח הגדול”?; האם אנחנו רוצים שהם ילמדו שהתכונות הראויות להבלטה ותהילה הן תכונות האופי שנצפות בתוכנית “האח הגדול”?
הפורנוגרפיה עושה למיניות בדיוק את מה ש”האח הגדול” עושה למערכות יחסים. והילדים שלנו לא בשלים מספיק כדי להכיל זאת ולדעת איך להתבונן בתכנים הללו. בשונה ממבוגרים, ילדים הצופים בטלוויזיה אינם מצקצקים בשפתותיהם ומנידים ראשם הצידה למראה התפרצויות הזעם הבלתי נשלטות של המשתתפים. הם אינם מגחכים למראה התנהגות המשתתפים או מבינים שהתמונה המוצגת בפניהם אינה משקפת מציאות אלא את “תרבות הרייטינג”. הם חושבים שההתנהגות המוצגת בפניהם היא לגיטימית, כי כולם צופים בה וכולם הרי רוצים להופיע בטלוויזיה, לא? אז נכון, “האח הגדול” הדיח את המשתתף מיילו, אבל בסוף הוא גם אמר לו שהוא אוהב אותו וסולח לו. ואם הוא אוהב אותו, אז מחר בבוקר כשהבת שלי תיתקל בו ברחוב היא תמהר לבקש ממנו חתימה. בעצם הצגת ההתנהגות הזו (יותר מפעם אחת) אנו מכשירים אותה בעיני בני הנוער שלנו, נותנים לה תוקף.
התורים הארוכים במשרדם של מלהקי הריאליטי מעידים על כך שכו-לם רוצים רגע של חשיפה ותחושת “אני סלב”. הצורך להמשיך ולעניין את הצופה גורם למלהקים לחפש דמויות קיצוניות וגסות רוח יותר יותר, כאלו שיסתכסכו זו עם זו על המסך ויעוררו פרובוקציה – בפורמט שאין בו שום דבר מעניין אחר. המריבות הקולניות והמכוערות הן הדבר היחיד המעניין, ועליהן מונח הזרקור. כל הזמן.

ובינתיים, עד שמי שאמור לפקח על התכנים העולים בפריים טיים יתעורר ויבין ש”משחקי הרעב” כבר כאן, אנחנו ההורים נהיה חייבים להיות הרגולטור: לצפות יחד עם הילדים ולהסביר להם שהבדיחה היא על חשבון המשתתפים הלהוטים לחשיפה, להמחיש להם עד כמה הפורמט הזה הוא ציני ומנצל, ולהבהיר שאין תהילה אמיתית בהשתתפות בתוכנית שחושפת ואף מעצימה את כל חולשותייך האנושיות. כמו במפעל השוקולד בספר  “צ’ארלי והשוקולד” – מי שנכנס לתוך הטלוויזיה, יוצא ממנה קטן.

 הכותבת היא פסיכותרפיסטית העובדת עם נשים, נערות ומשפחות ואמא לשלוש בנות. לאתר של הילה

כך השתלטו הילדים על הפרסומות והריאליטי

מחקר: מדוע הילדים שלנו אוהבים לצפות בריאליטי?